נוסחת ההיעלמות של מיליארדר האלגו־טריידינג

1. משורר שפרוטה בכיסו

בשנתיים האחרונות רשויות האכיפה בשוויץ מנהלות חקירה שבמרכזה אזרח ישראלי תושב ז'נבה החשוד במעילה ובניהול לא תקין. שווי ההון של האיש, יליד חיפה בן 62, מוערך בחצי מיליארד דולר. שמו לא התפרסם מעולם בשום כלי תקשורת, והוא מקפיד לשמור על דיסקרטיות קיצונית גם בעסקיו.

בישראל, מחוץ למעגל מכריו המצומצם, נתקלו בשמו בעיקר חובבי שירה מעטים. כמה מהם התכנסו לפני שנתיים בחנות ספרים קטנה בתל אביב לרגל פרסום קובץ שיריו, "קצוב" בהוצאת כרמל. הנוכחים לא יכלו לנחש שגיבור הערב שעתיד לקרוא לפניהם משיריו הוא אחת הדמויות החידתיות בעולם העסקים הישראלי.

אף שהונו העצום של אותו אדם הצטבר בעשור האחרון, הוא אינו מוכר גם ליודעי הסוד בשוק ההון המקומי, אלו שמכירים את המשקיעים שפועלים מתחת לרדאר. גם הם החמיצו את האיש שמחזיק ב־10% מאחת החברות הרווחיות בישראל - פיינל, חברת האלגו־טריידינג מהרצליה. שווייה של החברה, ששומרת בעצמה על רמה גבוהה של חשאיות, מוערך ב־2 עד 3 מיליארד דולר, ומכאן ששווי אחזקותיו של המשקיע הדיסקרטי מוערך ב־200–300 מיליון דולר - לא כולל דיבידנדים שחולקו. היקף הדיבידנדים למי שמחזיק ב־10% מפיינל הסתכם לאורך השנים במאות מיליוני שקלים. כמו כדי להגביר את הילת המסתורין סביבו, גם בתוך פיינל עצמה רק מעטים מקרב בעלי המניות והמנהלים הבכירים יודעים את שמו המלא של האיש שמחזיק בנתח השלישי בגודלו בחברה. הם מכירים אותו פשוט בתור "השוויצרי".

תחקיר "מוסף כלכליסט" חושף לראשונה את ד"ר אפרים גוטקינד, בעל המניות המסתורי ביותר באחת החברות המסתוריות בשוק ההון. הישראלי שמחלק את חייו בין דירת יוקרה בתל אביב לדירה צנועה בז'נבה הצליח במשך שנים להתנהל בעולם העסקים כ"רוח רפאים" שצברה הון בלתי נתפס אך הותירה מעט מאוד טביעות אצבע שקושרות אותו אליה.

אפרים גוטקינד. ספק אם המשקיעים המתוסכלים שהפסידו אצלו את כספם מודעים להון העתק שצבר איור: איגור טפיקין

אולם בעוד גוטקינד מקפיד לשמור על חשאיות, יש בישראל אנשים שהיו מעדיפים לשכוח את שמו ולהשאיר מאחוריהם את ההיכרות עמו. לטענתם, בהזדמנויות שונות מאז שנות התשעים שכנע אותם גוטקינד הכריזמטי להשקיע סכומים גבוהים באמצעות החברה שהקים - אולם השקעות אלו רשמו הפסדי עתק וירדו לטמיון. למרות זאת, ב־2001 הצליח גוטקינד למצוא 400 אלף דולר שאותם השקיע בפיינל שזה עתה נוסדה. כמעט באורח פלא הפך האדם שעומד כיום במרכז תיק חקירה מספר 9085/2012 של משרד התובע הכללי של קנטון ז'נבה בשוויץ לאחד השותפים הבכירים בחברה שמאז הקמתה רשמה לפי הערכות רווח מצטבר של כמעט 2 מיליארד דולר. בעוד לקוחותיו טוענים שהוא נכשל כישלון חרוץ בהשקעת כספם, ההשקעה הפרטית של גוטקינד הכפילה את עצמה במאות מונים והפכה אותו למיליארדר.

