הון אנושי: העיני של המדינה

עופר עיני ורוית דום צילום: אסף לב

השתוממתי לראות, באירוע של מנהיג העבודה המאורגנת, את המפריט הגדול אורי יוגב, שיאני שכר כמנכ"ל הפניקס איל לפידות ויו"ר דיסקונט יוסי בכר, או את עו"ד נחום פינברג שמייצג לא מעט תאגידי ענק מול ההסתדרות. "עבודה לחוד וחברות לחוד", אמר פיינברג. "עיני הוא חבר אישי שלי, אנחנו ביחסים מצוינים. הוא הזמין אותי אישית בטלפון והתעקש שאגיע". בכר היה גם הוא במצב רוח מרומם: "אין כמו עיני", הוא אמר, "הוא איש של מילה. כל מה שנסגר איתו בעל־פה, זה כמו לחתום על דף. לא זזים מילימטר ממה שהוסכם". אלה דיבורים שגורמים לך להרהר מחדש על הדרך שבה סכסוכי עבודה "לוהטים" התנהלו בשנים האחרונות.

תשובה לחץ את ידו של השר בנט ושוחח איתו קצרות. אחר כך אמר לי בנט: "אני באתי כדי לשנות את יוקר המחיה ואת הכלכלה הישראלית. אצלי לא יהיו מונופולים. בנושא המדיני, לעומת זאת, אי אפשר להשפיע. המצב סטטי".

שלי יחימוביץ' צילום: אוראל כהן

מרחק צעדים ספורים מתשובה צעדה חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. שאלתי אם גם לה נראית מוזרה ההסתחבקות של אנשי הכסף הגדול עם מי שעד לפני רגע היה יו"ר ארגון העובדים הגדול בישראל. "אני לא מכירה כאן אף אחד", ענתה יחימוביץ', שתי אצבעות מתשובה. "אני גם לא מזהה כאן אף אחד מהטייקונים. אני ממש לא טובה בפרצופים".

בין האורחים נראו גם דמויות המתמודדות עם חשדות בפלילים: ג'קי בן זקן, שמואשם בהרצת מניות מנופים פיננסים, והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שהמשטרה המליצה להעמידו לדין בפרשת הרפז. אשכנזי, במצב רוח מרומם, הציג את ההאשמות נגדו כאבסורד: "כל השיחות שניהלתי עם עיתונאים אושרו בידי הגורמים הרלבנטיים. העיתונאים ישבו עם טייפ והקליטו. זה חסר שחר לומר שהדלפתי. הכל היה גלוי. תפרו לי תיק, ואנחנו יודעים בדיוק מי אחראי לכך".

כשעברנו מקבלת הפנים אל החופה שוחחתי עם אבי ניסנקורן, יורשו של עיני בראשות ההסתדרות, שהיה נרגש כמעט כחתן השמחה עצמו. ניסנקורן הבטיח: "לא צפויה שביתה גדולה לפני החגים, אף על פי שהגיעו מים עד נפש". גם הוא לומד להחזיק את המקל בשני קצותיו.

ג'קי בן זקן וחיים רביבו צילום: אוראל כהן

המברך הראשון אחרי החופה היה נשיא המדינה, לא פחות ולא יותר. לתהיותיי הסבירו לי שעיני סייע לגדעון סער, שסייע לבחירתו של ריבלין.

כשיצאתי מהאולם נתקלתי שוב בתשובה. שאלתי אותו למה פינה את תושבי גבעת עמל רגע לפני החגים, במקום לתת להם עוד 2–3 מיליון שקל ולגמור את העניין.

תשובה ענה: "אתה לא יודע כמה הלכתי לקראתם. הצעתי להם יותר מ־20 מיליון שקל, אבל להם זה לא הספיק. הם רצו לסחוט אותי, ולזה אני לא מסכים. אני לא פראייר".

דקה אחר כך פגשתי את אחד העובדים של תשובה, מנכ"ל הפניקס אייל לפידות, שעלות שכרו בשש השנים האחרונות עמדה על 100 מיליון שקל, והמאבק בשכר העתק שלו הפך למקרה המבחן של משרד האוצר. שאלתי את לפידות אם הוא לא חושב שמדובר בשכר מוגזם. לפידות אמר: "שתהיה לך שנה טובה, חביבי. אני לא עונה על שאלות כאלו".

כשהזוג המאושר עלה לרחבה לריקוד סלואו אפוף עשן יצאתי מהאולם. בחוץ עמדו כמה בחורות יפות שהודו שלא הוזמנו אבל באו כדי לתפוס בעל או מאהב, מה שיבוא קודם. הצעתי להן גם וגם. שנה טובה.