בלדה לעוזב הכפר: האם סין ערוכה להתמודד עם העיור המואץ?

כיאה למעמדה כמדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם, סין היא המדינה עם היקף העיור (urbanization) הגדול בעולם. מדובר בתהליך מרתק אשר לא היה כמותו בעת החדשה. משנת 1995 גדלה אוכלוסיית הערים בסין בקצב של כ-18 מיליון אנשים בממוצע מדי שנה. חרף האמור, סין היא גם מדינה של ניגודים. לצד ערי הענק המודרניות קיימים אזורים חקלאיים שנשארו מאחור ופספסו 50 שנות קדמה.

במהלך שנועד להניע את צמיחת הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, פרסמה בחודש שעבר הממשלה בייג'ינג, לראשונה, תוכנית עיור כוללת לשנים 2020-2014. במסגרת התוכנית, נקבעו קווים מנחים למה שעתיד להיות שינוי משמעותי בסין - העברת 100 מיליון איכרים סינים מהכפר לעיר בפרק זמן של שבע שנים. בנוסף, מבקשת התוכנית להעניק מעמד חוקי ל-100 מיליון מהגרים כפריים, שהיגרו לערים הגדולות בכדי להשיג פרנסה ורמת חיים גבוה יותר.

האיכר עם הכובע המחודד בשדה האורז כבר לא מייצג את המגמה הנוכחית צילום: שאטרסטוק

ההערכות בסין מדברות על כ-250 מיליון מהגרים מהכפר שחיים בערים הסיניות מבלי שניתנו להם הזכויות שניתנות לתושבים החוקיים של הערים, כגון הזכות לרכוש דירה, הזכות לחינוך ציבורי וכדומה. מצב זה יוצר חוסר שוויון שעלול להוביל לתסיסה חברתית.

בשנות ה-80, עת החלה מגמת העיור בסין, 80% מאוכלוסיית סין הייתה מורכבת מחקלאים ואיכרים אשר התגוררו והתפרנסו מחלקות האדמה בבעלותם. אולם, התמונה הפסטורלית של האיכר הסיני עם הכובע המחודד שמעביר את יומו בחרישת שדה האורז שלו כבר אינה מייצגת נאמנה את סין המודרנית. על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסין, נכון להיום, 53.7% מהאוכלוסייה הסינית כבר מתגוררת בערי ענק, והמספר הזה צפוי לעלות בשנת 2020 בעקבות תוכניות העיור ולעמוד על מעל 60% משיעור האוכלוסייה. למרות שמדובר בשיעור נמוך משיעור האוכלוסייה העירונית במדינות מפותחות, שעומד על 80%, תוכנית העיור עתידה לשנות משמעותית את אורחות החיים בסין.

כאמור, הרציונל מאחורי התוכנית הוא מתן זריקת מרץ לכלכלה הסינית, שעברה בשנים האחרונות ממודל של צמיחה מבוססת יצוא והשקעות לצמיחה מבוססת צריכה מקומית פרטית. משבר האשראי העולמי לא פסח על סין, שהקטינה את יעדי הצמיחה של התמ"ג המקומי לאחר 30 שנה של צמיחה דו ספרתית ליעד שנתי של 7.5% לשנת 2014, וזאת אחרי נתוני צמיחה מאכזבים מבחינתה ברבעון האחרון לשנת 2013 בגובה של 7.7%. רמת צמיחה גבוהה הכרחית בסין על מנת ליצור מספיק משרות חדשות עבור אלו שנכנסים לראשונה אל שוק העבודה ולשמור על יציבות חברתית.

בייג'ינג. עד שנת 2020, 60% מאזרחי המדינה צפויים להתגורר בערים צילום: בלומברג

תהליך העיור צפוי להגדיל את הצריכה הפרטית בסין, שכן קיים קשר ישיר בין עירוניות ותרבות הצריכה. בהתאם לתוכנית, 100 מיליון איכרים לשעבר יעברו לחיות בבתי דירות רבי קומות, יעבדו במשרות עירוניות, יחזיקו בהכנסה פנויה גדולה יותר ויצרכו יותר. במקביל, תהליך העיור יביא לגידול גם בהוצאה הציבורית על תשתיות עירוניות כגון דרכים, מסילות רכבת, בתי ספר ובתי חולים.

יש לציין שתוכנית העיור שמה דגש, לפחות בצד ההצהרתי, גם על הצד האקולוגי שבתהליך. תהליך העיור הלא מאוזן שעברה החברה הסינית מאז שנות ה-80 היה בעל השפעות מהותיות ביותר על הסביבה. הערים הגדולות בסין סובלות כיום מבעיות חמורות של זיהום סביבתי, מוקפות בהררי אשפה, סובלות מזיהום אוויר, צפיפות ובעיות תחבורה. בהתאם לתוכנית, במסגרת האצת תהליך העיור, יושם דגש על בנייה ירוקה ואקולוגית, אוויר נקי ומים ראויים לשתייה וכן שיפור תשתיות התחבורה הציבורית בין ובתוך הערים החדשות.

ואולם, בצד התקווה קיים גם מקום רב לחשש מהשפעות שליליות של תהליך עיור מואץ מדי. על-מנת להוציא את התוכנית אל הפועל יהיה צורך בבניית דיור ציבורי מסובסד, מה שיחייב גיוס כסף מהציבור שכנראה ברובו יגיע בדרך של העלאת המיסוי . שנית, לא ברור כיצד בועת הנדל"ן הסינית תשפיע על יישום התוכנית. כבר היום קיימות בסין ערי רפאים כמעט ריקות מאדם והלחץ הפיננסי על יזמי הנדל"ן גובר.

שלישית, נשאלת השאלה כיצד יסתגלו מאות מיליוני הכפריים לשעבר לצביון החיים העירוני. האם מעבר דרמטי של מאות מיליוני בני אדם מהכפר לעיר בתקופה קצרה אכן יוביל להגדלת היצרניות וההכנסה הפנויה, או שמא, האוכלוסייה הכפרית, שהשכלתה מוגבלת למומחיות בגידולים חקלאיים ובעלי חיים, לא תצליח למצוא מקורות פרנסה בעיר המודרנית, ותהפוך לשכבת עוני עירונית חדשה?

עו"ד יואב שדה הוא שותף במשרד עורכי הדין מיתר-ליקוורניק-גבע-לשם-טל ושות'. עו"ד עדיאל יואל קיויתי הוא יועץ למשרד היושב בסין.