המתת חסד ללשכת עורכי הדין

השרה ציפי לבני גזרה המתת חסד על לשכת עורכי הדין במתכונתה הנוכחית. המתת חסד מתבקשת, לגוף שאיבד את ההגנות החיסוניות וכילה את עצמו למוות. שלושה גורמים חברו והפעילו את מנגנון ההשמדה העצמית: שיטת בחירות משתקת שהרבתה גופים ומוסדות, יצר ההתנצחות הטבעי שטבוע בדנ"א של עורכי הדין, והאיבה אישית היוקדת בין הנצים.

כל אלו היו בקטטות המסורתיות שאפיינו עד כה את הלשכה, במיוחד בין ראש הלשכה לראש ועד מחוז תל אביב. אבל בתקופת ברזילי מול נוה בהחלט נשברו כמה שיאים.

אפי נוה (מימין) וראש הלשכה דורון ברזילי. נוה הקים לשכה אלטרנטיבית צילום: פוטו מרסלו

את התהליך התניע פסק הדין של השופט קובי ורדי שהוקיע בלשון נוקבת את תככי הלשכה. אחר כך באה פרשת השופטת ורדה אלשיך שעצבנה את השר יעקב נאמן שהקים את ועדת פרוקצ'יה. ועתה הגיעה השרה לבני שהנחיתה את המכה הסופית. לבני, כדרכה, אינה מאמצת המלצות של אחרים אלא מוסיפה את החותם שלה, כפי שעשתה בשכלול מנגנון הביקורת על הפרקליטות.

כדי להבין בתמצית את החורבן הפוליטי שגרר את הלשכה לתהומות צריך להכיר את שתי השושלות המתחרות שהתכתשו לאורך שנים על השליטה בלשכת עורכי הדין: האחת של דרור חטר־ישי והשנייה של שלמה כהן. דורות השושלת הראשונה הם חטר־ישי, יראון פסטינגר ואפי נוה. לשושלת השנייה שייכים שלמה כהן, יורי גיא־רון ודורון ברזילי.

שתי השושלות נבדלו בזיהוי הפוליטי שלהן – שושלת חטר־ישי זוהתה עם המרכז־ימין הפוליטיים, ושושלת כהן עם המרכז־שמאל. ההבדל השליך על הוויכוח הנצחי אם הלשכה היא רק גילדה מקצועית או גם לוחמת זכויות אדם.

שרת המשפטים לבני. רוצה יו"ר חזק צילום: אביגיל עוזי

המציאות טרפה את הבריתות הישנות. הקרע הגדול היה בין גיא־רון לברזילי שהחל במתח המסורתי שבין ראש לשכה (גיא־רון) לראש ועד מחוז תל אביב (ברזילי) והפך להרסני כשברזילי ניצח את גיא־רון בבחירות והפך לראש לשכה. מאז גיא־רון מנווט מאחורי הקלעים ובמרץ רב לטובת נוה. לעומת זאת, פסטינגר שהיה בקבוצה שגידלה את נוה, העביר את תמיכתו לברזילי ובבחירות האחרונות אף נכלל ברשימתו.

קטטות גדולות לא חסרו בעבר. ההתחלה היתה בין "האבות המייסדים" של השושלות, כהן וחטר־ישי. אחד הנושאים היה בית המשפט העליון. חטר־ישי יצא במתקפה נוקבת על האקטיביזם השיפוטי של הנשיא אהרן ברק. כהן ואנשיו התייצבו להגנתו בשם שלטון החוק וזכויות האדם. היום יש המבקרים ובצדק את הנשיא אשר גרוניס שמתערב במאבקי הלשכה, בהתייצבותו הגלויה לטובת נוה ונגד ברזילי שמבקש להשיב את המשוב, שנוא נפשם של השופטים. גם אהרן ברק פעל בזמנו לטובת כהן, אבל בדרכים מגושמות ובעייתיות פחות מהכרזת חרם.

ומה קרה שהפעם הובילו המאבקים לשבר הגדול? נוה, בסיועו של גיא־רון שחזק במיוחד במחוזות, הקים קואליציה חזקה של כל ראשי המחוזות שהיא למעשה לשכה אלטרנטיבית. לכל מוסד מזוהה של הלשכה הקים נוה מוסד מתחרה: כך לכנס השנתי, כך למכון ההשתלמות וכך לטקס פתיחת שנת המשפט.

הדבר התאפשר בגלל הכאוס הממשלי והתקציבי שמאפשר לכל אחד לעשות ככל העולה על רוחו. אם נוה וברזילי עומדים בראש שתי לשכות, אז למה לא לבטל את כל רעיון הלשכה האחת? שכל אחד יקים לשכה וולונטרית משלו וכל עורך דין יבחר אם לרקוד בכנסים של זה או של זה או באף אחד מהם.

המהלך של לבני נועד לפרק, ואז לבנות מחדש לשכה אחת בראשות יו"ר חזק. בלי הנטל של ועד מרכזי ובלי מחוזות. מבנה שדומה יותר לראש עיר. אבל כמו שלראש עיר יש את משרד הפנים על הראש, לראש הלשכה יהיה את שר המשפטים, כך שלא רק את הראש הנבחר חיזקה לבני, אלא גם את עצמה.

ואכן, אם התזכיר יבשיל לחוק, נקבל ראש לשכה חזק. האם נקבל גם ראש לשכה ראוי? נחכה ונראה.