הממונה על השכר התרשל בפיקוח על הגופים הציבוריים

אילן לוין, מי שהיה הממונה על השכר בתקופת דו"ח המבקר צילום: מיקי אלון

מבדיקת המבקר עולה כי בחמש השנים האחרונות (2008-2012), אגף הממונה על השכר ערך בדיקות רוחביות (כלומר, ביקורות על נושא מסוים או סוג מסוים של עובדים במגוון של גופים) ב-29 גופים ציבוריים, מתוך 517 (מלכתחילה לא נעשית בדיקה רוחבית בכל ה-750 גופים). כלומר, הממונה על השכר בדק בחמש השנים האחרונות רק 6% מהגופים הציבוריים שהוא אמור לבדוק. ואם לפרט: רק 8% מהרשויות המקומיות נבדקו, רק 11% מהחברות הממשלתיות, ורק 1% מאיגודי ערים (למשל, איגודי ערים לכבאות). בקרב חברות עירוניות - למשל, איכילוב - לא נעשתה אף לא בדיקה אחת. בכל שנת 2012, למשל, נבדקו רק שישה גופים: שתי רשויות מקומיות, גוף נתמך אחד (כמו קופת חולים), שלוש חברות ממשלתיות, וזהו.

וגם כשהדברים כבר נבדקים, הרי שלדעת המבקר הם נבדקים שלא כמו שצריך. "בחלק מהבדיקות נבדק רכיב שכר מסוים, אולם הנתונים שבידי אגף השכר לא מאפשרים לקבוע כמה עובדים נכללו בהן… מכאן עולה שתשתית המידע על השכר שגיבש אגף השכר באמצעות הבדיקות הרוחביות לא כללה מידע על חלק ניכר מהגופים הציבוריים ועל חלק ניכר מהעובדים… בנסיבות אלה גופים רבים עשויים שלא להיבדק במשק עשרות שנים".

וכמה חוסר הידיעה הזה עולה למשלם המסים? מבקר המדינה נתלה במספרים של הממונה על השכר עצמו. לפי הממונה על השכר, פעולות האכיפה שנעשו בשנים 2010-2012 השיבו לקופת המדינה חריגות שכר בהיקף של 1.5 מיליארד שקל (כולל כסף שנחסך בהתחייבויות עתידיות). לכן, לפי מבקר המדינה, אם הממונה על השכר בדק רק 6% מהגופים ומצא חריגות כאלה, ואם נניח שגם במקומות שלא נבדקו יש חריגות שכר בשיעורים דומים, הרי שהחיסכון לקופת המדינה היה יכול להיות ״גדול במידה ניכרת״ מ-1.5 מיליארד שקל. אחת הסיבות לכך שהביקורת של אגף השכר היא כל כך דלה, כך על פי המבקר, היא מחסור חמור בתקני כוח אדם ובתקציב.

משרד הפנים לא ביצע בדיקות רוחביות של שכר עובדי הרשויות המקומיות

המבקר מותח ביקורת גם על גופים מקבילים שאמורים לבדוק מה קורה עם השכר שמשלם המגזר הציבורי לעובדים. גוף אחד כזה הוא משרד הפנים, שאמור לבדוק מה קורה ברשויות המקומיות. על פי המבקר, ברשויות המקומיות מועסקים 120 אלף עובדים, בעלות שכר שנתית של 14.5 מיליארד שקל.

המבקר מצא בבדיקתו כי משרד הפנים לא ביצע בדיקות רוחביות של שכר עובדי הרשויות המקומיות, אלא בדק רק את שכר העובדים הבכירים ברשויות. ואפילו בדיקה זו, שנעשתה בין 2011 ל-2012, לא נעשתה ממש על ידי המדינה, אלא על ידי הפרטת התהליך למשרד רואי חשבון חיצוני.

משרד הפנים טען בתשובה למבקר כי הוא נמצא ״בעיצומו של תהליך התקשרות עם קבלנים לצורך ביצוע בדיקות מדגמיות גם של שכר עובדים שאינם בכירים ברשויות המקומיות״. אלא שאם להאמין למבקר המדינה, אין שום סיבה להאמין למשרד הפנים שכך אכן יהיה. שכן על פי המבקר, "משרד הפנים טרם קבע הנחיות שאמורות לשמש בסיס נורמטיבי לקביעת שכרם של 12.5 אלף עובדים בחברות העירוניות, ולכן לא מתקיים פיקוח על השכר המשולם להם". פשוט בלי פיקוח כלל, מזה עשרות בשנים.

גם רשות החברות לא יוצאת נקיה בכל מה שקשור לפיקוח על השכר. בחברות הממשלתיות שנמצאות תחת פיקוח הרשות מועסקים 60 אלף עובדים, בעלות שכר שנתית של 17 מיליארד שקל. כבר ב-1997 החליטה הממשלה כי הרשות צריכה לבצע פיקוח ובקרה על שכרם ותנאי העבודה של עובדי החברות הממשלתיות. אלא שבדיקת מבקר המדינה גילתה את הממצא המדהים כי על אף שחלפו 17 שנה מאותה החלטת ממשלה, מסתבר כי רשות החברות כלל אינה מכירה אותה.

ואפילו בביקורות שהרשות כן עושה, היא עושה אותן בצורה חלקית, כך על פי המבקר. למשל, הרשות בדקה את שכרם של בכירים ב-53 חברות ממשלתיות שונות. גם במקרה זה הבדיקה נעשתה על ידי הפרטת הבדיקה למשרד רואי חשבון חיצוני. בבדיקה התגלו חריגות שכר, ורשות החברות דרשה שהחברות יחזירו את הכסף. אלא שבדיקת המבקר מגלה כי "המידע שהעבירה רשות החברות לרואה החשבון לשם ביצוע הביקורת היה חסר, ולכן ספק אם ניתן לבצע פעולות אכיפה על פי ממצאי הביקורת. למשל, הרשות לא העבירה לרואה החשבון את חוזי ההעסקה של הבכירים בחברות הממשלתיות שנבדקו, ולכן לא היה ניתן לבדוק אם השכר חורג מהמותר ואם תנאי ההעסקה תואמים את התקנות".

התייחסות לדו"ח מבקר המדינה-גירעון ופיקוח על השכר: "משרד האוצר קיבל את הדו"ח ולומד את המלצותיו".