בית המשפט קבע: יחצנים אחראים אישית לפרסום מטעה

חברת אייל ויובל ארד תקשורת, היועץ האסטרטגי ליאור חורב שבעבר היה שותף בה ואיש יחסי הציבור בן ציון ציטרין, ישלמו ביחד 80 אלף שקל פיצוי לרו"ח עופר מנירב בעקבות "קמפיין נגטיבי" שניהלו נגדו. בפסיקה חדשנית של השופט עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי מרכז נקבעת לראשונה אחריות של אנשי ייעוץ תקשורת (יחצנים) לתכנים של קמפיין נגטיבי שמוזמן מהם.

הפסיקה ניתנה בתביעה שהגיש רו"ח עופר מנירב נגד יועצי התקשורת של מי שהיה המתמודד המוביל נגדו בבחירות לראשות לשכת רואי החשבון ב־2009, רו"ח יגאל גוזמן המנוח. גוזמן ניצח בבחירות בהפרש של 29 קולות, אך שבעה חודשים לאחר מכן, באפריל 2010, מת מדום לב. בסוף 2010 הגיש מנירב תביעה נגד עשרה נתבעים הקשורים לגוזמן בטענה שהם היו אחראים ללשון הרע בשל משלוח שני מיילים שהיו חלק מהקמפיין של גוזמן והופצו לכל רואי החשבון חברי הלשכה. בין הנתבעים חברת ארד תקשורת, ליאור חורב ואייל ארד, כאשר האחרון הוסר בהמשך מהתביעה לאחר שהוכח שהוא לא היה מעורב כלל בקמפיין של גוזמן אלא המשימה הוטלה על שותפו חורב. עוד נתבעו שני עובדים בארד תקשורת (אחד מהם נמחק בהמשך), יועץ התקשורת ציטרין, רו"ח קובי נבון שהיה אחד מאנשי המטה של גוזמן ואפילו חברת רואי החשבון BDO זיו האפט בה היה שותף גוזמן.

ליאור חורב. "היתה לי הזכות לעבוד עם גוזמן"

בשורה התחתונה מנירב יוצא מהתביעה כששכרו בהפסדו אף שהוא "זכה" בה. יועצי התקשורת נדרשים לפצותו ב־80 אלף שקל, אך מנירב מחויב לשלם סכום זהה כהוצאות לשני נתבעים שהתביעה נגדם נדחתה במלואה, רו"ח נבון ופירמת BDO. בנוסף השופט אינו פוסק הוצאות לטובתו של מנירב מהנתבעים שהתביעה נגדם התקבלה וקובע שהוא ישלם את אגרת בתי המשפט שהסתכמה בכ־130 אלף שקל.

אלא שחרף הספק ניצחון ספק הפסד של מנירב, הנתבעים אנשי יחסי הציבור יוצאים מפסק הדין וידם על התחתונה, כשהשופט מפרט באריכות את ממצאיו לגביהם ואת השורה התחתונה לפיה יועץ תקשורת חייב לבדוק את אמינות המידע שאותו הוא מפרסם ומפיץ במסגרת הקמפיין, ואינו יכול לפרסם מידע שקרי כשהוא מסתתר מאחורי הלקוח ששכר את שירותיו וטוען שהוא סיפק לו את המידע.

בלב פסק הדין מצויים שני מכתבים שהופצו לכל רואי החשבון באמצעות הדואר האלקטרוני ואחד מהם אף פורסם ב"כלכליסט" ב־2009. שני המיילים נשלחו באמצעות חברת אימייליון, בעילום זהות הכותב. הגורם שהזמין את משלוח המיילים ושילם בעבורם היתה חברת ארד תקשורת וזאת עבור גוזמן.

בן ציון ציטרין. "לומדים את פסק הדין" צילום: ישראל מלובני

"הידיעה הבומבה"

בנוגע למייל הראשון דוחה השופט את התביעה וקובע כי הוא חוסה תחת הגנת אמת דיברתי, כשאף אם המסקנות שעלו מהעובדות היו נתונות לפרשנות, הרי שהעובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. ביחס למייל השני מסקנתו שונה. באותו מייל הואשם מנירב בכך שהוציא איסור פרסום גורף על הליכי בוררות שהוא צד להם, למרות שכלל לא היה איסור פרסום כזה ובנוסף נרמז בו כי מנירב ביצע עבירות מס, דבר שאף הוא לא הוכח.

השופט כתב כי ברור שהגורם המרכזי האחראי לפרסום המייל השני היה רו"ח גוזמן, שלפי עדויות אנשי המטה שלו הוא זה שאישר והורה על פרסום כל המיילים במסגרת הקמפיין הנגטיבי ולפיכך לו היה נתבע היה מקום לייחס לו את האחריות המרכזית בעניין.

אלא שהשופט קובע כי באחריות לפרסום נושא לא רק מי שאישר את הפרסום אלא גם מי שהוא בגדר משתף ומשדל. על יועציו האסטרטגיים של גוזמן המנוח, חורב ועו"ד לירן אלרם, אמר השופט כי הם הודו בעדויותיהם כי היו מעורבים בניסוח המייל השני, כמו גם בכל המיילים האחרים, בהכנתו לפרסום ובהעברתו לחברת אימייליון לצורך הפצתו. ביצוע הפעולות הללו די בו כדי להפוך את חורב ואלרם באופן אישי, ואת הגופים מטעמם נתנו את שירותיהם (חברת ארד תקשורת) למסייעים הנושאים באחריות לכאורית למשלוח המייל השני. "פעולותיהם של חורב ועו"ד אלרם חרגו מגדר מתן ייעוץ אסטרטגי כללי למטה גוזמן וכללו כאמור פעולה אקטיבית להכנת ולמשלוח שני המיילים. במצב דברים זה יש לראות ביועצים האסטרטגיים משתתף אקטיבי בהכנת המייל השני ולפיכך כגורם האחראי לעניין החוק (ביחד עם רו"ח גוזמן) לפרסום לשון הרע נגד התובע".

