מכות כואבות באותיות הקטנות

כך למשל, אחד מסעיפי החוק מציע להאריך בשנה את התקופה שבה נדרש עובד צעיר לעבוד כדי להיות זכאי לדמי אבטלה, במטרה לחסוך 75 מיליון שקל בשנה. החוק מציע שעובד עד גיל 30 יצטרך להשלים 24 חודשי עבודה מתוך 30 החודשים שקדמו להתפטרותו (במקום 12 מתוך 18), ומגיל 30-35 תקופת האכשרה תעמוד על 18 חודשים מתוך 24.

הסיבה לשינוי, במילות האוצר, היא כי "דמי האבטלה עלולים לשמש תמריץ ליציאה זמנית, לעתים חוזרת ונשנית, משוק העבודה, וזאת על ידי הישענות על דמי האבטלה במימון המדינה". הבעיה עם התזה הזו היא שמי שמתפטר מעבודתו ללא איזו סיבה מאוד מוצדקת (כמו מעבר דירה למרחק של יותר מ־60 ק"מ) לא יקבל דמי אבטלה במשך שלושה חודשים. אנשי המשרד אף לא מפרטים כמה צעירים בכלל מבצעים את הטריק הזה וכורכים איתם גם צעירים שפוטרו, כדי שלא יקבלו קביעות, למשל, ועכשיו ייענשו על כך כפליים.

נתניהו ולפיד צילום: עומר מסינגר

דוגמה נוספת היא הצהרונים לבני 4–3, שהוקמו בעקבות המלצות טרכטנברג, ועל פי החלטת ממשלה קודמת אמורים להיות מסובסדים באופן מלא. ההורים יידרשו לשלם עליהם 60 שקל לחודש. בכך אפשר לסכם את ועדת טרכטנברג כז"ל.

140 מיליון שקלים נוספים אמורים להיחסך בתקציב המדינה על ידי הארכה בשנה של התקופה שבה נכה יוכל לקבל סבסוד להחלפת רכבו. במקום תקופה של 3.5–5 שנים המוגדרת כיום, החל בשנה הבאה התקופה תעמוד על 4.5–6 שנים.

על פניו הגזירה אינה בלתי סבירה, אבל העין שבוחנת את ההצעה בדקדוק נופלת על החלק השני, זה של אגף השיקום במשרד הביטחון. החיסכון מהחמרת תנאי הזכאות עבור נכי מערכת הביטחון אמור לעמוד על 150 מיליון שקל בשנה הבאה. אך הפלא ופלא, הוא לא מופיע בחיסכון הסופי בתקציב, אלא רק זה של ביטוח לאומי.

עד עתה לא התקבל הסבר מהאוצר לפשר התעלומה. אולם גם אם מדובר בטעות הקלדה, הרי בסופו של דבר מערכת הביטחון תדע לנטרל את הניסיון של האוצר להכניס קצת פרופורציות לאגף השיקום המנופח, על 5 מיליארד השקלים שבו.