2. מדפסת כסף פרטית

חברת פיינל הוקמה ב־2001 ונחשפה לראשונה ב"כלכליסט" ב־2009. החברה עוסקת במסחר ממוחשב בחוזים עתידיים ומטבע חוץ בעשרות בורסות ברחבי העולם. האלגוריתמים הסודיים של פיינל - שכנראה הצליחו לפצח משהו שמעט מאוד מתחרים מכירים - אוספים בזמן אמת אלפי נתונים על מוצרים פיננסיים סחירים, מזהים פערים בתמחור שלהם ומבצעים מיליוני עסקאות אוטומטיות ביום. כוח המחשוב העצום של החברה הופך אותה לשחקנית חשובה בשוק ההון העולמי, החתומה בבורסות מסוימות על שיעור ניכר מהעסקאות. החברה אינה פועלת בבורסה בישראל.

כל עסקה מניבה לפיינל רווח זעיר, ומיליארדי העסקאות שמבוצעות בשנה משרטטות גרף רווח שנתי שנמצא בעלייה מתמדת. על פי הערכות, ב־2013 לבדה הגיע הרווח הנקי של החברה לכ־330 מיליון דולר. פיינל היא חברה פרטית שאינה מאפשרת למשקיעים להצטרף אליה ואינה מנהלת תיקים עבור לקוחות. זו למעשה מדפסת כסף פרטית שהנהנים היחידים ממנה הם בעלי מניות ספורים שהפכו לעשירים מופלגים הקנאים לפרטיותם.

הרוח החיה מאחורי החברה ואחד משני המייסדים הוא ניר קלקשטיין, מהנדס חשמל שתואר בידי גורם טכנולוגי בחברה כ"גאון ילדותי ומוזר, אבל עם יכולת הוצאה לפועל שבדרך כלל לא מאפיינת גאונים אלא בולדוזרים". הוא ואביו אריה מחזיקים ב־30% מהבעלות בחברה. ב־2009 ייסד קלקשטיין חברה הקרויה כיום מדיאל מחקר, שעוסקת בפיתוח אלגוריתמים לחיזוי סרטן לפי בדיקות דם. הוא גם שותף בחברת המכשור הרפואי BSP המפתחת אמצעים לאבחון מחלות לב, ובמטאו־לוג'יק המפתחת נוסחאות לחיזוי מזג האוויר.

רכישות האמנות של גוטקינד על קירות הבית המשוגע בעוד שבעולם העסקים אפרים גוטקינד אינו מוכר כלל, לא מעט בעלי גלריות מכירים את שמו היטב שי אספריל, תגובה אחת לכתבה המלאה 

בין המחזיקים הבולטים הנוספים במניות פיינל נמצאים כמה אנשי טכנולוגיה ושוק ההון, כמו המייסד הנוסף נעם שטרן־פרי (20%), המנכ"ל לשעבר ואחד האנג'לים הבולטים כיום בישראל יריב גילת (9%), רמי ליפמן, גיסו של ניר קלקשטיין (6%), והיזם הסדרתי פרופ' אודי ויינשטיין (כ־4%). משקיעים נוספים מחזיקים בשיעור קטן של מניות החברה - חלקם השקיעו בה עם הקמתה וחלקם עובדים בה. שברי האחוזים שהם מחזיקים מזכים אותם בכל שנה בדיבידנד שנע בין מאות אלפי למיליוני דולרים.

