מפרקי התחנה המרכזית החדשה בת"א קיבלו כרטיס אדום

כמעט שלוש שנים חלפו מאז נקלעה התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (התמח"ת) להקפאת הליכים, וכעת התיק שב לנקודת ההתחלה: בהחלטה דרמטית שמסר אתמול השופט בנימין ארנון הוא סירב לאפשר לנצבא, שהיתה בעלת השליטה בתמח"ת, לכנס אסיפות נושים לאישור הצעתה לקבל כמעט את כל נכסי התמח"ת תמורת מה שבעיקרו כולל "קיזוז חובות" ומעט מאוד כסף מזומן. השופט ארנון פסל את ההצעה הזו לאחר שקבע שאינה ראויה, והורה לנאמנים לפרסם מכרז חדש ולהזמין את הציבור להגיש הצעות לרכישת נכסי התמח"ת.

על פניה, שומרת החלטתו של ארנון על כבודם של שני הנאמנים המקוריים של התמח"ת, רו"ח חיים קמיל (שותף במשרדו של שלמה נס) ורו"ח עליזה שרון. ארנון אינו מותח עליהם ביקורת ישירה. אלא שלא ניתן להתעלם משלל סימני השאלה שעולים ביחס לתפקודם. השניים גבו עד כה שכר עתק של 5.5 מיליון שקל, אך במקום לערוך בדיקה בסיסית ומתבקשת בדבר מעמד החוב של נצבא, הם פשוט המליצו לשופט לאשר את העסקה הבעייתית. ניכר כי רק ספקנותו ומעורבותו הגבוהה של השופט מנעה את הליך המכר, שאותו הגדיר השופט כלא ראוי ופגום מיסודו.

ההחלטה הנוכחית של ארנון נולדה למעשה בדיון שהתקיים בפניו בספטמבר 2013. ארנון סירב לאשר את המלצת הנאמנים קמיל ושרון למכור את נכסי התמח"ת לנצבא. נצבא, נזכיר, היתה בעלת השליטה בתמח"ת, ולאחר שזו קרסה טענה נצבא שהתמח"ת חייבת לה 254 מיליון שקל וכי היא נושה מובטחת, כלומר החזר החוב שלה זוכה לעדיפות על פני כל נושה אחר (בדומה לבנקים).

היה מתבקש לצפות שקמיל ושרון יבדקו קודם כל את מעמדה של נצבא כדי שיוכלו לאשר או לדחות את טענתה שהיא נושה מובטחת. בפועל זה לא נעשה. לשופט הוגשה חוות דעת אחרת שהזמינו, שאישרה שרישום השעבודים של נצבא על נכסי התמח"ת הוא תקין, אך לא נבדקה השאלה המהותית. שרון וקמיל המליצו שנכסי התמח"ת יועברו לנצבא, ורוב העסקה היתה אמורה להתבצע תמורת "קיזוז" חוב נטען של 200 מיליון שקל. רק מקצתו היה אמור להיות משולם בכסף, כך שהנושים הרגילים היו צפויים לתספורת של לפחות 60%.

ספקנות ודומיננטיות מצד השופט ארנון באותו דיון הובילו אותו להורות לנאמנים לבדוק מה מעמדה של נצבא, והוא צירף אליהם באופן חריג את עו"ד יוסי בנקל כנאמן שלישי. בתוך חודשים אחדים הגיש בנקל דו"ח חריף שקבע שלהבנתו לא רק שנצבא אינה נושה מובטחת, אלא שהיא נושה נדחית - כלומר כזו שעומדת אחרונה בתור. המשמעות היא שאם נצבא רוצה במצב כזה לרכוש את התחנה, עליה לשלם 200 מיליון שקל בכסף אמיתי ולא דרך "קיזוז חובות" רישומי. רו"ח שרון הצטרפה חלקית לממצאי בנקל והכירה "רק" ב־123 מיליון שקל מהחוב כמובטח, לעומת רו"ח קמיל שאחז בדעה שמלוא החוב - 250 מיליון שקל - הוא מובטח. השופט דרש מהשלושה להגיע להכרעה מוסכמת, ולפי דעת הרוב של קמיל ושרון נקבע ש־123 מיליון שקל יהיו במעמד חוב מובטח.

