סוגרי הפערים
אנשים שהבינו שהדרך להתפרנס בכבוד כבר לא מצויה בעבודה בעבור המערכת, אלא ביכולת לסובב את המערכת כדי שתעבוד בעבורך
22:0114.04.14
בכל כמה ימים מתפרסם באתר הבורסה "דו"ח הצעת מדף על פי תשקיף מדף מיום...". בתמצית, מדובר בהצעה של חברה לגייס הון באמצעות הנפקת איגרות חוב שלה לציבור, בהסתמך על תשקיף שהוכן מראש ו"עומד על המדף" - אבל זה מעניין פחות. מה שמעניין יותר הוא שכאשר נכנסים אל הדו"ח, מגלים בתוכו לרוב רשימה ארוכה של שמות לא מוכרים: כמה עשרות צעירים בשנות ה־30 וה־40 לחייהם (גברים בעיקר), משרדי רואי חשבון עלומים וחברות פרטיות של שני אנשים שמעולם לא קראתם עליהן בעיתון. בכל רשימה כזאת מפורט היקף רכישות האג"ח שביצע כל אחד מהאנשים ברשימה.
לכל הכתבות במוסף פסח של "כלכליסט", בנושא "עבודה אבודה", לחצו כאן
לא היה צורך להתעכב על הרשימות הללו, אלמלא הן היו עדות לשינוי תודעתי שעובר שוק העבודה בישראל. הקבוצה הקטנה והאנונימית מורכבת מאנשים שהבינו עיקרון בסיסי בעולם העבודה המודרני: הדרך להתפרנס בכבוד כבר לא מצויה בעבודה בעבור המערכת, אלא ביכולת לסובב את המערכת כדי שזו תעבוד בעבורך.
עובדים בלעשות רווח מהיר
האנשים ברשימות, שעטנז אנושי של סוחרי בורסה, מוגדרים על ידי רשות ניירות ערך בשם "משקיעים מסווגים". כסוחרים, המשקיעים הללו למדו לנצל את מצב השווקים כדי לבצע פעולה אחת מהירה: להתחייב ולרכוש כמויות אדירות של אג"ח שמנפיקות חברות ציבוריות בשלב הגיוס המוקדם.
הסיבה לרכישה המוקדמת פשוטה: היא זולה יותר. מי שמתחייב לרכוש כמות מסוימת ימים ספורים לפני ההנפקה, זוכה להנחה. הרכישות ההמוניות האלה נעשות מתוך הבנה, הנשענת על הניסיון והקשרים של אותם סוחרים, כי לאחר ימים ספורים, כאשר האג"ח יתחילו להיסחר בשוק, הם, הסוחרים, יוכלו למכור אותן במחיר השוק ולגרוף לכיסם את גובה ההנחה שקיבלו. בדרך כלל מדובר ב־0.5%–1% מהיקף הרכישות.
מי שקונה מהם בסופו של דבר את האג"ח במחיר המלא הם ברוב המקרים משקיעים מוסדיים - בתי השקעות וקרנות פנסיה. למה המוסדיים לא קנו מראש, בהנחה, וגרפו לכיסם את ההפרש? פשוט מפני שהם שונאי סיכון, ורובם מעדיפים לקנות את הסחורה לאחר שנקבע מחירה בשוק. חוץ מזה, מבחינת המוסדיים השתתפות במכרז מקדים לרכישת אג"ח והתחייבות לרכישה מוקדמת דורשות בירוקרטיה ארגונית גדולה. אז הם מוכנים להפסיד קצת ולשלם יותר לאלה שלא היו צריכים לכנס ישיבה ויכלו פשוט להחליט ולהזמין חבילה עצומה של אג"ח, רק כדי למכור אותן כעבור יום ברווח. וכשמדובר בהזמנות בהיקף של מיליונים רבים, הסיבובים הללו של אותם צעירים, "משקיעים מסווגים", מסתכמים ברווח של מאות אלפי שקלים, ולעתים יותר מכך.
"אתה תראה שם רשימה של אנשים שמרוויחים בכל שנה מיליוני שקלים, והמרכזיים בהם 15 ואפילו 30 מיליון שקל", אומרת אחת הדמויות הוותיקות והנערצות בשוק ההון הישראלי. "זה מסתכם בהרבה מאוד כסף, ואת הכסף הזה כמובן משלם מישהו. המישהו הזה הוא אותו חוסך שהכסף שלו מושקע באמצעות אותם בתי השקעות".
