חקר ביצועים: השבוע של יאיר לפיד, איתן אורנשטיין ונמל אשדוד

פסח: חג חירות קטן

קשה להתמודד עם מושג מופשט. למשל, כשעומדים ביום כיפור מול מושג ה"תשובה" קל להתייאש. לכן יש הממליצים לכל אחד לפרוט את ה"תשובה" למצווה או מידה טובה אחת, קטנה ככל שתהיה, שיצליח להחזיק בה במשך השנה בלי להרפות. נראה לי שראוי לנהוג כך גם בפסח, כשנתקלים במושג ה"חירות". לא להיסחף לפנטזיות על נפש משוחררת ומימוש חלומות חסר דאגות, אלא לבודד שעבוד אחד מחיינו, אפילו קטן - התמכרות לסמארטפון, הבנת תלושי הפנסיה, התמודדות עם בוס מעצבן וכדומה - ולהצליח להשתחרר ממנו. לא באמת אפשר לקרוע את ים סוף לבד בבת אחת.

אורי רוזביץ

לפיד ראוי, לא מספיק

היוזמה של שר האוצר יאיר לפיד להגביל את שכר הבכירים במוסדות פיננסיים היא מבורכת. השאלה היא למה לעצור כאן. למה היוזמה חלה על חלק מהגופים הפיננסיים, אבל לא על חברות שמנהלות קרנות נאמנות ותעודות סל? ולמה לא להחיל אותה לא רק על מי שמנהל את כספי החוסכים אלא גם על כל החברות הציבוריות שבהן הכסף הזה מושקע? הרי כפי שמנהלי חברות הביטוח ובתי ההשקעות חוגגים על חסכונות הציבור, מנהלי הרשתות הקמעונאיות חוגגים על ההוצאות השוטפות שלו. ואם כבר צמצום פערים, מה עם הצד השני, שכר העובדים מן השורה? למה לא להגדיר יחס קבוע בין שכר המנכ"ל לשכר הממוצע, ולמשוך אותו למעלה? כדי לצמצם פערים צריך לקשור את כל הקצוות, לא להסתפק בקצה אקראי אחד. שום פקעת של אי־שוויון אי אפשר באמת לפרום כך.

רחלי בינדמן

יאיר לפיד צילום: ענר גרין

בחירות בהודו - תאצ'ר לשלטון

850 מיליון בני אדם החלו השבוע להצביע בבחירות הדמוקרטיות הגדולות בעולם אי פעם, בהודו. ההודים שהולכים לקלפיות צעירים יותר, עירוניים יותר ועניים פחות מאי פעם, מאפיינים שמחזקים את המודעות הפוליטית שלהם. והם הולכים, כנראה, להדיח את מפלגת הקונגרס, שמחזיקה בשלטון כמעט ברציפות מאז הקמת המדינה. היורש המסתמן הוא נרנדרה מודי, לאומן הינדי ותומך נלהב של כלכלת שוק. כל כך נלהב - כזה שדוגל בכמה שיותר הפרטה, כמה שפחות ממשלה - שהוא כבר מוגדר כתאצ'ריסט. זה עוד אחד מנזקי הקולוניאליזם, הפנייה שוב ושוב למודלים בריטיים, גם כאלה שכשלו. כמה חבל שהסקנדינביות לא כבשו אף מדינה, אי שם במאה ה־19. זה יכול היה לעזור היום למאות מיליוני בני אדם.

רן אברמסון

אלימות בספורט עד מתי נסלח?

בגמר המונדיאל 2006 זינדין זידאן שמע שחקן איטלקי מקלל את אחותו, נגח בו וסיים קריירה מפוארת בביזיון בלתי נשכח. לעולם הכדורגל לקח הרבה זמן לסלוח לו, ולאיש לא היה ממש אכפת מה בדיוק אמר לו יריבו. יש דברים שספורטאי מקצועי פשוט לא עושה. בשבת האחרונה כדורגלן מכבי חיפה טאלב טוואטחה זרק משענת כיסא לעבר אוהדים מתוסכלים של קבוצתו. יומיים אחר כך, בשני, הכדורסלן עצום הממדים של מכבי ת"א סופוקליס שחורציאניטיס דהר לעבר יציע אוהדי הפועל ת"א כדי להכות אוהד מקלל. הביזיון לא ידבק בטוואטחה ובסופו לזמן רב, כפי שלא דבק בכדורסלן גיא פניני שכינה שחקן יריב "נאצי" ואיחל לו סרטן. אי אפשר לצפות למיגור האלימות בקרב האוהדים כשהאנשים שאמורים להיות מודל לחיקוי, ומקבלים על זה סכומי עתק, מתנהגים כך. כשמדברים על שדרוג תרבות הספורט הישראלית, צריכים להתחיל עם אפס סובלנות לאלימות על המגרשים עצמם.