רו"ח חיים קמיל צילום: אוראל כהן

על כך ערערו אגד ודן, בעלות מניות מיעוט בתמח"ת, בהתבסס על ממצאי בנקל. אלא שבשלב הזה הסיפור עוד היה רחוק מסיומו, כשנצבא הצליחה לטענתה להשיג הסכמה של 75% מהנושים להצעת הרכישה המוזרה שלה, ודרשה לכנס אסיפות נושים ולבחון זאת באופן רשמי. כאן שוב נכנס לתמונה השופט ארנון, שבהחלטתו מאתמול סירב לאפשר את המהלך, ודרש לפתוח את המכירה מחדש כדי לנסות למכור את התמח"ת לגורם חיצוני בלתי קשור.

לדברי השופט, בהליך המכר שביצעו הנאמנים בזמנו קיימים ליקויים ופגמים מהותיים, וכפועל יוצא מכך הוא פסל את ההצעה המקורית של נצבא. ארנון הזכיר בין היתר את התהיות שהעלה בנוגע להלוואה של 193 מיליון שקל שלוותה התמח"ת מדיסקונט ושנרכשה מדיסקונט על ידי ניפ, חברה מקבוצת נצבא, תמורת 138 מיליון שקל באופן שהותיר לה רווח של 56 מיליון שקל. ארנון קבע כעת ש"בעת הליך המכר הראשוני חסר לנאמנים, כמו גם למציעים פוטנציאליים אחרים, מידע מהותי ביותר המתייחס בין היתר הן לעצם הגדרתו של הממכר והן לשוויו". לפי השופט, בנסיבות אלה ברור שמציעים רבים נמנעו מהשתתפות. שנית, קבע השופט, לקבוצת נצבא, כבעלת השליטה בחברות התמח"ת, היתה נגישות רבה יותר למידע החסר, ובנסיבות אלה "נהנתה נצבא מיתרון ועדיפות על פני מציעים אחרים, שמבחינתם אי־חשיפת המידע הנדרש היוותה מכשול מהותי וממשי שמנע מהם להגיש הצעות".

שלישית, מוסיף ארנון, הצעתה הקודמת של נצבא התבססה על הנחת היסוד של הנאמנים קמיל ושרון שהתמח"ת חייבת לניפ מקבוצת נצבא 254 מיליון שקל (חוב מובטח). על בסיס הנחה זו ביקשו הנאמנים לאשר את ההצעה שכללה קיזוז בפועל של 200 מיליון שקל מתוך החוב. אלא שלבסוף, כותב ארנון, בהכרעה המעודכנת של שלושת הנאמנים, נקבע שהחוב המובטח הוא רק 123 מיליון שקל ושיתר החובות הם רגילים או נדחים.

"הזדמנות הוגנת ושווה"

"הצעתה המקורית של נצבא לא שיקפה תמורה ראויה לשווי החברות ונכסיהן, כשם שגם הצעתה המשופרת אינה עושה כן. אני סבור כי רק באמצעות הליך מכר חדש תיפתח הזדמנות הוגנת ושווה בפני מציעים חדשים להגיש הצעות ראויות", קבע ארנון. הוא הוסיף כי בדיון שהתקיים בפניו לפני שבועיים הודיעה לו רו"ח שרון בשם הנאמנים שלפני חודשים אחדים פנו אליה שתי קבוצות רציניות שהביעו עניין בהליכי המכר.

