בדיקת כלכליסט
המהפכה שהתפספסה: למה הרכב מהעבודה מפנק פחות?
הרפורמה בליסינג נועדה לאפשר לעובדים לקבל ממעסיקיהם רכבים איכותיים ובטיחותיים יותר. חמש שנים לאחר החלתה בחן כלכליסט את המהלך, ומצא שרוב השכירים עדיין מקבלים מכונית מאובזרת פחות מזו של לקוחות פרטיים עקב שילוב אינטרסים של המעסיקים, חברות הליסינג והיבואנים
בשלהי 2009 נכנס ענף הרכב בישראל לשלב חדש: רשות המסים הנהיגה שיטה חדשה לחישוב של שווי השימוש ברכב צמוד. עד אז נקבע השווי לפי קבוצות בעלות תקרת מחיר קבועה. כך לדוגמה נקבע שכל המכוניות המשפחתיות שיעלו עד 114 אלף שקל יישאו בשווי שימוש בגובה מסוים. בשעתו, הדבר יצר מצב שבו כל המכוניות המשפחתיות יישרו במפתיע קו עם גובה תקרת שווי השימוש ועלו 114 אלף שקל. כאשר התקרה הועלתה ל־120 אלף שקל, עלו כל מחירי המכוניות המשפחתיות בהתאם.
בשיטה החדשה שווי השימוש נקבע לפי 2.48% מערכה של המכונית, ואילו מחזיק הרכב הצמוד חופשי, באופן עקרוני, לבחור באיזו מכונית שיחפוץ.
אחת ממטרותיו של המהלך היתה לאפשר לעובדים המחזיקים ברכב צמוד לבחור גם ברכב בכל רמת אבזור שבה יחפצו, מה שהיה אמור לפתור בעיה של אבזור דל למדי ברכבי ליסינג. ואולם, בפועל, בקרוב יחלפו חמש שנים מאז המהלך שהיה אמור לאפשר למחזיקי הרכב הצמוד לקבל גם פינוקים במכוניתם, אך בשטח כמעט לא השתנה דבר.
רוצה בקרת שיוט? לא תקבל בקרת אקלים
האם מכוניות משפחתיות ברמת האבזור הגבוהה נחוצות לעובדים? ממפרטים של מכוניות משפחתיות רבות שבדקנו מדגמים פופולריים בציי הרכב עולה כי בפועל כמעט לא ניתן להרכיב חבילת אבזור מושלמת במכונית משפחתית, שתכלול את כל המאפיינים הבטיחותיים ואת כל האבזור (בקרת שיוט, בקרת אקלים, שליטה ברדיו מגלגל ההגה), שלא לדבר על מאפייני בטיחות כמו תצוגת מידע עילית.
כך לדוגמה, אם מחזיק רכב צמוד יחפוץ ביונדאי i30 אוטומטית ברמת האבזור הבסיסית "אינספייר", הוא יקבל את כל האבזור הבסיסי המקובל - קרי חלונות חשמל, נעילה מרכזית ואפילו גג נפתח. אך אם הוא יחפוץ בבקרת שיוט - מאפיין בעל חשיבות גבוהה בעידן מצלמות המהירות - או אם יחפוץ במערכת המסוגלת להגביל את מהירות הנסיעה המרבית - מאפיין בטיחותי חשוב - יהיה עליו לעלות לרמת האבזור הגבוהה.
לקוח שיחפוץ בסובארו אימפרזה יקבל שפע של אבזור, אך אם יחפוץ במערכת שמע שניתנת לשליטה מגלגל ההגה - מאפיין בעל חשיבות בטיחותית - יהיה עליו לבחור בגרסה הבכירה.
בטויוטה קורולה, דגם פופולרי במיוחד, הלקוח יקבל שפע של אבזור הכולל אפילו יכולת התחברות לתוכנת ווייז בסמארטפונים מתקדמים. אך אם יחפוץ בבקרת אקלים, המונעת את הצורך בעיסוק ידני במזגן, יהיה עליו לבחור ברמת האבזור הבכירה (GLI).
כך גם במאזדה 3 החדשה, שבה אמנם ניתן לקבל בקרת שיוט, אך לא ניתן לקבל מערכת בעלת חשיבות בטיחותית גבוהה, שמציגה את נתוני המהירות על השמשה הקדמית מול עיני הנהג כך שלא יצטרך להסיט את מבטו מנתיב הנסיעה. המערכת הזו קיימת רק ברמת האבזור הבכירה.
