חקר ביצועים: השבוע של פירוק הממשלה, בלאק פריידיי וכחלון
עונת הקניות הכניסה את העולם לטירוף חוצה גבולות, דודי ויסמן ושרגא בירן מפתיעים עם תשלום חובות, המשק צועד לקראת בחירות 2015 וגם: כולם מחכים לכחלון
08:4404.12.14
עונת הקניות: שפע של פחדים
עונת הקניות החלה בסוף השבוע, והקונים בארצות הברית ובבריטניה הסתערו על מוצרי חשמל, בגדים, רהיטים וצעצועים. אבל לא רק בובות אלזה נחטפו מהמדפים. האמריקאים שפקדו את סניפי וולמארט קנו בהמוניהם גם אקדחים. מספר הבקשות להנפקת רישיונות נשק זינק לשלוש בשנייה - פי שלושה מהממוצע היומי. ה־FBI אפילו נאלץ לתגבר את מוקדי השירות בסוף השבוע ושכר 600 עובדי קבלן שעבדו 17 שעות ביממה. מהעבר השני של האוקיינוס, רשת הביגוד נקסט נתקעה בלי מספיק סדרני סחורה, והסיעה 240 פולנים מוורשה למחסן ביורקשייר כדי לעמוד בביקוש. הם יישארו שם במשך 12 שבועות, עד אחרי הסיילים של ינואר. אלה אינם מראות חגיגיים של כריסמס. אלה סימפטומים של חרדה קיומית חוצת אוקיינוסים וגבולות.
תמר טוניק
עונת הקניות. עוד מעט חג המולד צילום: בלומברג
ויסמן ובירן: המובן מאליו
בין שמיטת חוב של חברה אחת לתספורת של חברה אחרת, השבוע התבשרו מחזיקי האג"ח של חברת הנדל"ן הכושלת רוזבאד כי בעלי השליטה דודי ויסמן ושרגא בירן יכניסו את היד עמוק לכיס הפרטי שלהם ויזרימו לחברה 28 מיליון שקל שיאפשרו לה לשלם את החוב במועדו. הסכום הזה מצטרף ל־200 מיליון שקל שכבר הועברו מכיסם של ויסמן ובירן לרוזבאד בעשר הזדמנויות שונות לאורך ארבע וחצי השנים האחרונות. ראוי לברך על המהלך הזה. בו בזמן, ראוי גם להצטער על כך שיש צורך לברך על צעד כל כך מתבקש ובסיסי שבו בעלי חברה טורחים לשלם את חובה. זה מלמד המון על הטראומה שעבר שוק ההון הישראלי בשבע שנים של הסדרי חוב.
יניב רחימי
מימין: שרגא בירן ודודי ויסמן. בעלי השליטה משלמים צילום: אוראל כהן עמית שעל
ההתאחדות לכדורגל: איפה הכסף
החוב של ההתאחדות לכדורגל צמח השבוע ליותר מ־35 מיליון שקל, פי שניים ממה שהיה ידוע עד כה. ככה, פתאום. משהו שקשור ל"הצגה מחדש של הדו"חות" לאחר שהתברר שכ־20 מיליון שקל שהיו חלק מ"העברת יתר של ההתאחדות לכדורגל לקבוצות שונות" הם בעצם חלק מהחוב, אבל מי בכלל טורח שם לעקוב. כסף עובר לקבוצות, בא, הולך, חוזר. או בעצם לא חוזר. גירעון. וליתר דיוק: כסף שנעלם. בשטח, בינתיים, שחקני מכבי נתניה לא קיבלו את השכר המגיע להם כבר כמה שבועות. הם לא הכדורגלנים הראשונים ולא יהיו האחרונים שיקבלו שכר באיחור ניכר, או בכלל לא. יו"ר ההתאחדות לשעבר אבי לוזון, הגזבר שטרן חלובה ויו"ר ועדת הכספים אריה זייף סירבו עד היום לקחת אחריות על "העברת היתר". אם היה צריך עוד הוכחה לכך שהכדורגל הישראלי הוא בבואה של החברה כולה.
אוריאל דסקל
אבי לוזון. הגירעון הכפיל את עצמו צילום: אורן אהרוני
דנקנר: איפה כבוד האדם
בית המשפט העליון החל השבוע לדון בערעור של מורשעי פרשת הולילנד. אחד מהם, דני דנקנר, ביקש לפטור אותו מהדיונים שאינם נוגעים לו. שופטי העליון יכלו להיענות לבקשתו, אבל סירבו. ביום שני הוא נאלץ לשבת באולם במדי האסיר הכתומים, בין שני סוהרים, מצולם ומושפל, בוהה שעות בסנגורים של מערערים אחרים טוענים בעניין שאין לו קשר אליו כלל. גם לדיון הבא הוא יצטרך להגיע, בדרך הייסורים הלילית של איסוף אסירים מבתי הכלא השונים ופיזורם לדיונים בבתי המשפט השונים בבוקר. ברטוריקה של בג"ץ אין ביטוי שחוזר על עצמו יותר מ"כבוד האדם". מתברר שלפעמים הם עצמם שוכחים לדאוג לו.
