חקר ביצועים: השבוע של רקפת רוסק-עמינח, יוסי ביינארט ופרטיות ברשת

האקרים בעקבות סלבס

כמו ילד שמת לדעת על מה ההורים שלו מדברים כשהם משוחחים ביניהם בשפה שהוא אינו מבין, המוני גולשים חיפשו השבוע לינק לכמה תמונות בעיקר משום שהן הוכתרו במילים כמו "פרטיות", "דלפו", "האקרים". העירום היה שם חלק מהעניין, אבל רק חלק, לא כולו; הגולשים האלה כבר ראו אינספור שדיים בחייהם. בעידן שבו נדמה לנו שהכל ידוע וחשוף, העובדה שיש דברים שמפורסמים - מפורסמים! כאלה שכל הזמן מצטלמים! בכל מקום! - מגדירים כ"פרטיים" מפתיעה אותנו, ולכן מושכת אנשים למודי ריגושים, כמו אלה שפעם נהרו לקרקס לראות אשה עם זקן.

דור צח

ג'ניפר לורנס צילום: רויטרס

לקראת שינויים בבורסה

מנכ"ל הבורסה יוסי ביינארט מוביל כעת שני מהלכים נמרצים לחיזוק המוסד המקומי החבול משהו שקיבל לידיו. באחד הוא מנסה להתאים את ימי המסחר לעבודה בבורסות בעולם. בשני, הטרי ממש, הוא מנסה לשלב מניות ישראליות במדד היוקרתי MSCI אירופה, אחרי שניסיון קודם לפני כשנה נכשל. אפשר היה לחזק את הבורסה בדרכים שונות; הבחירה להתמקד בשתי הדרכים הללו מבהירה את כוונת העומק של ביינארט: להפוך את הבורסה התל־אביבית לאטרקטיבית יותר לגורמים חיצוניים. לאו דווקא כאלו שירצו להיסחר בה, אולי יותר כאלה שירצו לקנות נתח ממנה. ככה בדיוק נראה מנכ"ל שמכין את החברה שלו למכירה.

אתי אפללו

כוס תה בסערה

הקריאה להפריד את בריטניה מהאיחוד האירופי הובילה את נייג'ל פאראג' לניצחון הגדול בבחירות האנגליות לפרלמנט האירופי, כשהמפלגה שלו יוקיפ (מפלגת עצמאות לבריטניה) גרפה 27% מהקולות. כחמישה חודשים חלפו מאז, ופאראג' ממשיך לקרוא לעזיבת האיחוד, בעיקר לנוכח משבר התעסוקה בעקבות הגירת הזרים לבריטניה. השבוע, כשהבין שהנימוק הזה לא ממש עובד, החליט ללחוץ על נקודת התורפה של האנגלים, כוס התה: חוק חדש של האיחוד האירופי מגביל את השימוש במכשירים חשמליים בעלי וולטאז' גבוה, ומחייב את היצרנים לשנות את המכשירים כדי לעמוד ביעדי ההתייעלות האנרגטית של האיחוד. החוק חל גם על קומקומים חשמליים, מה שהוביל לכך שפאראג' טען שבלי קומקום נורמלי ובלי "כוס תה נחמדה", מוטב שבריטניה תפרוש. תזכורת מצוינת לקלות שבה בדלנים לאומיים מוצאים תירוצים להפנות את הגב לכל השאר.

תמר טוניק

כוס תה צילום: שאטרסטוק

ביטוחי המנהלים מטלטלים את החברות

כשבעלי ביטוח מנהלים יוצאים לגמלאות, הם יכולים לבחור אם למשוך את כל הכסף כסכום חד־פעמי או לקבל אותו כקצבה חודשית. היתרון בביטוח מנהלים נעוץ בקצבה חודשית, שהמקדם שלה מגן עליה מהשחיקה שמאיימת על קצבאות הפנסיה עם העלייה בתוחלת החיים. אבל במשך שנים סוכני הביטוח עודדו את המבוטחים למשוך דווקא סכום חד־פעמי, והחברות נהנו: הן קיבלו דמי ניהול מוגדלים על ביטוח המנהלים בלי הסיכון שבתשלום על הערך המוסף שגלום במוצר הזה. בשנים האחרונות המגמה משתנה: הציבור מודע יותר לזכויות הפנסיוניות שלו, מבין יותר את המשחק ונוטה יותר לבחור בקצבה. מבחינת חברות הביטוח מדובר באיום של ממש. כלל ביטוח בניהולו של איזי כהן כבר נערכת לעניין, ובדו"ח שפרסמה בשבוע שעבר עדכנה כי הגדילה בעשרות מיליוני שקלים את ההפרשה המיועדת לבעלי ביטוח מנהלים. אם המגמה תימשך והחוסכים ימשיכו לדרוש את היתרון המובטח להם, היא תטלטל את שורות הרווח של חברות הביטוח.

