מאחורי הקלעים של כיפת ברזל: קשיים ביצוא ו-90% הצלחה

ההצלחה הישראלית הנוכחית לא תורגמה בינתיים להזמנת מערכות דומות בידי מדינות זרות, למרות שניתן אישור של משרד הביטחון לכך.

בימים האחרונים אסר משרד הביטחון על אנשי התעשיות הביטחוניות לדבר על מערכת כיפת ברזל. למרות זאת המשרד בעצמו מיהר לנסות ליהנות קצת מאור הזרקורים, ופרסם כי הודה למנהלי התעשיות הביטחוניות וכי סוללה שמינית הפכה למבצעית. הפרסומים היזומים של משרד הביטחון מנוגדים למדיניות שכפה בעצמו על התעשיות הביטחוניות שכפופות לו.

צילום: יוסי אלוני

לדברי בכיר לשעבר במשרד הביטחון האיפול הוטל לאחר שתעשייה אווירית, שהיא קבלן המשנה ולא הקבלן הראשי בייצור המערכת, מיהרה לתדרך עיתונאים אודות המערכת כבר בימי הלחימה הראשונים. אתמול סירבו בתעשייה אווירית להתייחס בכל צורה שהיא לביצועי המערכת.

המאבק על הקרדיט בצמרת המערכת הביטחונית

מלחמת קרדיטים ליוותה את הפרויקט כבר מימי הקמתו הראשונים. במערכת הביטחון מספרים כי אחד המתנגדים הגדולים למערכת, בעיקר משיקולים תקציביים, היה בזמנו הרמטכ"ל גבי אשכנזי. זאת בניגוד גמור לעמדת שר הביטחון בזמנו, עמיר פרץ.

גבי אשכנזי. "כרמטכ"ל הקמתי את גדוד הסוללות הראשון. זו עובדה וכל השאר שטויות. עם או בלי משקפת, השר פרץ ראה הכי רחוק" צילום: אוראל כהן

אתמול, כשנשאל אשכנזי על ידי "כלכליסט" על פשר התנגדותו, הכחיש ואמר: "בתקופתי כמנכ"ל משרד הביטחון חתמנו על ההסכם בין משרד הביטחון לרפאל והתעשיות הביטחוניות, לפי הנחייה של השר פרץ. בתור רמטכ"ל הקמנו את גדוד הסוללות הראשון, והגדלנו את כמות הסיוע האמריקאי. אלה העובדות. כל השאר זה שטויות. אני חושב שצריך להגיד שהשר פרץ - עם משקפת או בלי משקפת - ראה יותר רחוק מכולם".

רגע לפני גיוס נוסף תע"א: משרד הביטחון מעכב 249 מיליון דולר רגע לפני גיוס מהותי של 450 מיליון שקל, התעשייה האווירית מוציאה אזהרה לגבי תוצאותיה הכספיות לרבעון השני של השנה גיל קליאן לכתבה המלאה 

הטריגר לפיתוח כיפת ברזל הוא אירוע מיוני 2004, שבמהלכו פגעו ארבע רקטות קסאם בסמוך לגן ילדים בשדרות, וגרמו לשני הרוגים ולתשעה פצועים. בעקבות זאת יצאו במשרד הביטחון ב"קול קורא" לתעשיות הביטחוניות וביקשו מהן להציע פתרונות לירי הקסאמים. 24 הצעות הגיעו למפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) - וראש ענף מו"פ דני גולד דחה את כולן. גולד החליט להקים "ארכיטקטורה מיוחדת" שתכלול את רפאל כקבלן ראשי עבור המערכת, עם מכ"ם של אלתא ומערכת שו"ב (שליטה ובקרה) שפיתחה חברת אמפרסט מערכות (mPrest).

"זה נראה יומרני. כולם חשבו שזה לא ניתן לביצוע טכנולוגית, זה נראה כמו מדע בדיוני", מספר גולד. ולמרות זאת, באוגוסט 2005 הוא כבר הורה על תחילת פיתוח המערכת שזכתה לשם "כיפת ברזל" עם לוח זמנים מדוקדק. על החלטה זו ספג גולד ביקורת ממבקר המדינה, שטען כי בכך לקח על עצמו סמכויות של רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה, כפי הנראה מפני שלא נימק מדוע בחר דווקא ברפאל מבין כל החברות שהגישו הצעות.

