מה שטוב בתיק אחד, לא מתאים באחר

מה הרוב הדרוש מקרב הנושים כדי להגדיר שבקשת שכר טרחה של נאמן "זכתה לאישור הנושים"? בעוד שבתיק אי.די.בי טען הכנ"ר פרופ' דוד האן שמספיקה הסכמה ממוצעת של 70%-75% כדי להיחשב כתמיכה בבקשת השכר, הרי שבתיק של חברת ב.ס.ר אירופה שבפירוק הביע האן גישה שונה ודרש שכל אחת מסדרות האג"ח תסכים בנפרד לשכר.

דוד האן, כונס הנכסים הרשמי

בתיק ב.ס.ר מינה באפריל 2013 השופט איתן אורנשטיין שלושה מנהלים מיוחדים: עו"ד גיא גיסין, עו"ד רענן קליר ועו"ד יצחק יונגר. מדובר בחברת אחזקות שהנכס העיקרי שלה הוא קניון בלימסול שבקפריסין. בדצמבר ביקשו המנהלים מקדמת שכר טרחה של 212 אלף שקל ובתוספת מע"מ. הכנ"ר התנגד וקבע שיש לאזן בין היעדר הכספים בקופה למול הרצון לפצות את המנהלים על עמלם והציע לפסוק 30 אלף שקל לכולם יחד לחודש כפול 3 חודשים. אלא שאז הודיעו מחזיקי האג"ח מטעם שתי סדרות של החברה שהם מסכימים לשכר ואורנשטיין ביקש עמדה משלימה מהכנ"ר. האן השיב ש"אי התנגדות הנושים אינה שוללת את שיקול דעת ביהמ"ש והכנ"ר. בנוסף העיר ש"החלטת אסיפות מחזיקי האג"ח לא התקבלה פה אחד", כאשר לדבריו אסיפת מחזיקים מסדרה ח' תמכה בשכר ברוב של 99% ואילו אסיפה ט' ברוב של 51%. האן הוסיף כי החלטת אסיפות המחזיקים לא כללה הנמקה. עמדה זו של הכנ"ר מנוגדת לעמדתו באי.די.בי, כשמתוך 4 סדרות אג"ח רק 3 תמכו בשכר וביתר נרשמה התנגדות. למרות זאת תמך הכנ"ר באישור שכר הנאמנים חגי אולמן ואיל גבאי, בנימוק שהם קיבלו את הסכמת הנושים הממוצעת, והוא לא דרש שבקשת השכר תאושר "פה אחד" על ידי כל סדרות האג"ח וברוב של יותר מ־51% בכל אחת מהן.