החתיכה החסרה באחוזי הבעלות בחברה היא גוטקינד, שעם 10% ניצב מיד אחרי שני המייסדים למשפחת קלקשטיין ושטרן־פרי, ומחזיק בנתח גדול יותר מהמנכ"ל לשעבר גילת - עובדה שלא מנעה ממנו לשמור על אנונימיות גם כלפי שאר המעורבים בחברה, מכיוון שלאורך השנים הקפיד לרשום את אחזקותיו תחת חברות זרות הקשורות אליו או על שם ילדיו.

עמוד הפייסבוק של גוטקינד. בעסקיו מופיעות חברות שבהן הוא רשום כמנהל או מורשה חתימה, אך הוא מכחיש כי הוא בעליהן

3. חברת הילדים

ב־2006 השלימה פיינל תכנון מס אגרסיבי שהצליח להפחית את גובה המס שמשלמים בעלי מניותיה למדינה בכמעט מחצית - ולהגדיל בזכות זאת את הרווח שלהם במאות מיליוני שקלים בשנה. מי שהגה את המבנה החדש וניצח על המשא ומתן עם רשות המסים היה סגן נציב מס הכנסה לשעבר, רו"ח זאב פלדמן. פלדמן שכנע את רשויות המס שפיינל אינה חברה המשיגה רווח לבעליה, אלא קרן השקעות המשיגה תשואה לשותפים בה.

בהחלטה שנויה במחלוקת, הסכימה רשות המסים להסדר חדש: בעלי המניות של פיינל אוגדו מחדש בשותפות בשם אזוביון, בעוד פיינל עצמה הוגדרה כחברת טכנולוגיה המספקת לאזוביון שירותים בתשלום. כך, הרווחים לא נרשמו עוד על שם פיינל אלא על אזוביון, ובהתאם הפכו מרווחי הכנסה החייבים לכאורה במס בגובה 46% (מס חברות ומס דיבידנד) לרווחי הון שעל פי ההסדר חייבים ב־25% מס בלבד.

נועם שטרן-פרי. ממייסדי פיינל צילום: אוראל כהן

מבנה המס הזה נחשף ב"כלכליסט" בינואר 2010. עם או בלי קשר לפרסום, חודש לאחר מכן החליטה החברה לשנות את מבנה האחזקות, והשותפים באזוביון התבקשו לחתום על פתיחת קרן חלופית בשם קונטק (Contech) שאוגדה בחו"ל (גם במסגרתה השותפים משלמים מסים בישראל).

ברשימת השותפים בקרן החדשה, לצד בעלי המניות המוכרים צוינו שני שמות מפתיעים: אשכר ומאיה גוטקינד, שני צעירים בני 21 ו־18 באותו זמן, בהתאמה. שמו של אשכר גוטקינד עשוי היה להיות מוכר לחלק מבעלי המניות: כמה שנים לפני כן הוא נרשם כאחד השותפים באזוביון הישראלית, כאשר ברובריקת משלח היד הוגדר כ"איש עסקים", למרות גילו הצעיר. הרישום של ילדיו של גוטקינד כבעלי זכויות בפיינל היה הזדמנות יוצאת דופן עבור בעלי המניות הערניים בחברה ללמוד משהו על זהותו של האיש, שעד אז הקפיד לרשום את אחזקותיו תחת ישויות זרות המאוגדות ביעדים אקזוטיים.

ניר קלקשטיין, ממייסדי פיינל

4. מרשים ואניגמטי

אפרים גוטקינד גדל בשכונת נווה שאנן בחיפה. את לימודיו בתיכון להנדסאים בסמ"ת סיים ב־1971, בכיתה י"ג. ב־1977, לאחר שירות צבאי ושלוש שנות לימודי כלכלה באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע, התקבל ללימודי דוקטורט במחלקה לכלכלה חקלאית באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שנחשבת מובילה בתחומה. את ישראל עזב עם אשתו דאז שלומית.