משה גורלי
דנקנר במדי אסיר בבית המשפט השבוע צילום: גיל יוחנן
טאבלט לכל תלמיד: נוח זה לא
פעם היו בבתי הספר כיתות מחשבים, שבהן התלמידים היו אמורים לקבל את הכלים לעולם המחר (כלומר, לשחק כשהמורים מסובבים את הגב). בשנים האחרונות, בעולם וגם בישראל, מילת הקסם היא טאבלטים. אז מה אם האייפד ומתחריו בנויים לגלישה פאסיבית ומשחקים, בלי מקלדת שהכרחית לכתיבת עבודות, למשל; הרי טאבלטים זה הדבר הבא! זה מהפכני ועדכני! מערכת החינוך האמריקאית מתחילה סוף סוף להפנים את הטעות בגישה הזאת: השבוע התברר כי ברבעון החולף בתי הספר בארצות הברית קנו פחות טאבלטים ויותר כרומבוקים של גוגל, מחשבים שקרובים יותר למודל המסורתי. ככה נראית עקומת למידה.
דור צח
הממשלה: אכן ראוי להיפרד ממנה
בבוקר שלמחרת הפגישה הלילית בין ראש הממשלה לשר האוצר, הקונצנזוס היה שנכפית עלינו מערכת בחירות מיותרת ומזיקה, שתגרור בזבוז כספי ציבור שלא לצורך. אלא שהבחירות הללו דווקא מוצדקות לגמרי. בממשלה הזאת, יש להזכיר, ישבה חבורת אנשים שמתעבים זה את זה, שחלוקים זה על זה אידאולוגית, שלא האמינו במדיניות וביוזמות שחבריהם השרים ניסו להוביל, וגרוע מכך - שחששו שמא יצליחו ליישם אותן. התוצאה היתה ממשלה עם הר של סכסוכים ותלולית צנועה של הישגים, אם בכלל. ממשלה שהרקורד שלה כולל מלחמה שנחלצנו ממנה בשן ועין, בועת נדל"ן שאיש אינו מצליח לבלום, תקציב שלא אושר והידרדרות כלכלית שכולם מסכימים שעומדת בפתח. בנסיבות האלה, אפשר לחשוב שהמשך הכהונה שלה אינו בהכרח התוצאה האופטימלית.
אורי פסובסקי
לבני, נתניהו ולפיד צילום: בלומברג אביגייל עוזי אלכס קולמויסקי
היינו כחלונים
כחלון עם ליברמן, כחלון עם לבני, כחלון עם ביטחוניסט, כחלון עם אשה במקום גבוה ברשימה, כחלון עם גדעון סער, כחלון עם גאולה אבן. כחלון דיאט, כחלון מקמח מלא, כחלון עם מקל של מטאטא. כחלון על סוס לבן, כחלון על חמור שחור, כחלון עם אח של כחלון, שני כחלון במחיר אחד. כחלון גדול, כחלון יכול, היידה כחלון. בוא הצל אותנו כחלון. מעצמנו. מאחרים. תוריד לנו מחירים, תעשה לנו קסמים. בחייאת כחלון, בוא כבר כחלון, כחלון כחלון בוא, אין עוד מלבדו.
שאול אמסטרדמסקי
כחלון. הספקולציות מתרבות צילום: אלכס קולומויסקי
בניכוי העשור, מצבנו מצוין
בנק ישראל פרסם בשבוע שעבר מחקר שלפיו במגמה ארוכת הטווח, תוך בחינת 20 השנים האחרונות, שכר העובדים בישראל שומר על קו מגמה יציב ועולה בשיעור של 0.8% בשנה. בבנק אמנם הודו כי רמת השכר כיום דומה לזו שבתחילת העשור הקודם, אבל גם טרחו לצרף לנתונים ביקורת על כך שהדיון הציבורי מתמקד רק בעשור הזה. במילים אחרות: כשבוחנים את מצבה של הכלכלה הישראלית כממוצע של שני עשורים מצבנו מצוין, ולדבר על זה שהשכר לא עלה כאן ריאלית כבר עשור זו ממש התקטננות שלא מבינה כלום בכלכלה. בסך הכל עשור, בסך הכל לא עלה. בסך הכל יוקר המחיה, בסך הכל זינוק במחירי הדיור, בסך הכל משוואה עם מינוס גדול בסופה, בסך הכל טלפון מהבנק. מה זה כבר, כשרואים שקו המגמה יציב וחזק.
גולן פרידנפלד
