בדרך לחברה בריאה
עם מעט עזרה מחברות פרמצבטיקה ומאזרחים פשוטים שעושים סדר במגירת התרופות, אפשר יהיה לספק את צורכיהם של כל החולים בישראל שידם אינה משגת
סתיו 2014. באפריקה מתגברים מקרי האבולה. בארץ משרד הבריאות קורא להתחסן מפני שפעת. ארגון הבריאות העולמי מחפש פתרון למגיפה שבדרך. ועדת סל התרופות מחפשת דרך לאשר כמה שיותר תרופות כשהיא נתונה בסד תקציבי. השמועות מדברות על תרופה פורצת דרך שתעלים מן העולם צהבת מסוג C.
האם סבסוד התרופות החדשות והמחקר הנמשך על הפיתוחים שבדרך הם שיהפכו אותנו לחברה בריאה יותר? לא בטוח. פיתוח תרופות הוא תהליך חשוב והכרחי. הכללתן בסל חשובה עוד יותר. אבל הדבר החשוב מכל הוא הנגשה.
כי לא כל אחד יכול. גם לא כשהתרופות בסל. השתתפות עצמית, קוראים לאבן הנגף הזו, שעומדת לא פעם בין הקשישים מעוטי היכולת, או ניצולי השואה שעדיין חיים בינינו, לבין התרופות שהם צריכים.
ארגון "חברים לרפואה" שולח מדי חודש כ־3,000 חבילות של תרופות לאנשים שזקוקים להן אך אינם יכולים לשלם עבורן. אפילו לא 290 שקל בחודש, דמי ההשתתפות העצמית. אם יקנו - לא יאכלו. אלה האנשים שצריכים לבחור בין לחם, גבינה 5% ובין תרופות למחלות הכרוניות שמהן הם סובלים. אין הרבה אנשים כאלה. להערכתנו מדובר בכ־10,000 איש ואנחנו יודעים איך לאתר אותם, איך לבדוק אותם ואיך לעזור להם.
החבילות שלנו נשלחות לכל הארץ, שירותי הרווחה מכירים אותנו היטב ומערך המתנדבים שלנו פועל ללא לאות. יש תרופות שאנחנו יודעים לנתב - לשדך בין מי שיש לו ואינו זקוק, לבין מי שאותה תרופה בדיוק יכולה להציל את חייו או לאפשר לו איכות חיים. הרופאים, שחלקם מפנים את המרשמים של המטופלים הנזקקים שלהם ישירות אלינו, יודעים שנעשה את המקסימום.
אילוסטרציה צילום: בלומברג
יש חברות תרופות - רובן זרות, אגב - שתורמות לנו ישירות באופן קבוע: פייזר, רוש, נוברטיס, MSD, באייר, AbbVie, וגם טבע, דקסון, פריגו, תרו ומדיסון. מדובר בתרופות חדשות, שחלקן מוצאות את דרכן לבית המרקחת שלנו, וחלקן נשלחות היישר לבתי המרקחת הקרובים למקום מגוריהם של אלה הזקוקים להן.
ועדיין המחסנים שלנו ריקים. אנחנו זקוקים בעיקר לתרופות ה"פשוטות": ליתר לחץ דם, כולסטרול, סוכרת.
בדרך לחברה בריאה יותר - זו שכל אזרח בה יכול לקבל את הטיפול שהוא צריך, זו המאפשרת נגישות לכל - אנחנו זקוקים לעוד חברות תרופות שיפתחו את המחסן, ולעוד אנשים, כמוני וכמוכם, שיפתחו את המגירה ואת הלב.
במגירה הזו, שיש לכל אחד מאיתנו בבית, שוכבות תרופות שאתם כבר לא משתמשים בהן, אבל אחרים צריכים אותן. חצי חפיסה של אנטיביוטיקה שפעם נרשמה לכם (ונשארה אף שסיימתם לקחת את כל הכמות) יכולה לעשות שינוי עצום בחיים של אחרים. הערב, כשתפתחו את המגירה כדי לעשות בה סדר, הסתכלו עליה ועל עצמכם בעיניים של נדבנים. לנו יש כ־250 נקודות איסוף לתרופות, לכם זה לא יעלה כלום, ולמי שיקבל אותן הן שוות זהב.
גם מחברות התרופות שעדיין לא תורמות לנו איננו מבקשים הרבה: מספיק שיתרמו תרופות שבעוד כמה חודשים יהפכו פגות תוקף. אלה שלפי חוקי משרד הבריאות כבר אסור לשווק. אם לא נצליח להעביר את התרופות ליעדן בזמן, נשמיד אותן כחוק. בשביל חברות תרופות זה לא הרבה. עבור החולים, לעומת זאת, ועבורנו כחברה שדואגת לחלשים בה, מדובר בעולם ומלואו. יש בידינו היכולת להעניק למשפחה את האפשרות לראות את יקירה עוד חודש, לשהות במחיצתו עוד תקופה. אל תעמדו מנגד. עזרו לנו לעזור למי שבאמת צריכים.