"הוא היה סטודנט מצטיין בבאר שבע, אבל בברקלי נתקל בהרבה אנשים מבריקים והבין שהוא לא יהיה איש אקדמיה מהמעלה הראשונה", אמר השבוע ל"מוסף כלכליסט" פרופ' דוד זילברמן, שלימד את גוטקינד בברקלי. "בשלב מסוים הוא התחיל לדבר איתי על השקעות וכסף, והפך למעורב באיגוד הסטודנטים הישראלים באוניברסיטה. היה לי ברור שהאקדמיה כבר אינה בראש מעייניו". מעורבותו של גוטקינד באיגוד הובילה אותו לקשר אמיץ עם דוקטורנט ישראלי, עו"ד יואב בן דרור, שלמד באותו זמן בבית הספר למשפטים בברקלי. כעבור כ־20 שנה יהיה זה בן דרור שיביא את גוטקינד להשקיע בפיינל.

לאחר שסיים את עבודת הדוקטורט שלו, "דפוסי התנהגות כלכלית בקרב אמריקאים עניים", סייעה לו המנחה שלו, פרופ' ארמה אדלמן, לקבל משרה של כלכלן בארגון העבודה הבינלאומי, סוכנות של האו"ם שהמטה שלה ממוקם בז'נבה. גוטקינד יצא לדרך בגפו, לאחר שהתגרש מאשתו הישראלית.

בשוויץ הכיר את אנה, אזרחית הולנד, ונולדו להם שלושה ילדים. ב־1989, סביב הולדת בנם הבכור אשכר, עזב גוטקינד את משרתו באו"ם והקים חברה בשם יוריקה פייננס (Eurika Finance). גוטקינד היה העובד היחיד בחברה, שהעניקה שירותי ייעוץ למוסדות שונים ובהם בנקים ישראליים הפועלים בשוויץ.

מסמכים, עדויות ותצהירים שהוגשו לבתי המשפט והגיעו לידי "מוסף כלכליסט" מתארים כיצד בשנות התשעים החל גוטקינד לבקר באופן תדיר בישראל ולהציג את עצמו כמומחה פיננסי. הוא הציע לאנשים להשקיע את כספם באמצעות יוריקה בתמורה לדמי ניהול. את לקוחותיו העתידיים הרשים כבעל רזומה של דוקטור לכלכלה וטייס לשעבר בחיל האוויר. "הוא עשה עליי רושם מאוד מהימן. הוא הסביר כיצד הוא מתכוון להשקיע והתרשמתי שהוא יודע על מה הוא מדבר, אבל בסוף התברר שטעיתי", אמר ל"מוסף כלכליסט" אדם שהכיר את גוטקינד דרך חבר בשנות התשעים, ולדבריו הפסיד את מרב השקעתו.

אנשים רבים שהכירו את גוטקינד לאורך השנים ושוחחו עם "מוסף כלכליסט" מתארים אותו כאדם כריזמטי, חכם, מקורי ובעל יכולת ביטוי מרשימה, המדבר בידענות ובתשוקה על נושאים מגוונים - מהשקעות בנגזרים פיננסיים ועד מוזיקה קלאסית. לצד זאת, מכריו מתארים אותו גם כאדם מרוחק, מסוגר וחשדן, שאינו מחצין את עושרו כמעט לעולם. אנשים שביקרו בדירתו בז'נבה תיארו אותה כ"דירת שיכון". מקורבים לו מספרים שהוא אינו בוחל בטיסות במחלקות הזולות, מתלבש בבגדים פשוטים ולעתים גם נוסע באוטובוס.

עו"ד יואב בן דרור. חברו של גוטקינד מברקלי והאיש ששידך בינו לבין פיינל צילום: יעל צור

5. תשואות שליליות

פרטים נוספים על גוטקינד עולים ממערכה משפטית סבוכה שניהל מולו בבית המשפט המחוזי בחיפה ובבית משפט בשוויץ בעל גלריה מצפון הארץ שהיה ידידו בעבר. האיש, שהשקיע כספים באמצעות יוריקה של גוטקינד, תבע את החברה בטענה שהתיק שלו ספג הפסדים כבדים שהורידו את שוויו אל מתחת למינימום מוסכם מראש של מיליון דולר.

