הקול המשלים של הדמוקרטיה
יום האלכ"רים - ארגונים הפועלים ללא מטרת רווח - שצוין בכל העולם בסוף החודש שעבר, הוא הזדמנות מצויינת לדון בכמה הנחות יסוד מוטעות המיוחסות למגזר זה ולבחון האם הן מותאמות למציאות
בסוף פברואר ציינו בעולם את יום האלכ"רים - ארגונים ללא מטרת רווח. יום זה מהווה הזדמנות לדון בכמה הנחות יסוד מוטעות המיוחסות למיגזר זה ולבחון את מידת התאמתן למציאות.
ההנחה הראשונה היא כי האלכ"רים הם עול תקציבי על המדינה בשל הטבות המס שהם ותורמיהם זכאים להן. מדובר בהנחה שגויה, והרי ההסבר: באוגוסט 2013 פירסם מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל מחקר שנכתב על ידי הכלכלן אייל קופמן. המחקר מפריד בין אלכ"רים ציבוריים, שלמעלה מ- 50% מסך מקורות המימון שלהם ממומן על ידי הממשלה, לבין האלכ"רים הפרטיים, שרוב מימונם מתרומות. המחקר כולו מרתק, אך חשובה בעיקר השורה התחתונה ולפיה סך הטבות המס ממנו נהנים הארגונים החברתיים והתורמים להם, הוא כחמישית מנטל המס החל על עליהם. זאת אינה טעות. הטבות המס מוערכות בכ-580 מיליון שקל, בעוד נטל המס המוטל על ארגונים אלו מוערך על ידי הלמ"ס והממונה על הכנסות המדינה בלמעלה מ-2.8 מליארד שקל. אם כן, לא רק שהארגונים החברתיים מניעים פעילות חברתית ההכרחית לקיום החברה הישראלית, אלא שהם גם "פרה חולבת", כהגדרתו של ד"ר ניסן לימור, כלומר מגזר זה מהווה ללא ספק מקור הכנסה לא מבוטל למדינה.
אילוסטרציה. במקרה של הדאגה לבטחון התזונתי בישראל הארגונים החברתיים מתפקדים במקום הממשלה צילום: דורון גולן חשוב לציין כי יש לאלכ"רים ערך כלכלי נוסף שממעטים לעסוק בו: הארגונים החברתיים הם גם יצואנים מצטיינים. הכיצד? בהתאם לכל המספרים שבידינו למעלה ממחצית כספי התרומות המממנות את פעילות הארגונים הם כספי תורמים מחו"ל. סכומי עתק אילו מושקעים בארץ מבלי שמדינת ישראל השקיעה ולו שקל אחד בכדי להביאם לארץ. יתרה מכך, הרגולציה הקיימת אף מכבידה על ענף ייצוא זה, שהמאמץ להביאו נמצא תחת הכותרת הכושלת: "הנהלה וכלליות", הוצאות המוגבלות על ידי תקנות הרגולציה הממשלתית.
ההנחה השנייה היא כי במגזר החברתי אין לדעת לאן הולך הכסף. שוב הנחה שגויה. המגזר החברתי הוא בעל רמת שקיפות גבוהה והוא מציע נגישות קלה לנתונים. אתר גיידסטאר, שהוקם על ידי משרד המשפטים ויד הנדיב, מאפשר לכל אחד לגשת למאזנים הכספיים, לדו"חות המילוליים, לרשימת חמש המשכורות הגבוהות בכל ארגון ועוד. טוב הייתה הממשלה עושה אם, בצד שינוי מערך המיסוי לארגונים החברתיים, הייתה משקיעה באיכות האתר המיוחד הזה. סכום קטן מהרווח הגדול שהארגונים יוצרים לממשלה, שיאפשר את הגברת האחריות והאמינות שלא על ידי רגולציה מכבידה, אלא על ידי שכלול כלי השקיפות בתחומים החשובים של ממשל תאגידי וניהול כספי.
ההנחה השלישית היא כי הארגונים החברתיים הם הזרוע הארוכה של הממשלה, ובזכותם הממשלה ניפטרת מחלק מתחומי האחריות שלה. במקרה זה מדובר בהנחה נכונה באופ חלקי, כשהנושא הבולט ביותר לעין הוא דאגה לבטחון התזונתי לכל אדם במדינה. לצערי, לאורך שנים הממשלות בישראל מעבירות ניירות ומכרזים ואף נוקבות בסכומים נאים בתחום זה אך עשייה אין. הארגונים החברתיים נאלצים להזין אלפי ילדים, בוגרים וקשישים. אך האשמה במקרה זה היא כולה על הממשלה, שהרי אנחנו לא מחפשים תירוצים שיאפשרו לנו להתעלם מצרתו של האחר. כשנושא חברתי דורש פתרון דחוף, אי אפשר להמתין. הארגונים החברתיים החפים מבירוקרטיה משתקת והמשופעים במעוף ויצירתיות נמצאים שם. במקרה זה הם אכן עושים זאת במקום הממשלה, למרבה הבושה. הבושה של הממשלה.
אם כן, למה בכלל צריך את הארגונים החברתיים? בשל שלל סיבות. לעתים בשל צורך דחוף לפתרון בעיה שהייתה שקופה למקבלי ההחלטות ולקהל הרחב, לעיתים מתוך רצון לשינוי מהלך חיים של קהילה או קהילות שלמות, ולעתים זהו הקול המשלים של הדמוקרטיה האמיתית. קולות וצרכים שקופים המקבלים אפשרות להשפעה על תפיסות חברתיות ועל סדר עדיפויות, עולים מהשטח למוקדי קבלת ההחלטות. הארגונים החברתיים הם ההזדמנות שלנו לחברה מגוונת, צודקת ומאפשרת לכל אדם וקולו הייחודי - את מקומו בחברה הישראלית.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון מתן-משקיעים בקהילה