המערכות הללו לא נמצאות הרחק מהישג ידו של הצרכן הממוצע. אצל רוב יבואני הרכב הפער בין גרסת הבסיס של דגם משפחתי ובין הגרסה הבכירה מסתכם בתוספת של 2,000 שקל בלבד למחיר הרשמי. ולמרות זאת, כיום מחזיק רכב צמוד שמעוניין במכונית מאובזרת באופן מלא כמעט אינו יכול להשיגה.
מנגד, גם כך המצב כיום בשוק המשפחתיות עדיף על המצב לפני כחמש שנים: בקרת יציבות אלקטרונית, למשל, הפכה לאביזר חובה; שש כריות אוויר נחשבות לציוד סטנדרטי גם בדגמים בסיסיים; ובחלק מהדגמים ניתן לקבל גם ברמת אבזור בסיסית בקרת אקלים, בקרת שיוט או מצלמת רוורס מקורית. עם זאת, את מלוא הפינוקים ניתן להשיג רק במכוניות ברמת האבזור הגבוהה.
לעובדים אין אפשרות אמיתית לבחור
כדי לבדוק עד כמה מחזיקי רכב צמוד חופשיים לקבל איזו מכונית שיחפצו פנינו למספר גדול של גופים במשק המחזיקים בציי רכבים. התשובות, ברוב המקרים, היו שהעובדים אינם זכאים לבחור במכוניות ברמת האבזור הגבוהה.
כך לדוגמה, מאינטל נמסר: "אינטל מציעה לעובדים רכבים חדשים שכוללים בחלק מדגמי הרכבים גם בקרת שיוט, בקרת אקלים או בקרת מהירות". באלביט מערכות בחרו שלא להתייחס לנושא, ואילו מאמדוקס נמסר: "אמדוקס ישראל מציעה לעובדיה מגוון רחב של רכבים מדגמים שונים, ובהם גם רכבים היברידיים ודיזל, ברמת הגימור המקובלת בענף.
כמו כן, כחלק ממדיניות להקפדה על בטיחות ולמען רווחת העובדים, החברה מציידת את הרכבים במערכות נוספות מעבר למקובל ובהן מערכת מובילאיי מתקדמת, חיישני/מצלמת רוורס, מערכת מולטימדיה ועוד".
מהבדיקה עולה כי החברה היחידה שמציעה לעובדיה אפשרות שדרוג היאyes . "החברה מציעה לעובדיה מגוון רחב של רכבים ודגמים, המאפשרים לעובד לחסוך מהעלות החודשית שלו בגובה מסי הרכב שהוא משלם למדינה בגין שווי שימוש ברכב", נמסר מ־yes. "כמו כן מעמידה החברה בפני העובד את האפשרות לקחת רכב קטן יותר ולקבל החזר או לשדרג בעלות לדגם מתקדם יותר".
אם כך, ברובן המכריע של החברות המחזיקות בציי רכב צמודים ניתנת העדפה שלא לספק לעובדים מכוניות משפחתיות ברמת האבזור הגבוהה. אך מהו המצב אצל יבואני הרכב? נתונים המובאים כאן לראשונה מגבים את העובדה שיבואני הרכב כמעט לא מוכרים לציי הרכב מכוניות ברמת האבזור הגבוהה.
על פי נתוני יפנאוטו, יבואנית סובארו, בשנה שעברה לא נמכרו בכלל אימפרזות ברמת האבזור הגבוהה לציי הרכב. ביוניון מוטורס, יבואנית טויוטה, מכרו בשנה שעברה 95% מהקורולות ברמת הגימור הבסיסית לציי רכב. כלומר, רק 5% מהקורולות שנמכרו לציי הרכב היו ברמת הגימור הגבוהה.
על פי הערכות, בטלקאר, יבואנית קיה, יותר מ־95% מדגמי פורטה המשפחתית שנמכרו ב־2013 לציי רכב היו ברמת אבזור בסיסית. בדלק מוטורס, יבואנית מאזדה, יותר מ־95% מדגמי מאזדה 3 שנמכרו בשנה שעברה לציי הרכב היו באבזור בסיסי.
לשם השוואה, בקרב הלקוחות הפרטיים ההתפלגות שונה לחלוטין, מה שמצביע על העדפה לאביזרי בטיחות ונוחות. רוב יבואני הרכב מצביעים על התפלגות שבה יותר מ־40% מהלקוחות הפרטיים בוחרים להוסיף עוד כ־2,000 שקל למחיר של מכונית משפחתית בסיסית ולבחור ברמת האבזור הגבוהה.
אם לקוח פרטי נדרש להוסיף כ־2,000 שקל כדי להתפנק במכונית מאובזרת, מהן העלויות הנדרשות ממחזיק רכב צמוד? מבדיקה שערכנו בקרב כמה חברות ליסינג עולה שכדי להשתדרג לגרסה המאובזרת של דגמי המכוניות המשפחתיות נדרשת תוספת חודשית של 100–500 שקל לעלות עסקת הליסינג.
