סלפי שמיימי

קיריל אורשקין, בן 19 ממוסקבה, מחפש עבודה. הוא אחד מכ־4 מיליון רוסים שלפי נתוני סוכנות הסטטיסטיקה Rossat אין להם מקור הכנסה קבוע. כמו רובם, הוא גם לא עומד בקריטריונים לקבלת דמי אבטלה. אבל יש לו תוכנית. "הייתי רוצה לקבל חוזה פרסום עם פירמת בגדי ספורט", הוא אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט", "אני רוצה לפרסם משהו בעזרת התחביב שלי".

על הכוכב בראש מגדל יוקרה בכיכר קודרינסקאיה במוסקבה צילום: קיריל אורשקין

בשבועות האחרונים שמו של אורשקין הגיע לבי.בי.סי, ל"אינדיפנדנט" הבריטי ולעוד מאות כלי תקשורת ואתרים, בליווי התואר "ספיידרמן ממוסקבה". אורשקין זכה בסיקור הזה בזכות התחביב שלו: להצטלם עומד על העקבים או תלוי מקצות האצבעות בגבהים מעוררי סחרחורת. הוא הצטלם, בלי חבלים או עזרי בטיחות, על החרטום בגובה 338 המטרים של המגדל הגבוה באירופה, מגדל מרקורי שנבנה בימים אלה במוסקבה; וגם בראש בניין הדירות לאוליגרכים "ארמון הניצחון" שמגיע ל־264 מטר. סימן ההיכר שלו הוא היתלות מחוץ לבניין, באצבעות הידיים בלבד, לעתים ביד אחת בלבד. "מיציתי את מוסקבה. אני רוצה לעבור למגדלים מעניינים בארצות הברית, וכמובן לבורג' חליפה בדובאי".

משקיף על העיר. "החלום שלי הוא לטפס על בורג' חליפה" צילום: קיריל אורשקין

למה?

"את יכולה לכתוב שאני משוגע. אולי. אבל אני פשוט אוהב את זה, את הגובה, את התמונות שאפשר לצלם משם. ויש לי יכולת להתגבר על פחד".

באופן מבהיל, אורשקין אינו יוצא דופן. הוא השם הכי מוכר כיום בספורט אקסטרים צעיר ומסוכן בשם סקייווקינג (Skywalking). לשם, ולתחביב עצמו, אחראי צעיר רוסי אחר בשם מַרַט דוּפְּרי, שהחל להצטלם בגבהים מסוכנים ב־2011, ובאותה שנה תצלום שלו, משקיף סביבו כשהוא על קצה קורה שתלויה בגובה 200 מטר, זכה בפרס הצילומים העיתונאיים של "הטלגרף" הבריטי. באותו הזמן התחביב כבר היה נפוץ ברחבי רוסיה, בדיוק כמו שלפניו היו נפוצים תחביבי אקסטרים מסוכנים אחרים, כגון "גלישת רכבות", שהיא נסיעה ברכבות תחתיות מחוץ לקרון. וגם הסקייווקינג, כקודמיו, כבר גבה כמה קורבנות.

בפוזה האופיינית שפרסמה אותו. "זה לא דורש הרבה כוח. העיקר זו ההכנה לפחד" צילום: קיריל אורשקין

"אני מכיר אישית מישהו שנפל", אורשקין אומר. "אלכסיי פודצ'ופארוב, הוא דרך על כיפת זכוכית שנשברה תחתיו. זו היתה ידיעה נוראית עבור מטפסים כמוני, כי תמיד חשבנו שהכנה פסיכולוגית היא הכל".

הדבר הראשון שחושבים כשרואים את התמונות זה שהן מזויפות.

"הרבה חושבים ככה, אבל זה לא פוטושופ. זה לגמרי אמיתי, ויש עוד 'רוּפֶרים', יש קהילה קטנה". Roofers הוא עוד כינוי לבעלי התחביב.

עם חברים על האנטנה של "ארמון הניצחון", המגדל הגבוה ביותר ברוסיה שגובהו 264 מטר צילום: קיריל אורשקין

איך התחלת עם זה?

"ישבתי על גגות בניינים כבר בגיל 13. בהתחלה גגות לא גבוהים מדי, ובהדרגה עליתי. בהתחלה פחדתי מהגובה, לא התקרבתי למעקה, אבל הפחד פשוט נשחק עם הזמן. התחלתי לשבת על המעקה מעל התהום, בהמשך התחלתי להיתלות בשתי ידיים, ואחר כך ביד אחת. בשנה שעברה התחלתי לצלם עם חברים. חוץ מאימוני מתח זה לא דורש כוח מיוחד. האתגר האמיתי הוא לא פיזי".

אם אני הייתי צריכה להיתלות מבניין, הייתי מחליקה רק כי הידיים שלי היו מזיעות מפחד.

"אם היית מעבירה את השנים שאני העברתי על גגות, כולל לילות שלמים, היית רגועה כמוני. הדבר היחיד שמיוחד בי זה שפיתחתי, עם הניסיון, את היכולת להתגבר על הפחד המסוים הזה. אבל אני חושב שאם אנשים היו מעמידים את עצמם במבחנים מול הפחד שלהם, הרבה מהם היו מגלים שהם יכולים להתגבר עליו. אנשים לא יודעים למה הם מסוגלים כי הם אף פעם לא מגיעים לרגעי מבחן".

גשר מוסקבה בקייב, שתלוי בגובה 120 מטר צילום: קיריל אורשקין

אבל גם בלי פחד, תנועה שגויה אחת ואתה מת.

"כן, זה יהיה עצוב. החברים אומרים לי את זה כל הזמן. גם המשפחה, למרות שהם לא יודעים כמה זה אקסטרימי. הם לא צוללים עמוק באינטרנט. אבל התרגלתי לאזהרות. אין לי הצדקות. אני פשוט אוהב את זה ומנסה לשים לב".

אתה תעבור מתישהו לחיים רגילים עם עבודה שגרתית?

"רק אם אני אהיה ממש לחוץ בכסף".