רחלי בינדמן

השופטים חיל ורעדה

קצת לפני טקס פתיחת שנת המשפט, שערכה לשכת עורכי הדין ביום ראשון, קיבלו השופטים אימייל פנימי ובו תזכורת להנחיה המפורשת של נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס לא להגיע לאירוע, כחלק מהחרם שגרוניס מוביל על הלשכה בגלל היוזמה לחדש את משוב השופטים. נשיא בית המשפט אחראי על השופטים בכל הנוגע למילוי תפקידם, ואין לו כל סמכות להגביל פעילות לגיטימית שלהם בזמנם הפנוי. ובכל זאת, ההנחיה יצאה, והשופטים, כל ה־600, צייתו. איש מהם לא הפגין עצמאות ועמוד שדרה וטרח לבוא. שופטי ישראל כבר שלחו נשיא וראש ממשלה לכלא, הם פוסקים נגד הכנסת והממשלה, אבל רועדים כעלים נידפים כשמגיעה הנחיה באימייל מהנשיא שלהם. פתיחת שנת המשפט בהחלט לא תיזכר כיומם הגדול.

משה גורלי

אשר גרוניס נשיא בית המשפט העליון צילום: אלכס קולומויסקי

מתיחות ברוסיה בקרוב בכיס שלנו

מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק־עמינח הצביעה השבוע, בוועידה הכלכלית הלאומית של "כלכליסט", על מגמה מדאיגה: ב־2010 מצב המשק הישראלי היה טוב לאין שיעור מכלכלות ה־OECD המדשדשות, אבל כיום אנחנו גולשים מטה, אל כל השאר. ממש באותו אירוע הציגה הנגידה קרנית פלוג את אחת הסיבות לכך: ישראל מייצאת הרבה לאירופה, ולכן הושפעה ישירות ממשבר החובות בגוש היורו. צירוף הדברים של השתיים מבהיר טוב מתמיד: אנחנו לא אי. גם אם הכלכלה הישראלית תצלח את צוק איתן וההסלמה בגולן, רוחות המלחמה המנשבות ממוסקבה - אלה שמעצימות את המשבר באירופה ושהובילו אפילו את כלכלת גרמניה להתכווץ - יורגשו גם כאן.

אורי פסובסקי

עוטף עזה נזניח אבל נשלם

הממשלה אישרה השבוע את תוכנית הסיוע לעוטף עזה, שעלותה 1.3 מיליארד שקל. יותר משליש מהסכום, כחצי מיליארד, מיועד לסבסוד יחידות דיור. כלומר חלק הארי מהסיוע לאזור ממשיך את המדיניות שבה מטפלות הממשלות השונות בפריפריה כבר עשרות שנים: עדיף לשמן אנשים כדי שיסכימו לחיות באזורי הספר, במקום לטרוח באמת לחזק את האזורים האלה, באמצעות השקעה בתעסוקה, בתחבורה, בחינוך ובבריאות - ואפילו ביצירת שקט ביטחוני. הרי למה לפתור את הבעיות אם אפשר להמשיך להתעלם מהן?

עמרי מילמן

שיפוצים בעוטף עזה צילום: אלכס קולומויסקי

עובדים מתים סכנה מושתקת

בכנס העולמי על בטיחות ובריאות שהתקיים בשבוע שעבר הצהיר מנהל ארגון העבודה הבינלאומי גאי ריידר כי לא פחות מ־2.3 מיליון עובדים מתים מדי שנה מתאונות עבודה ומחלות הקשורות בעבודתם - יותר מבמלחמות שונות ברחבי העולם. בפעם הבאה שמנסים ללמד אותנו לפחד מהאבולה, דאעש, חמאס או הגרעין האיראני, כדאי לבדוק אם זה לא עוד ניסיון של הקפיטליזם להפנות את הפחד למקום אחר ולהסתיר את הסכנות הגלומות בו, על ניצול עובדים, העמקת הפערים והתנערות מאחריות לרווחתם וביטחונם של אנשים.

אוריאל דסקל