במקביל, חברה פנמית בשם ויסטרסיל תבעה את בעל הגלריה בטענה שהוא מחזיק בנכסים השייכים לה. גוטקינד הכחיש שהוא קשור לוויסטרסיל ואף הביא עדה יוונייה שטענה שהיא הבעלים, אולם בעל הגלריה טען שגוטקינד הוא הבעלים בפועל. אחרי כעשר שנים של מאבק משפטי, נסגרו שני התיקים לפני כשנה בפשרה משותפת וחסויה.

במסגרת התביעות הוגשה לבית המשפט המחוזי שורת תצהירים מפיהם של אנשים שנתקלו בגוטקינד. "(הוא) סיפר לי שהוא אספן אמנות", סיפר בתצהירו תושב חיפה, "...דוקטור לכלכלה וכי בעבר שימש כיועץ למספר בנקים... וטען כי הגם שתיקי ההשקעות שהוא מנהל שמרניים, הרי התשואות שהוא משיג גבוהות מהתשואות המקובלות בניהול תיקים סולידיים".

אלא שכעבור זמן לא רב הבינו חלק מהלקוחות שלא יזכו בתשואה גבוהה. אדם שהיה בעברו מנהל סניף של בנק הפועלים, ולדבריו השקיע 160 אלף דולר באמצעות יוריקה, סיפר בתצהיר לבית המשפט כי "(כמה שנים לאחר ההשקעה) פנה אליי גוטקינד וסיפר לי כי... התיק ירד ב־50%... מבדיקה שערכתי התברר שנותר סכום נמוך הרבה יותר, רק 35 אלף דולר". בני משפחה אחרת שהשקיעו באמצעות גוטקינד אמרו ל"מוסף כלכליסט": "עברנו איתו תקופה מאוד קשה. לא היינו רוצים לחזור לזה".

אם להאמין לעדותו של גוטקינד עצמו, יוריקה לא היתה חברה מצליחה במיוחד. העדות המפתיעה נמסרה במשפט המשמורת הממושך שניהל גוטקינד בסוף שנות התשעים ובתחילת העשור הקודם כנגד אנה לאחר פרידתם. ההחלטות של בית המשפט השוויצרי לענייני משפחה צורפו לאחת התביעות בישראל, וגוטקינד נחקר עליהן בבית המשפט המחוזי בחיפה.

מהמסמכים שהוצגו בהליך בישראל עולה שגוטקינד הצהיר בבית המשפט בשוויץ כי הוא חסר נכסים ממשיים ומתפרנס מעבודתו כנושא המשרה היחיד ביוריקה, במשכורת חודשית של 5,000 פרנק (3,500 דולר באותו זמן). גוטקינד טען כי בשל מצבו הכלכלי הוא אף נעזר באמו, שהתגוררה בשכונת נווה שאנן בחיפה. בית המשפט השוויצרי השתכנע וקבע שגוטקינד ישלם לילדיו מזונות נמוכים יחסית, שבהמשך בוטלו כליל עם מעבר הילדים לחזקתו.

אלא שב־2001, תוך כדי התנהלות הליכי קביעת המשמורת ובעת שהעולם הפיננסי מהדק את החגורה בעקבות התפוצצות בועת הדוט.קום, הצליח גוטקינד לבצע השקעה של 400 אלף דולר שתשנה את חייו לעד.

כיצד גייס את הסכום? יש מי שטענו בבית המשפט בארץ כי גוטקינד פשוט לא חשף בפני בית המשפט השוויצרי את כל נכסיו. "(גוטקינד) התגאה שהוא מציג את עצמו במשפט (המשמורת) כחסר כל על מנת שלא יצטרך לשלם מזונות", כתב מנהל סניף בנק הפועלים לשעבר בתצהיר שהגיש במסגרת התביעה של בעל הגלריה, שהוסיף בתצהיר משלו: "שעה שגוטקינד ניהל הליכים משפטיים אל מול אם ילדיו, ביקש ממני לעזור לו להציג את עצמו כחסר כל, על מנת שלא יצטרך לשלם... מזונות".

