חוב מבטחים

יו"ר קרן המטבע הבינ"ל כריסטין לגארד, בפגישת ה־G20 בפברואר. מנגנון בעייתי צילום: בלומברג

1. הטריליונים לא הספיקו

הבנקים זקוקים לעוד איגרות חוב

רויטרס דיווחה בתחילת השבוע כי בפגישת ה־G20 שתיערך באוסטרליה בנובמבר ידונו נגידי הבנקים ושרי האוצר של האליטות הכלכליות בהצעה חדשה. לפי ההצעה, "הבנקים הגדולים בעולם יהיו חייבים להנפיק חוב חדש בצורת איגרות חוב כדי להגדיל את רמת המזומנים שניתן להסתייע בה במקרה של משבר, במקום להטיל את העלות על משלם המסים". ההצהרה הזאת בעצם מודה ש־2.8 טריליון דולר שהנפיק הפדרל ריזרב בשנים האחרונות לא הספיקו לייצב את הבנקים, ועדיין נדרש פתרון.

2. מעמיקים את הכיס

ניסיון למנוע את החילוץ הפיננסי הבא

הפתרון הוא לכאורה פשוט: תנו לבנקים המסוכנים ביותר ליציבות הגלובלית לגייס כמות בלתי נתפסת וחדשה של הון כדי שיישב אצלם למקרה חירום. כשיבוא המשבר הכלכלי הבא, כמו זה שמחק את ליהמן ברדרס בן לילה וערער את הכלכלה העולמית ב־2008, הבנקים פשוט יכניסו יד לכיס העמוק שלהם וימטירו על עצמם גשם של כסף, מה שיפטור את משלם המסים מחילוץ פיננסי נוסף. המנגנון החדש גם קיבל שם: Gone Concern Loss Absorption Capacity או בקיצור GLAC.

3. החתול שומר על השמנת

הבנקים יתקשו לא להשתמש בכסף

בשלב הראשון ייהנו מהכסף 29 הבנקים הגדולים בעולם. דויטשה בנק, ג'יי.פי מורגן צ'ייס ודומיהם, שלהם טריליוני דולרים בהתחייבויות של תיקי נגזרים, ינפיקו, על פי GLAC, חוב חדש. ההבדל היחיד ביחס למה שמתרחש כיום נובע מההוראה לבנקים לשים בצד את זרם ההכנסות החדש. הבעיה כאן כפולה: הורדת סיכון לעולם לא מתבצעת בידי הנפקת עוד חוב, אלא בעזרת רווחים, וספק אם הבנקים הגדולים, שבשנים האחרונות עברו על החוק אלפי פעמים, יוכלו לעמוד בפיתוי לסכן את הכסף החדש.

4. לא לומדים מ־2008

הפתרון לא יציל את משלמי המסים

כדאי לכלכלני ה־G20 לחזור שש שנים לאחור כדי לבדוק מה קרה לאיגרות החוב של ליהמן ברדרס בתוך דקות. הן צנחו בליל המשבר מ־80 דולר ל־8 דולר ומשם לכמעט אפס. יריית הפתיחה הזאת של המשבר הכלכלי מדגימה שלמרות מנגנון ה־GLAC יוטל המחיר בסוף על משלמי המסים או המשקיעים. אם הכסף שאמור להיות כרית אוויר לבנקים יבוזבז בחלוף השנים על השקעות מסוכנות חדשות, אז אותן קרנות פנסיה של מורים, עובדים וכבאים יתרוקנו, והאזרחים ימצאו את עצמם במשבר הבא עם איגרת חוב שלא שווה דבר.