מעבר לכך, העובד נדרש לשלם גם שווי שימוש על מכוניתו, שמסתכם בתוספת של כ־50 שקל עבור שדרוג למכונית מאובזרת שעולה כ־2,000 שקל יותר מהדגם הבסיסי.
סכומים אלה מתווספים בפועל לשכר ברוטו לצורך חישוב מס, כלומר העובד נושא בעלות נמוכה למדי עבור השדרוג. אך עם זאת ברוב החברות השדרוג כלל אינו אפשרי.
מדוע בחברות הגדולות במשק לא מאפשרים לעובד להרכיב חבילת אבזור שלמה לרכב? לדברי קצין רכב באחת מחברות ההייטק הגדולות, "העובדים בורים וההנהלה מעדיפה שיהיו בורים. אם תשאל את מחזיק הרכב הצמוד הממוצע, סביר להניח שתיתקל בהרבה חוסר הבנה לגבי רכב באופן כללי וחוסר הבנה לגבי רמות אבזור באופן ספציפי.
"העובדים בטוחים שרמת האבזור הבכירה של מכוניות משפחתיות כוללת חישוקי מגנזיום ותו לא", הוסיף. מדובר בתפיסה שהשתרשה עוד לפני 2009, שבמסגרתה התרגלו מחזיקי הרכב הצמוד לקבל מכונית בסיסית ולומר תודה".
לדברי קצין הרכב, רוב העובדים עדיין לא מודעים לחשיבותם של אביזרים דוגמת כמו מגביל מהירות או בקרת אקלים. "להנהלה נוח עם העובדה שהעובדים לא רוצים רכב יותר מפואר", הוא אומר. "יש חברות שבהן מכונית משפחתית עם בקרת אקלים או מערכת ניווט שמדברת בעברית נחשבת לפינוק יוצא דופן, מה שייצור קנאה והתמרמרות".
לדברי גורם בחברת ליסינג גדולה, "בענף ההייטק יש תחלופה גבוהה. רכבים עוברים מיד ליד. אם מישהו מתפטר והרכב שלו צריך לעבור למישהו אחר, קשה מאוד להעביר רכב מאובזר. ההנהלות דורשות אחידות בין העובדים".
בענף הליסינג מאשימים את היבואנים, ולהפך
אלא שההאשמות אינן בלעדיות רק למעסיקים. בענף הליסינג מצביעים על אינטרס מובהק של יבואני הרכב למכור מכוניות ברמת האבזור הבסיסית לציי הרכב. "על מכונית ברמת האבזור הנמוכה אנו מקבלים הנחה כמקובל בענף הרכב", אמר ל"כלכליסט" גורם בכיר בענף הליסינג. "על מכוניות מהדגם המאובזר אנחנו לא מקבלים אפילו חצי מההנחה שאנו מקבלים על רכב מהדגם הפשוט.
כתוצאה מכך, לדברי הבכיר בענף הליסינג, "לנו אין טעם להציע למעסיקים לתת לעובדים לקחת בליסינג מכוניות שלא משתלם לנו כלכלית לרכוש. יבואני הרכב מרוויחים יותר על מכוניות כאלה כי הן נמכרות לצרכנים פרטיים בהנחה מזערית ביחס להנחה שאנו מקבלים על מכוניות בסיסיות".
בענף הרכב מתייחסים לטענה זו בחומרה. לדברי גורמים בענף, "חברות הליסינג רוכשות מכוניות בהנחה ניכרת. מטבע הדברים, הרווחיות על מכוניות אלה אינה גבוהה כמו הרווחיות על מכוניות שנמכרות ללקוחות פרטיים. מי שיוצר מצב שבו הלקוח הפרטי מסבסד את חברות הליסינג, לא צריך להתלונן על העובדה שהוא מקבל הנחה רק על הלחם ולא על השמנת".
בפועל ניתן לומר שהסיבות לסירוב לאפשר למחזיקי הרכב הצמוד לקבל מכונית מאובזרת מגוונות במיוחד, ונובעות בין היתר משילוב אינטרסים מעסיקים, חברות ליסינג ויבואני הרכב. בשורה התחתונה, גם לאחר הרפורמה שנועדה לשפר את איכות ובטיחות הרכב הצמוד, רוב מחזיקי הרכב הצמוד שיחפצו במכונית משפחתית שגם יודעת להימנע ממהירות מופרזת, גם יודעת לווסת בעצמה את האקלים ברכב וגם מאפשרת לשלוט ברדיו מגלגל ההגה — כנראה יצטרכו לרכוש מכונית כזו מכספם האישי.