רפורמת בכר לא תמיד הועילה

כחלק מהעיסוק של פרופ' שדה בחיסכון לטווח ארוך והנעה לחיסכון, באחד המחקרים האחרונים שלה היא בדקה אם אנשים שבחרו להחליף קרן השתלמות בעקבות רפורמת בכר ב־2007 אכן הרוויחו מהמהלך. כזכור, הרפורמה אפשרה מעבר קל בין קופות הגמל וקרנות נאמנות, ולראשונה ישראלים רבים ניצלו זאת כדי להתנתק מהקרנות שהמעסיק בחר בעבורם, ועברו לקרנות שהם בחרו בהן בעצמם.

שדה בדקה 10,000 עובדים מארגון גדול בארץ. 7% מהם בחרו לעבור מברירת המחדל לקרנות השתלמות אחרות. מהבדיקה עולה המסקנה כי בחישוב של שיעור התשואה על הקרן פחות דמי הניהול, רוב העובדים שכן בחרו לעבור מברירת המחדל של המעסיק לקרן השתלמות אחרת (64%) עשו בחירה שגויה. על הבחירה הזאת הם שילמו סכום המקביל ל־3 עד 12 משכורות עד הפרישה (אם לא משכו את כספי הקרן לאחר שש שנים).

המעברים הלא מוצלחים הללו, כך עולה מהמחקר, נעשו לרוב בעקבות התייעצות עם עמיתים לעבודה. המחקר הראה כי כאשר במחלקה מסוימת אחד העובדים מחליף קרן השתלמות, ישנה הסתברות גבוהה שעמיתיו למחלקה יעברו לאותה הקרן.

פרופ' אורלי שדה. "56% מהאנשים שעברו לקרן פחות טובה אמרו שהם עשו זאת בעקבות עצה שקיבלו מעמית במקום העבודה" צילום: עמית שעל

"56% מהאנשים שעברו לקרן פחות טובה אמרו שהם עשו זאת בעקבות עצה שקיבלו מעמית במקום העבודה", מסבירה שדה, שהופתעה מהתוצאות. "אם 56% הסכימו להודות שהם התייעצו עם חבר לעבודה, קרוב לוודאי שהמספר בפועל גבוה יותר. עמיתים הם לא גורם רציונלי או עמוק, אנשים נוטים לא לציין אותם במעגל המתייעצים, ועובדת ההתייעצות במקום העבודה בסופו של דבר פעלה לרעה. יש משהו במבנה של ארגון שגורם לכך שאם יש קולגה שאוהב לדבר על השקעות, לכל השאר נדמה שהוא מבין בתחום והם הולכים אחריו".

הדרך היחידה לבחור נכון את קרן ההשתלמות, טוענת שדה, היא לשפר את רמת האוריינות הפיננסית, בראש ובראשונה בתחום הפנסיוני: במחקר אמנם 90% דיווחו שהם בודקים את הקרן לפחות פעם ברבעון, אבל שני שלישים מהם לא ידעו מה היה גובה התשואה. מחצית מאלה שכן זכרו את התשואה טעו.

לדברי שדה, "חמישית מהנבדקים בגיל 46 ומעלה ציינו שאין להם מושג מה תהיה הכנסתם כשיגיעו לגיל פרישה. והם עוד האמיצים שמצהירים על כך, קרוב לוודאי שהשאר פשוט מתביישים להודות".