בארה"ב, בצרפת, בבריטניה וגם בסין חוקקו חוקים להגבלת השקעות זרות

הפגנה נגד מכירת תנובה לסינים צילום: אוראל כהן

בצרפת מונהג מנגנון הגנה בראשות משרד הכלכלה אשר מוסמך לאשר השקעות זרות, וכן לעכב או למנוע השקעות כאלה מטעמים של ביטחון לאומי. בחוק ההפרטה של צרפת משנת 1993 נכללות בין השאר הנחיות בכל הקשור להפרטת תעשיות ביטחוניות. חוק זה מאפשר לממשלה להמשיך לשלוט בתאגידים ביטחוניים מסוימים באמצעות "מניית זהב" (מניית שליטה) כדי להגן על האינטרס הציבורי. צרפת מחייבת משקיעים זרים בכל תחום לדווח למשרד הכלכלה על השקעותיהם בה.

בריטניה מגבילה את ההשקעות הזרות בכמה ענפים ובהם תחבורה אווירית, דיג, זכויות שידור ותעשיות ביטחוניות. חוק התעשייה מ־1975 מסמיך את הממשלה להתערב בעסקה מעין זו כאשר יש חשש שהשתלטות של גורם זר על תעשייה מסוימת עלולה לפגוע באינטרס הלאומי. שליטה מוגדרת כאחזקה ב־30% לפחות מזכות ההצבעה בחברה.

חוק ההשקעות הזרות של גרמניה מסמיך את המדינה למנוע השקעה זרה בשל חשש לביטחון הלאומי, לסדר הציבורי או למדיניות החוץ, או מתוך שיקולי טובת המשק. בגרמניה יש לממשלה סמכות עקרונית להגביל או למנוע השקעה זרה מטעמי ביטחון לאומי, אך אין מנגנון ביצוע ייחודי המתמקד בהפעלת סמכות זו. גרמניה מגבילה את ההשקעות הזרות בענפים מסוימים כגון בנקאות ותחבורה אווירית. כך למשל, נקבע כי בענף התחבורה האווירית ניתנים רישיונות רק לחברות שרוב השליטה בהן היא בידי אזרחי גרמניה. זרים אינם רשאים להחזיק יותר מ־49.9% ממניות חברה הפועלת בסקטור זה.

בסין, כנראה כתוצאה מתסכול לאור הבדיקות הקפדניות וההגבלות שהטיל הממשל האמריקאי על השקעות סיניות בארה"ב, אימץ הממשל ב־2006 שורת הגבלות על השקעות ישירות זרות. החקיקה מקנה לשר המסחר סמכות לערוך בדיקה מחדש של כל ההשקעות שתוצאותיהן בפועל הן שליטה של גופים זרים.

בארה"ב, יחידים ותאגידים זרים המשקיעים בתאגידים אמריקאיים שמפתחים או מחזיקים בטכנולוגיות שעוסקות בביטחון הלאומי של ארה"ב, נדרשים להתמודד עם ביקורת קפדנית ותהליך אישורים ארוך מצד הממשל האמריקאי. במהלך שני העשורים האחרונים ולאור החקיקה בארה"ב בנושא השקעות זרות ישירות נמנע ביצוען של כמה השקעות סיניות במדינה.