סתיו שפיר, חברה בוועדת הכספים של הכנסת

ח"כ סתיו שפיר צילום: עומר מסינגר

שפיר סימנה את ועדת הכספים, ובצדק, בתור זירת העשייה המרכזית בכנסת. אחרי שנים שבהן בקשות האוצר להעברת סכומי עתק מסעיף לסעיף בתקציב אושרו כמעט בלי דיון, חברת הכנסת שטרם מלאו לה 30 החלה לשנות את הכללים. אחרי שנת התלמדות, נראה ששפיר אימצה דווקא את דרכם של חברי הכנסת החרדים: התשה ופרובוקציה מעוררות את הדיון הציבורי החשוב. מתוך חדר הוועדה היא מעדכנת את אלפי עוקביה בפייסבוק בהעברות שאושרו, ומעוררת כמעט לראשונה פיקוח ציבורי על המתרחש.

פקידי האוצר לא מחבבים אותה. כשהם מתבקשים להסביר - אולי לראשונה - לאן מיועד הכסף שהם מבקשים שהוועדה תאשר, ניצתת מלחמת התשה ארוכה. שפיר מבקשת שוב ושוב - ושוב - תשובות והסברים, עד שמגיע תורו הקבוע של סלומינסקי בהצגה, כשהוא מאיים עליה שאם לא תחדל משאלותיה, יוציא אותה מהחדר.

אך לעקשנות יש תוצאות. בזכות שפיר הח"כים מקבלים מראש את הנושאים שבהם תדון הוועדה; טענתה שהאוצר מבקש אישור לסעיפים שלא אושרו בחוק התקציב הגיעה לבג"ץ, ואמורה להפוך לנוהל מסודר; והיא סחפה אחריה ח"כים ותיקים כמו הנשיא הנוכחי רובי ריבלין, שהודה באחד הדיונים: "גיליתי שיטה שלא הייתי ער לה. בהתחלה חשבתי שסתיו באמת נודניקית. מתברר שלפעמים גם אנחנו טועים".