המחנות העולים: 4 סכנות בשוק החופשי מדי

1. לא עומדים בתשלומים

דמי פיגור של 10% בשבוע

הפארקים המבוקשים ביותר על ידי משקיעים הם אלה שסובלים מבעיות, בעיות כמו פיגורי תשלומים חוזרים ונשנים. דיירים שלא מסוגלים לעמוד בתשלומים וצוברים חובות הם הסימן הטוב ביותר לפארק קראוונים עם פוטנציאל. אחרי שהמשקיעים מגיעים לשם הם מטילים על הדיירים דמי פיגור של 40 דולר עבור כל שבוע של איחור, וזה על שכירות ממוצעת של 400 דולר. בשיטה הזו ההחזרים גדלים ואיתם התשואה, או שהדיירים "הבעייתיים" עוזבים את הפארק, בדרך לחיי עוני קשים יותר, ומפנים מקום לשוכר משלם.

פארק קרוואנים במיסיסיפי צילום: אי פי איי

2. עומדים בתור לקרוואן

חשד לתיאום מחירים

תרגילים נוספים להפקת הכנסה מהדיירים כוללים למשל תקנונים שמחייבים כיסוח דשא מגובה מסוים מסביב לקרוואן. אם השוכרים מפספסים את הכיסוח בזמן, מנהלי האתר יכסחו את הדשא עבורם, וכמובן יגבו מהם קנס על כך. והמשקיעים יודעים שיש לקוחות בטוחים שעומדים בתור לכל קרוואן שמתפנה. כיום כ־6% מהאוכלוסייה האמריקאית מתגוררת בפארקים כאלה. עד לאחרונה חלש על הסקטור המיליארדר סאם זיל באופן בלעדי כמעט. אבל עכשיו יש לו מתחרים חדשים שמריחים רווח.

3. אין לאן לברוח

הדיירים כבולים לפארקים

המשקיעים בפארקים של קרוואנים לא רק גורפים תשואה בת שתי ספרות - בדרך כלל כ־20% - על השקעתם. הם גם מודעים היטב לעובדה שהדיירים שלהם לא הולכים לשום מקום. "זה כמו מסעדת מזון מהיר שבה הסועדים כבולים בשלשלאות לשולחן", אמר אחד המשקיעים בראיון לבלומברג. הסיבה לכך פשוטה: דמי העגינה של בית נגרר לצד החיבור הראשוני לתשתיות עומדים על 5,000 דולר, דיירי הפארקים צוברים סכום כזה לעתים נדירות בלבד. לכן הם שם כדי להישאר.

4. דיל מיוחד לעניים

עמלות למחוסרי חשבון בנק

וגם כשהדיירים האלה, הגל החדש של עניים בארצות הברית, נשארים בפארק הקרוואנים, הם מהווים פוטנציאל למקורות הכנסה חדשים עבור המשקיעים מעבר לשכר הדירה ולקנסות. כך למשל, בשל דירוג האשראי הרעוע לרבים מהם אין חשבון בנק. בעלי הבית החדשים מציעים להם בנדיבותם שירותי מימון, העברת כספים ושירותי paid־pre. בחלק מהמקרים הדיירים ישלמו עמלה של 4 דולר עבור תשלום של 20 דולר במסגרת השירותים הללו. כי אם אתה עני, אז שכבר יעלה לך ביוקר.