דור צח

סופוקליס שחורציאניטיס צילום: ראובן שוורץ

אורנשטיין מעגל פינות

אפשר להבין את הלהיטות של השופט איתן אורנשטיין לסיים את תיק אי.די.בי ולהוציא לדרך את ההסדר. מכל עבר הוא מקבל מסרים שתכליתם לאשר את שני המשקיעים החדשים, אדוארדו אלשטיין ומוטי בן־משה, ולסיים את הסאגה. אז נכון שלכולם נמאס, ונכון שהערעורים של נוחי דנקנר נראים פתטיים, אבל אפשר היה לצפות מאורנשטיין לקצת יותר רצינות בדיון השבוע. אפשר היה לצפות שהוא יפרסם את דו"ח הבדיקה על בן־משה מוקדם יותר, ולא שלושה חודשים אחרי שהוכן. אפשר היה לצפות להתייחסות רצינית יותר לטענות הקשות של דנקנר, גם אם הסיכוי להוכיח אותן קלוש. אפשר היה לצפות שהשופט לא ישדר "זה לא התפקיד שלי". בבית המשפט, כמו גם בעולם העסקים, עייפות ותחושת "נמאס לי" הן לא סיבות מספיק טובות לחפף.

גולן חזני

הסלמה במאבק על הנמל

אין באמת צדדים, במאבק בין שר התחבורה ישראל כץ ליו"ר ועד נמל אשדוד אלון חסן. המטרה אותה מטרה, השפה אותה שפה. ליתר דיוק: האינטרס אותו אינטרס, הכוחנות אותה כוחנות. כל אחד מהם רוצה את אהדת הקהל שלו, בוחרים או עובדי נמל. כל אחד מוכן להתקוטט על זה עד זוב דם. אחד משבית כי לא מקשיבים לו, האחר מתחיל בכינויי גנאי, הראשון מחזיר. גן ילדים. הבעיה היא שכאן מי שמשלמים את המחיר הם יבואנים, יצואנים ו־400 כיסאות גלגלים ליד שרה. כבר מוגזם לייחל למנהיג, אבל צריך כאן לפחות גננת.

מיקי פלד

אלון חסן

החוסכים לפנסיה הם לא סחורה

אם עוד לא פתחתם את דו"ח הפנסיה השנתי שלכם כדי לבדוק שלא נעשו טעויות, שלא הקפיצו לכם את דמי הניהול, שהכל בסדר, כדאי שתפתחו אותו לפחות כדי לבדוק אם נכנסתם למאגר או לא. יכול להיות שיחד עם הדו"ח מי שמנהל לכם את החסכונות שלח גם מכתב שלפיו הנתונים שלכם נכנסים למאגר של גוף הפנסיה, כמו זה שקיבלו מבוטחי הראל של יאיר המבורגר. בשלב ראשון המאגר הזה ישמש כדי לנסות למכור לכם כל מיני דברים, אבל אחר כך לכו תדעו. וכן, נכנסתם למאגר אוטומטית. אם אתם רוצים לצאת, התחילו לחפש אותם בטלפון. עשו זאת. התחילו מלפתוח את המכתב, והמשיכו בלהדגיש למי ששומר לכם על הכסף שהמידע האישי שלכם הוא לא סחורה למכירה.

שאול אמסטרדמסקי

ניגריה ראש לשועלים

משרד האוצר הניגרי פרסם השבוע, לראשונה מאז 1990, את נתוני התמ"ג של המדינה. מדובר בלא פחות מ־510 מיליארד דולר, שמכתירים אותה ככלכלה הגדולה באפריקה, תוך הדחת דרום אפריקה (תמ"ג של 353 מיליארד) מהצמרת. התוצר הניגרי זינק הודות להתפתחות תעשיות כמו טלקומוניקציה, תעופה, קמעונאות מקוונת וקולנוע, והנתונים משקפים גם את צמיחת החקלאות והתיירות מאז 1999, אז החליפה הדמוקרטיה את הדיקטטורה הצבאית. אבל על החגיגות מעיבות עוד כמה עובדות: שחיתויות וגניבות נפט עולות לניגריה 20 מיליון דולר ביום, הפסקות החשמל נמשכות ימים שלמים, בחלק מהאזורים 80% מהתושבים מובטלים, ורוב 170 מיליון התושבים חיים מ־2 דולר ליום. אין עדות מובהקת מזאת למצבה האמיתי של אפריקה: גם הכלכלה החזקה ביותר שלה מציעה לאנשים כל כך מעט.

תמר טוניק