6. חברות לא קשורות

אחד מנפגעיו של גוטקינד, איש עסקים תושב פתח תקווה שהפסיד אצלו לטענתו מאות אלפי דולרים, הביא בסופו של דבר לפתיחת החקירה נגדו בשוויץ. זאת לאחר שגילה פרטים חדשים על הקשר בין גוטקינד לכמה חברות שהוצגו לו בתחילה כצד שלישי. לפני שנתיים ניגש עורך דינו השוויצרי של איש העסקים למשרדי התביעה הראשית ב־Route de Chancy בז'נבה עם קלסר מלא מסמכים. גוטקינד הגיש בתגובה תלונה משלו בטענה כי תלונתו של איש העסקים היא תלונת שווא. אולם הרשויות השוויצריות החליטו להקפיא את תלונתו של גוטקינד עד תום בירור החשדות נגדו.

מהמסמכים שסיפק עורך הדין, לצד מאות מסמכים נוספים שחשפה החקירה שמנהלת התובעת אלסנדרה ארמטי, עולה כי גוטקינד מוגדר כמנהל כללי, או כבעל זכות חתימה יחידה, או כמוטב בחשבונות בנק, בכמה חברות המאוגדות במקלטי מס אקזוטיים - בהן רינת אינק שאוגדה באיי קיימן במרץ 2003 וקרן סיגרס (Seagrass Stiftung) שאוגדה בליכטנשטיין. מהמסמכים עולה גם קשר בין גוטקינד לחברות סטאראוויי הולדינגס, טארבּס אינטרנשיונל וויסטראסיל (שתבעה את בעל הגלריה), שנרשמו בפנמה בעשור הקודם. רשימת הדירקטורים של כל החברות הפנמיות ושל רינת אינק - זהה.

במשפטים שבהם היה מעורב הכחיש גוטקינד באופן נחרץ שהוא בעליהן של החברות. למשל בנוגע לרינת אינק, שבמסמכיה הפנימיים הוא מוגדר מנכ"ל ומורשה חתימה, הוא העיד בבית המשפט כי מדובר ב"חברת השקעות שאינה שייכת לי... הבעלים הוא צד ג'... אין לי מושג היכן רשומה חברה זו... אני לא חושב שהבעלים שלה ישמח אם אגיד מיהו".

בדומה, גוטקינד הכחיש שהוא בעליה של קרן סיגראס הרשומה בליכטנשטיין ונקשרת לעסקיו פעם אחר פעם - הן בהשקעותיו בפיינל ודיסק־או־טק הפועלות בישראל, והן ברכישת יצירות אמנות (ראו מסגרת). גוטקינד רשום בסיגראס כבעל זכות חתימה בחשבון הבנק שלה והוא גם זה שחתום על מסמכי פתיחת החשבון בוואדוז בירת ליכטנשטיין, ביוני 2001.

החברה היחידה שגוטקינד הודה בבעלות עליה היתה יוריקה - החברה השוויצרית שהקים בתחילת דרכו העצמאית ושימשה להשקעת כספי לקוחותיו. אולם לטענתו, בינואר 2001 הוא מכר אותה ב־60 אלף פרנק שוויצרי לחברו, קבלן בניין מחיפה, שכעבור שלוש שנים מכר אותה לסיגראס - שלטענת גוטקינד אינה בבעלותו. מעדותו בבית המשפט בישראל גם עולה כי בהמשך סיגראס מכרה את הבעלות לרינת אינק, שגם היא לדבריו אינה בבעלותו.