עבודה קשה לשום מקום
האנשים האלה אינם יזמים מלידה ולא גדלו על חלומות התעשרות. חלק גדול מהם נע במסלולים המקצועיים הסטנדרטיים כרואי חשבון, אנליסטים, עובדי הייטק ועורכי דין. אבל איפשהו בדרך נפל להם האסימון. הם הבינו שבאמצעות עבודה קשה בחברות המשלמות להם שכר שלא מדביק את עלויות החיים, הם עשויים שלא לשרוד.
איור: יזהר כהן וכך, לאחר שב־2011 עבר החוק שהרחיב את אלה הרשאים להיחשב משקיעים מסווגים (רשות ניירות ערך הגדירה שלושה תנאים שעמידה בשניים מהם הופכת כל אדם למשקיע מסווג. הלכה למעשה, כל מי שעבד כסוחר בבית ההשקעות או ביצע מסחר באופן פרטי במשך שנה לפחות, יכול להפוך לכזה), התחילו יותר ויותר אנשים שעבדו בעולם הפיננסי וסביבו להיכנס בוואקום שבין החברות המגייסות חוב לבין המשקיעים המוסדיים.
מכיוון שבשנים האחרונות נרשמה עלייה בהיקף גיוסי החוב של חברות, ומכיוון שגם השווקים עצמם עלו בחדות, אנשי הרשימות האנונימיים הלכו ופרחו. חלקם, שנהגו לגור בדירות מתקלפות במרכז תל אביב, מצאו את עצמם בתוך זמן קצר בפנטהאוזים המשקיפים על כיכר המדינה.
הצלחה או כישלון עדיפים על אבדון
העיסוק כמשקיע מסווג מושך כל כך הרבה צעירים משום שהוא מגלם את אחת הדרכים היחידות שבהן יכול כיום צעיר בישראל לנצח את השיטה. לגרום למערכת לעבוד בשבילו. רבים אחרים, שחולמים גם הם לנצח את השיטה, הופכים ליזמי נדל"ן או מקימים סטארט־אפ. לכאורה עולמות שונים, אבל בשניהם, כמו גם ב"רכישת חבילות אג"ח בהנחת התחייבות מוקדמת", נדרשים הכרת השוק, שימוש בקשרים, מינוף שלהם, נטילת סיכון ותעוזה. כאשר האלטרנטיבה היא עבודה לא מספקת הן מבחינה אישית והן מבחינה כלכלית, שעלולה להימשך עד הפנסיה, או גרוע מכך להסתיים בוקר אחד בחטף - התמריץ לנסות משהו אחר גדול.
כמו בכל טוב, יש גם רע. הרוב המכריע של המתעשרים החדשים, "מפצחי השיטה", יתעוררו יום אחד ויגלו שזה היום העגמומי שבו מזלו השתנה. השוק שינה כיוון, מנהל ההשקעות לא החזיר טלפון, ובוודאי לא יקנה מהם את הסחורה שהם קנו מבעוד מועד.
"האנשים האלה רוכשים אג"ח בשלב מוקדם ומקבלים הנחה בתמורה לסיכון שהם נוטלים", אומר אחד מסוחרי הנוסטרו המובילים בישראל. "אם השוק יירד, הם יימחקו. אבל בינתיים השוק עולה והם עושים כסף. יש פה סיכון, אבל גם אלמנט של התמכרות. אחרי שאתה עושה את זה פעם אחת והרווחת מיליון, אתה לא יכול להפסיק".
אלא שגם ביום ההוא, לאחר שיספגו הפסדים כבדים, אפשר להניח שרובם לא יחזרו לחולצות מכופתרות ועבודה מתשע עד שש. כפי שסטארטאפיסט כושל ינסה את מזלו בהקמת מיזם חדש, גם הסוחרים החדשים של שוק ההון ימשיכו לחפש את הכסף במקומות חדשים. משום שלהבין כיצד השיטה עובדת זה להבין שסיכון ומינוף וקשרים יכולים להוביל אותך להצלחה או לכישלון, אבל הליכה בתלם יכולה להוביל אותך לאבדון.
