מתי נגוע אדם בעניין אישי?

לאחרונה נפסלה קבוצת הביטוח הראל בעלת מניות בחברה לישראל במניין קולותיה בהסדר החוב של חברת צים עם נושיה בטענה כי היא נגועה ב"עניין אישי" בהצבעה, פסילה רביעית של גופים מוסדיים שהשתתפו בהצבעה הנדונה של החברה לישראל וזאת בנימוק שיש להם עניין אישי בהצבעה.

אנו עדים לתהליך הולך וגובר של פסילה עקב עניין אישי. לפני זמן נפסל בנק לאומי כבעל עניין אישי באישור מכירת אוניות בין סמי עופר, בעל שליטה בחברה לישראל, לבין חברת הבת צים, בנימוק כי לבנק יש עניין אישי באישור העסקה, אף כי לבנק לא היה קשר למימון עסקת הרכישה. החוק מתייחס לקיום עניין אישי בעסקה ולא לעניין אישי כללי, ואילו עמדת רשות ניירות ערך נסמכה על מערכת יחסים כללית בין הצדדים מחוץ לעסקת צים וזאת לאור הקשר הפיננסי בנושאים אחרים בין משפחת עופר לבין הבנק במערכת הבנקאית הכללית, ולמי אין כיום קשרים כאלה?

אניית מטען של צים צילום: בלומבגר

להצמדת התו "עניין אישי" לאדם מסוים השלכות רבות לאורך ניהול חברות הן במישור הניהול השוטף והן במישור אסיפות בעלי המניות. נתייחס רק לחלק מהן: במישור הניהול, מי שיש לו עניין אישי באישור עסקה, המובאת לאישור ועדת הביקורת או הדירקטוריון אסור לו להיות נוכח בדיון ובהצבעה; על נושא המשרה להמנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין ענייניו האישיים. במישור בעלי המניות מונה החוק שורה של החלטות המחייבות רוב של בעלי מניות שאין להם עניין אישי בהחלטה. כך בהחלטה על מינוי דח"צים נדרש רוב מכלל בעלי קולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור המינוי. באישור עסקאות חריגות עם בעלי השליטה נדרש רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה, המשתתפים בהצבעה. חובה על בעל מניה להודיע על כך לראש, לא הודיע קולו לא יימנה. באישור מדיניות התגמול ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור מדיניות התגמול המשתתפים בהצבעה. בהצעת רכש מלאה, כאשר שיעור החזקות הניצעים שלא נענו להצעה מהווה פחות מחמישה אחוזים מההון ויותר ממחצית הניצעים שאין להם ענין אישי בקבלת ההצעה נענו לה, ניתן לבצע מכירה כפויה. בשורה ארוכה של מקרים יש לבחון בזכוכית מגדלת אם קיים בדרך כלשהי עניין אישי שאז תפסל ההצבעה.

החוק אינו מגדיר עניין אישי ומסתפק בהרחבה כי עניין אישי הוא עניין של אדם בפעולה או בעסקה, של חברה, לרבות עניין אישי של קרובו ושל תאגיד אחר שהוא או קרוב הם בעלי עניין בו.

ערפולו של העניין האישי יכול ותוצאתו תהיה לאחריות פלילית. כך אירע לפני מספר שנים בעסקת מיזוג חב' רסקו וחב' ערד. בעלי מניות רכשו מניות בחברה לפני ההצבעה תוך הבנה מסויימת כי יהיו רשאים למכור חזרה את מניותיהם, בתנאים מסוימים. ביהמ"ש העליון קבע כי קיים עניין אישי מהותי לאותם בעלי המניות באישור המיזוג המאבחן אותם משאר בעלי המניות ולפיכך הם נגועים בעניין אישי. בעל שליטה הורשע בפלילים כי השיג את אישור הרוב למיזוג במרמה.

לאחרונה עלתה השאלה האם יש לראות בבעל מניות אשר הצביע בהחלטה הטעונה אישור ברוב מיוחד (כנגוע), כבעל עניין אישי, כאשר בעל המניות מכר את החזקותיו לאחר המועד הקובע להשתתפות באסיפה, ואילו במועד האסיפה לא היה יותר בעל עניין אישי והצביע ככזה.

יום לפני מועד כינוס האסיפה, דיווחה החברה כי בעלי השליטה בה רכשו, יום קודם לכן, לאחר המועד הקובע להשתתפות ולהצבעה באסיפה, ולפני מועד כינוס האסיפה מניות בחברה. מוכרי המניות שהיו בעלי מניות ביום הקובע הצביעו באסיפה בעד ההחלטה אף כי מכרו מניותיהם ולא סווגו כבעלי מניות אשר להם עניין אישי באישור ההחלטה. רשות ניירות ערך קבעה כי היה על מוכרי המניות להיות מסווגים כבעלי עניין אישי באישור ההחלטה וכי את העניין האישי של בעל המניות יש לבחון עד למועד נעילת האסיפה.

נעשתה לאחרונה הרחבה נוספת על ידי פיתוח הרעיון של "עניין אישי שלילי" של בעל מניות המתנגד להצעות המועלות לאסיפה הכללית מטעמים שאינם טובת החברה בלבד, אלא מטעמים הזרים לה.

אם נחזור למקרה של צים – החברה לישראל, נמצא כי יש לכך השלכות מרחיקות לכת על גופים פיננסיים, בנקים, חברות ביטוח, מנהלי קרנות וכד' שיפסלו בתוית העניין האישי. במדינה קטנה כישראל כשהכל מכירים את כולם ושעולם העסקים מקיים מערכת קשרים עניפה עם עולם הפיננסים, נגיע למצב קיצוני לפי ההחלטה בנושאים החשובים הדורשים רוב מיוחד של אלה שאינם נגועים בענין אישי, והם מיעוט קטן, הם שיכריעו בהחלטות חשובות.

חוק החברות קבע כי הרוב הנדרש לאסיפות המיוחדות הינו שליש מקרב אלה שאין להם עניין אישי. תיקון 16 לחוק העלה את המספר משליש לרוב. העובדות בשטח מורות כי אותו "מיעוט בלתי נגוע" הופך לקבוצה מזערית של בעלי מניות העושה לפעמים שימוש זר בכוח זה לטובתו האישית ולסחיטת בעלי השליטה כתנאי לאישורים הרבים הנדרשים כיום בחוק.

פרופ' יוסף גרוס מכהן כיו"ר איגוד הדירקטורים בישראל וכראש תוכנית דירקטורים בלהב פיתוח מנהלים, הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל-אביב.