ליישובי עוטף עזה אין פתרון מלבד מיגון

שווה להסביר כיצד בדיוק עובדת המערכת. הקבלן הראשי של כיפת ברזל היא חברת רפאל, שמייצרת את טילי היירוט. קבלן המשנה היא תעשייה אווירית, שמייצרת את המכ"ם. המכ"ם של אלתא של התעשייה האווירית הוא ה"עיניים" של המערכת: הוא מודיע על שיגור הטילים, מחשב את מיקום יציאתם ואת מיקום פגיעתם הצפוי. המערכת מחשבת אם הטיל נופל באזור מגורים או בשטחים פשוטים - כאשר במקרה האחרון מתעלמים ממנו.

במידה והפגיעה צפויה בשטח בנוי, המערכת בוחרת באיזה מיירט להשתמש, ומשגרת את טיל הטמי"ר (טיל מיירט). ברגע שהוא באוויר, הטיל פותח את הסנסורים, "העיניים" שלו - אם תרצו, ומתחיל לתמרן למטרה. ברגע שהוא מספיק קרוב אליה, הוא מתפוצץ. "המטרה היא לא רק להסיט את הפגיעה הצידה." אומר גולד ראש ענף מו"פ במפא"ת לשעבר (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית. "אם זה היה הגנה על מחנה צבאי אז הסטה הייתה מספיקה, אבל כל העסק פותח מנקודת מבט של האזרחים - אם נסיט את הטיל מדיזנגוף לבן יהודה לא עשינו שום דבר." הפיצוץ הוא מאסיבי מספיק בשביל לנטרל את ראש הנפץ של הטיל. כמובן שכל העסק עובד בצורה אוטומטית לחלוטין ובתוך שניות ספורות. עם זאת, לכל מערכת של כיפת ברזל יש טווח כיסוי מוגבל, וזמן תגובה מינימלי -  משום כך נדרש כי ירי הטיל יהיה למרחק של מעל מספר קילומטרים על מנת שהמערכת תוכל ליירטו. הפיתרון ליישובים קרובים מדי הוא מיגון.

הצלחה מסחררת, אבל העולם לא קונה

במקביל מפתחת היום רפאל בשילוב ריית'און האמריקאית מערכת מקבילה שמיועדת לפגיעה בטילים ורקטות לטווח בינוני וארוך, מעל 40 ק"מ ועד 250 ק"מ. המערכת הזו "שרביט קסמים" (כונתה בעבר גם - "קלע דוד") היתה אמורה להיות מבצעית כבר ב־2011. לא ברור מדוע התעכב פיתוח המערכת וגם במקרה הזו תולים במערכת הביטחון את הדחייה בשיקולים תקציביים. בכל מקרה, היא צפויה להפוך למבצעית במהלך השנה הקרובה.

לדברי בכיר במערכת הביטחון, העובדה שכיפת ברזל מצליחה ליירט בינתיים גם טילים בטווחים בינוניים וארוכים מאפשרת למערכת להתעכב בדחיפת המבצעיות של המערכת החדשה "אולם יבוא יום וגם כאן יתחילו להישאל שאלות ביחס לעיכוב".

מנגד, בתעשיות הביטחוניות אמרו אתמול כי אף אחד לא באמת ציפה שהמערכת תיהפך למבצעית לפני סוף 2015. לרקטות בטווח רחוק יותר קיימת מערכת ה"חץ" קיימת כנגד טילים בליסטיים (מעל 250 ק"מ) - וכך לישראל יש בעצם מערכת הגנה מקיפה כנגד איומי טילים.

עם כזו הצלחה מסחררת, עדיין נשארת השאלה מדוע רפאל לא הצליחה עדיין לייצא מערכות. הסיבה נעוצה בעיקר בעובדה שאין היום מדינות שמתמודדות עם איום רקטי דומה לזה של ישראל.

שתי מדינות בעיקר התעניינו במערכת עד היום - הודו, בשל האיומים מגבול פקיסטן, ודרום קוריאה. הודו הודיעה לאחרונה שאיננה צפויה לרכוש מערכות בשלב זה, כך שהמדינה היחידה שבכל זאת עומדת על הפרק היא דרום קוריאה, אך גם היא מתעכבת כבר מספר שנים בהזמנת מערכות.