אלא שגם אותו חבר הסתכסך עם גוטקינד, ובתצהיר שהגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה כדי לתמוך בבעל הגלריה הוא טען כי העברת הבעלות ביוריקה היתה פיקטיבית: "גוטקינד ביקש שאחתום על מסמכים הקשורים לחברה שיש לו בשוויץ, לפיהם אני ממונה להיות המנהל של החברה... גוטקינד הרגיע אותי והתחייב כי המסמכים הנ"ל לא יחייבו אותי בדבר ואני בסך הכל עושה לו טובה. מאחר ונתתי בגוטקינד אמון רב, חתמתי על המסמכים".

בהמשך הוסיף: "לא היה לי ידוע מעולם כי רכשתי כביכול את יוריקה, מעולם לא רכשתי את יוריקה, מעולם לא שילמתי תשלום כלשהו בגין מניות יוריקה... מעולם לא נרכשו ממני המניות של יוריקה על ידי מאן דהוא ובוודאי לא גוף בשם סיגראס... כל נושא המכירה היה פיקציה אחת מתחילתה ועד סופה וזאת, מן הסתם, לצרכים שונים של גוטקינד וכנראה בקשר עם המשפט שניהל מול בת זוגו".

7. בזכות החבר הטוב יואב

איך זכה האיש שהוגשו נגדו תלונות ותצהירים שבהם נטען כי רימה את חבריו, לקוחותיו ואף את בית המשפט בנתח כה גדול מפיינל? את מזלו הטוב חב גוטקינד לחברו עו"ד ד"ר יואב בן דרור, שאותו הכיר בברקלי. כשקלקשטיין ושטרן־פרי, מייסדי פיינל, החליטו ב־2001 להפוך את האלגוריתמים שפיתחו לעסק פעיל של מסחר ממוחשב בבורסה, הם שכרו את שירותיה של פירמת עורכי הדין הידועה ש. הורוביץ. השותף שהופקד על הלקוחות החדשים היה בן דרור, שבמהרה הבין את הפוטנציאל שטמון בחברה.

בן דרור שידך בין המייסדים, שניסו לגייס הון לפי שווי חברה של 4 מיליון דולר, לכמה משקיעים שאליהם היה קשור. השניים הראשונים היו יזמי הביו־טק אורן גלוברמן וד"ר מוטי ביאר (אחיו של מנכ"ל בית החולים רמב"ם פרופ' רפי ביאר), שהקימו ב־1998 את הסטארט־אפ דיסק־או־טק שמייצר שתלים אורתופדיים.

המשקיע השלישי שהביא בן דרור היה לא אחר מאשר חברו הטוב מימי איגוד הסטודנטים הישראלי בברקלי, אפרים גוטקינד. "גוטקינד ובן דרור חברים טובים מאוד", סיפר ל"מוסף כלכליסט" אדם שמכיר את גוטקינד שנים רבות, "יואב גם קשור לעסקיו השונים של גוטקינד". ואכן, ממסמכים שהגיעו ל"מוסף כלכליסט" עולה שב־3 באוגוסט 2003, כארבעה חודשים אחרי שהחברה רינת אינק נרשמה באיי קיימן, הגדיר גוטקינד את בן דרור כשותפו (contracting partner) וכנהנה בחשבון הבנק המקושר לחברה. בבית המשפט הצהיר גוטקינד כי רינת אינק היא החברה־האם של יוריקה.

ההיכרות בין גוטקינד לקלקשטיין ושטרן־פרי ב־2001 התרחשה בזמן שבבית המשפט בשוויץ עדיין התנהל משפט המשמורת המורכב שבו טען שהוא חסר הכנסה משמעותית, וסביב המועד שבו מכר לטענתו את יוריקה הכושלת. הוא השקיע בפיינל 400 אלף דולר בתמורה ל־10% ממניות החברה, שתהפוך כעבור כמה שנים למדפסת כסף ותכפיל פי אלף את השקעתו בה.

