הדילמה בין הצדק לפרטיות: על הקשיים שאיתם מתמודדים תובעי נזיקין
יש טעם שייקבע עיקרון כללי של אי-פרסום שמות התובעים בגין נזקי גוף, והחריג יהיה פרסום, ורק במקרים נדירים
ניזוקים המבקשים לתבוע בנזיקין נאלצים לא פעם להתמודד, בנוסף לנזק הגופני והנפשי, גם עם פרסום פומבי של שמם ופרטיהם האישיים ביותר. לאחרונה, ביהמ"ש העליון הפיח תקווה בניזוקים כשקבע שפרטיות האדם גוברת על פומביות הדיון.
אדם נחבל ונגרם נזק לגופו. הוא החליט להגיש תביעת נזיקין ולקבל פיצוי, אך גילה ששמו יפורסם ברבים יחד עם פרטי מצבו הרפואי והנפשי. משכך, הוא ביקש צו שיאסור על פרסום שמו, בטענה שהדבר פוגע בזכותו לפרטיות ולסודיות רפואית.
כדי שהנתבע יוכל להתגונן, על התובע לחשוף את פרטיו האישיים והבריאותיים, תוך ויתור על פרטיותו, כאשר כל "חטאו" בכך שהיה קורבן לתאונה או למפגע כלשהו. במקרים לא מעטים, מדובר בפגיעות שהקורבנות אינם מעוניינים לחשוף לציבור הרחב. אלא שבימינו, פסקי הדין וההחלטות מתפרסמים במאגרי מידע אינטרנטיים, הנגישים לציבור הרחב, והפרטים הופכים לנחלת הכלל.
נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס צילום: אלכס קולומויסקי
הפרוצדורה של תביעת הנזיקין מחייבת את התובע, עוד בשלב הראשון, לחתום על טופס "ויתור על סודיות רפואית". טופס זה, שאינו מסויג, נשלח לכל מרפאה שהתובע קיבל בה אי-פעם טיפול רפואי כלשהו. באופן הזה, יכול הנתבע לקבל את כל המידע על בעיותיו הנפשיות והרפואיות.
תובע, כמובן, רשאי לבקש צו איסור פרסום על שמו ופרטיו האישיים. אלא שעד לאחרונה, נהגו בתי המשפט בחומרה עם תובעים שביקשו שלא לפרסם את שמם. חלק מהשופטים הלכו שבי אחר ערך "פומביות הדיון", ולא פעם היה מי שסבר שהיכולת להזכיר את שם התובע בציטוט מתוך פסק הדין - חשובה יותר מפרטיותו.
לעיתים, הנתבע אף מסכים לבקשת התובע לחיסיון, אך מציב תנאים שאינם ממין העניין. כך, במקרה של תביעת רשלנות רפואית בו טיפלתי, ביקשתי בשם מרשי – התובע - חיסיון. הנתבע אמנם הסכים לחיסיון, אך התנה את הסכמתו בכך שגם שמו של הרופא, שיוחסה לו הרשלנות, יוותר חסוי.
בניגוד להטלת חיסיון על שם התובע, התניה מסוג זה עלולה דווקא לפגוע באינטרס הציבורי, שכן ודאי שקיים צורך בפרסום שמו של רופא שהוגשה נגדו תביעת רשלנות רפואית. עוד יותר כך, כאשר בסופו של ההליך נמצא הרופא רשלן.
מקרה זה משמש דוגמה טובה לאמצעי הלחץ שיכול הנתבע להפעיל על התובע, אשר לרוב שואף לקדם את תביעתו ככל שניתן, וסביר שייאבק פחות להגנת פרטיותו, כל עוד ישרת הדבר את קבלת הפיצוי לו הוא זקוק.
עד לאחרונה, נפל נושא הפרטיות בין הכיסאות. בית המשפט העליון החליט לזרות אור על פינה חשוכה זו, כשקבע כי תובע נזיקי זכאי לכך ששמו יוותר חסוי. בהכרעתו, העדיף העליון את השיקול של ההגנה על הפרטיות וכבוד האדם על פומביות הדיון.
הראשון שהחל בקו פסיקתי זה, הוא שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל, אשר בהחלטה מפורטת מאפריל 2013 אסר על פרסום שמו של עורך דין שנפגע יחד עם אשתו בתאונת דרכים, ותבע את חברת הביטוח.
השופט זילברטל קבע תקדים משפטי עקרוני לפיו יש להעדיף את זכותו החוקתית של הנפגע לפרטיות על פני עקרון הפומביות, שפותח בפני הציבור את פרטי המשפטים. עוד נאמר, שעקרונית, אם הדבר יתבקש ע"י התובע, יש מקום לאסור באופן כללי על פרסום שמו בתביעות נזקי גוף.
בהחלטה נוספת מפברואר 2014 צעד השופט אליקים רובינשטיין צעד נוסף: הפעם, חברת הביטוח, שהתנגדה לחיסיון על שם התובע, טענה, שחשוב שיופיעו שמות הצדדים כדי שאפשר יהיה לצטט בעתיד את ההחלטה. נקבע, כי טענה זו לא יכולה לעמוד מול הזכות החוקתית לפרטיות.
לאסור פרסום מלכתחילה
לדעתי, יש טעם שייקבע עיקרון כללי של אי-פרסום שמות התובעים בגין נזקי גוף, והחריג יהיה פרסום, ורק במקרים נדירים.
בשולי ההחלטה של השופט רובינשטיין נאמר, כי ממש בימים אלו דנה בנושא ועדה בראשות שופט העליון בדימוס יצחק אנגלרד. בשיחה שערכתי עמו, הוא ציין כי הוועדה תיתן עדיפות לדיון בעניין נפגעי גוף. הוועדה קיבלה עד כה חומר רב לעיון, בכללו חומר השוואתי, המעלה כי בארה"ב ובאנגליה לא נוהגים לפרסם שמותיהם של נפגעים בנזקי גוף כדבר שבשגרה.
כפי שאנו רואים, הפסיקה לבדה אינה מספקת, וכדאי שהמחוקק יאמר את דברו. ואכן, לאחרונה הגישה ח"כ עדי קול (יש עתיד) הצעת חוק פרטית בנושא והיא נמצאת בשלב הדיונים מול משרד המשפטים.
חשוב לציין, כי ידיעתם של נפגעים כי פרטיהם יפורסמו בפומבי מהווה חסם משמעותי מפני הגישה לערכאות. בשביל להימנע מנבירה מופרזת ובלתי מוגבלת בעברו הרפואי של הניזוק, יש להסיר את מכשול ה"פומביות" מדרכו, ובכך להקל על קבלת הפיצוי המגיע לנפגע בגופו ובנפשו.
המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
* עו"ד עמוס האוזנר עוסק בדיני נזיקין, צרכנות ומשפט חוקתי.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