השופט ארנון לא הסתפק בהחלטתו זו, אלא החליט לדון גם בהצעת נצבא לגופה. הוא פסק שלאחר שבחן בעיון רב את ההצעה, שלפיה אמורה נצבא לרכוש את החברות ולהפוך לבעלת המניות היחידה בתמח"ת, הגיע למסקנה שההצעה אינה ראויה לאישורו. בנימוקיו קבע השופט בין היתר שהתמורה שהוצעה "בלתי הולמת", שכן באופן זהיר ניתן להעריך את נכסי חברות התמח"ת ב־284 מיליון שקל, כשבקופת הנאמנים נמצאים כיום 15 מיליון שקל נוספים, ואילו התמורה שהציעה נצבא הנה כמחצית הסכום - 155 מיליון שקל. לדבריו, זוהי תמורה "בלתי ריאלית ונמוכה באופן קיצוני מהשווי הריאלי של נכסי חברות התמח"ת".

ארנון הדגיש עוד שבהצעת הרכישה אין בטוחה למקרה שפסק דין חלוט ידחה את מלוא או מרבית תביעות החוב של נצבא. על החלטת הנאמנים להכיר ב־123 מיליון שקל כחוב מובטח לנצבא הוגשו ערעורים מטעם אגד ודן, הטוענים שמלוא החוב צריך להיות נדחה (לא מוכר ולא בר־החזר) בשל העובדה שנצבא ניהלה את התמח"ת במימון דק, בחוסר תום לב ומתוך ניגוד אינטרסים בהיותה בעלת מניות שליטה בחברות התמח"ת. אגד ודן ביקשו שבית המשפט יאמץ את עמדת המיעוט בנושא, כפי שפורטה בהכרעתו של הנאמן עו"ד בנקל שסבר כי כלל החובות של נצבא הם נדחים.

לדברי השופט, לא ניתן לאשר את הצעת המכר כשעיקר התמורה מבוסס על קיזוז חובות, בעוד שמעמד חובות אלה לא הוכרע. עוד קבע השופט שהצעת נצבא שוללת מדן ואגד ללא הצדקה את מעמדן כבעלות מניות מיעוט בחברות התמח"ת.

ואם החברה שוב תקרוס?

בהמשך התייחס ארנון למעמדם של נושים עתידיים לו הצעת המכר היתה מתקבלת. השופט הסביר שלפי הסדר הנושים של נצבא, תביעות החוב שהיא הגישה לנאמנים יוכרו במלואן ללא שום דחייה ואופן הפירעון ייקבע בעתיד. מכאן, לדבריו, אישור ההסדר מקנה לכאורה לנצבא מעמד של נושה מובטחת על מלוא החוב הנטען על ידה - 254 מיליון שקל. זאת בניגוד לדעת הרוב של הנאמנים, ואם בעתיד תיקלע התמח"ת שוב לחדלות פירעון, ייווצר מצב שבו נצבא תיהנה ממעמד של נושה מובטחת ויוקנה לה יתרון בלתי מוצדק ובלתי הוגן ביחס לנושים עתידיים חדשים של החברות - אף שהנושים הללו לא היו חלק מהסדר הנושים הנוכחי ולא נהנו מפירותיו. "

אני סבור כי מדובר בתוצאה בלתי רצויה ובלתי מוצדקת מבחינה ציבורית משפטית". ארנון כתב בשולי החלטתו כי אמנם אין ודאות שניתן להשיג את השווי הריאלי של התמח"ת בהליך חדש, אך הוא סבור שנוכח השווי הריאלי של החברות והעובדה שעד עתה לא התקיים הליך תקין, אין מנוס מלקיים הליך מכרזי חדש, תקין ושוויוני שיעודד גורמים נוספים ליטול בו חלק, ואם מהלך זה ייכשל - תישקל חלופת פירוק. עם זאת, גורמים המקורבים לתיק מעריכים שאין כל ודאות שניתן כיום למכור את נכסי התמח"ת בשווי שישקף את ערכם לפי חוות דעת שמאיות, שכן הטענה היא שחלוף הזמן פגע מאוד בתמח"ת ובאטרקטיביות של הנכסים. מנגד, גורמים אחרים העריכו שנצבא תערער על החלטתו של השופט ארנון.