החברות עם בן דרור הובילה את גוטקינד להשקעה נבונה נוספת: ב־2004 השקיע 400 אלף דולר גם בחברת דיסק־או־טק של ביאר וגלוברמן תמורת כ־6% ממניות החברה. המניות נרשמו על שם קרן סיגראס וחברת סטאראוויי, שני הגופים שהוא מכחיש בעלות עליהם. ב־2006 נמכרה דיסק־או־טק לקייפון האמריקאית תמורת 260 מיליון דולר, וגם במקרה זה זכה גוטקינד להחזר נאה על השקעתו.

עו"ד בן דרור, דרך אגב, לא נותר כיועץ הסתרים. ב־2003, שנתיים לאחר ששידך בין מייסדי פיינל לבין חברו הטוב, הוא עזב את משרד ש. הורוביץ ופנה להתרכז בעסקים פרטיים ובעיקר במעורבות יומיומית בביצת הזהב של פיינל, שבה הוא רשום כמי שמחזיק בכ־2% מהמניות - ויש לו אחזקות נוספות בחברה המוחזקות בנאמנות. להבדיל מגוטקינד, שנותר סמוי מהעין, הפך בן דרור לדמות מרכזית בפיינל ולאחד מארבעת הדירקטורים המייצגים את הפלגים השונים בקרב בעלי המניות. בן דרור מייצג במועצת המנהלים קבוצה הכוללת כמה ממקורביו, בהם מייסדי דיסק־או־טק גלוברמן וביאר המחזיקים במשותף ב־2% מהחברה, ובעיקר את המשקיע המסתורי שמחזיק ב־10% מהחברה והעדיף לאורך השנים להשתמש בגופים זרים דוגמת יוריקה וסיגראס, או לרשום את ילדיו כבעלים, כדי שלא ייחשף קשר כלשהו שלו לאחת החברות הרווחיות בישראל.

8. עדיף לא להתעצבן

בהתחשב בהיקף הונו, במספר האויבים שרכש, ובכך שהוא מחזיק אזרחות ישראלית בלבד, העובדה שכל השנים נותר גוטקינד מתחת לרדאר הציבורי היא לא פחות ממדהימה. אחת הסיבות לכך היא שרבים מהאנשים שהפסידו אצלו ביחד מיליוני דולרים ביקשו להותיר את החוויה העגומה הזאת מאחוריהם, ולא להיגרר להליכים ארוכים בבתי המשפט.

"הפסדתי אצלו הרבה כסף, נכון, נדפקתי, אבל זה קרה לפני הרבה זמן, ובגילי למדתי שצריך להסתכל על מה שנשאר ולהמשיך הלאה", אמר ל"מוסף כלכליסט" איש עסקים שמתגורר בשנים האחרונות בארצות הברית ושלדבריו הפסיד כחצי מיליון דולר בתיק שנוהל אצל גוטקינד.

אותו אדם, כמו רבים מהמשקיעים המתוסכלים ששוחחו עם "מוסף כלכליסט", ככל הנראה אינם מכירים את פיינל וודאי שאינם מודעים להון העתק שגוטקינד עשה בהשקעותיו בה ובדיסק־או־טק. כמה מהם נחשפו לכך רק בעת הכנת תחקיר זה. הם תהו כיצד ייתכן שבזמן שכספם ירד לטמיון מצא גוטקינד 400 אלף דולר להשקעה פרטית שהפכה לבוננזה של פעם בחיים.

גוטקינד סירב להגיב לכל פנייה של "מוסף כלכליסט". גם עו"ד בן דרור סירב להגיב. ממשרד התובע הכללי של קנטון ז'נבה בשוויץ נמסר: "כנגד אפרים גוטקינד תלויים ועומדים הליכים פליליים בחשד למעילה וניהול לא תקין. עד עתה הוא טרם נחקר על ידי התובע הכללי".