עופר מנירב. לא נפסקו הוצאות לטובתו צילום: דמיטרי שבצ'נקו

באי כוחם של היועצים האסטרטגיים טענו בסיכומיהם כי למרשיהם אין את היסוד הנפשי כדי להיחשב כמסייעים לפרסום המייל השני, מאחר שלא ידעו שהוא שקרי. "טענה זו יש לדחות", קובע השופט, "האחריות על משתף ומסייע מוטלת על מי שהיתה לו מודעות לעובדה שמדובר בפרסום לשון הרע". גרוסקופף הוסיף כי לא ניתן לומר על יועצים אסטרטגיים כדוגמת חורב ועו"ד אלרם כי "לא ידעו לקראת מה הם הולכים". נהפוך הוא, כפי שהעידו שניהם, היה ברור להם היטב כי המייל השני הוא בגדר "ידיעת הזהב", ובגדר "הידיעה הבומבה... ה־Big Thing, וממילא הבינו היטב את משמעות המעשה שהם מסייעים להוציא מהכוח אל הפועל".

בעניין יועץ התקשורת ציטרין, רו"ח מנירב מייחס לו מעורבות בהכנת המייל השני ואולם עניין זה הוכחש על ידי ציטרין בעדותו והשופט קיבל זאת. אלא שבנוסף ייחס התובע לציטרין את העברת המייל לעיתונאית "כלכליסט" הדר קנה וטענה זו התקבלה על ידי השופט למרות שהדברים הוכחשו על ידי ציטרין.

"עצימת עיניים"

יועצי התקשורת טענו כי אף אם הם אחראים לפרסום המייל השני, עומדת להם הגנת תום הלב לפי כמה חלופות הקבועות בחוק ולמשל שהפרסום נעשה מבלי שידעו או היו צריכים לדעת על כך שהוא אינו נכון, מאחר שהסתמכו בתום לב על מידע שקיבלו מגוזמן. השופט קבע כי מאחר שאינו סבור שקיים יסוד תום הלב אצל יועצי התקשורת, הרי שאין צורך להעמיק בבחינת התקיימות התנאים הקבועים בכל אחת מהחלופות. "יועציו של גוזמן הודו כי לא עשו דבר כדי לבדוק בעצמם את נכונות הפרסום, לא לעניין תכני הבוררות ולא לעניין הוצאת צו איסור הפרסום... לשיטתם היו רשאים להסתמך בעניינים אלו על המידע שמסר רו"ח גוזמן ולא היה עליהם לנקוט כל פעולה נוספת. אינני יכול לקבל עמדה זו. כאשר מתבקש איש מקצוע כדוגמת היועצים האסטרטגיים לפרסם מידע אשר לטענת מזמין השירות מוגן בצו איסור פרסום, מחובתו של איש המקצוע לבקש לראות מה אומר צו איסור הפרסום כדי לבחון שאין בפרסום משום הפרה. העובדה שיועצים מקצועיים ומנוסים כדוגמת יועציו של גוזמן נמנעו מלבקש לראות את צו איסור הפרסם מלמדת על אחד משני אלו: שידעו כי אין בנמצא צו כזה או שהתרשלו".

עוד מוסיף השופט כי הפרסום היה בלתי מידתי וכל תכליתו היתה לפגוע בסיכוייו של רו"ח מנירב להיבחר לנשיאות הלשכה וזאת תוך העצמה והפרזה של חשיבות המידע בדבר קיום הליכי הבוררות. "קיצורו של דבר, עניין לנו בפרסום שמתקיימת לגביו חזקה כי האחראים לפרסומו נהגו בחוסר תום לב. חזקה זו לא נסתרה על ידי יועציו של גוזמן: ציטרין בחר בקו הגנה של התכחשות וממילא לא הצדיק את הפעולות; היועצים האסטרטגיים טענו כי פעלו מתוך אמון בלקוח ואולם נראה כי עשו כן במקרה הטוב תוך עצימת עיניים לאפשרות שהמידע אינו מדויק. אם לא די בכך, הרי שמדובר במשלוח מייל אנונימי, עובדה המקשה במיוחד לקבל את הטענה שהפרסום בוצע בתום לב. לאור זאת החזקה כי מעשי היועצים נעשו בחוסר תום לב לא נסתרה".

גרוסקופף הוסיף כי "הניתוח שהוצג בפסק הדין מתיישב היטב עם הכלל הראוי ביחס לאחריותם של יועצים אסטרטגיים ויועצי תקשורת לנאמר במסגרת קמפיין בחירות נגטיבי. לקמפיין מסוג זה יש ערך חברתי ועל כן, למרות הסלידה שהוא עלול לעורר לעתים, יש לאפשר את קיומו. לא זו אף זו, כאשר המידע המוצג במסגרת הקמפיין מקבל נפח התואם את חשיבותו הציבורית הרי שראוי להכיר בהגנה למפרסם גם במצבים בהם מתברר כי למרות בדיקות הנאותות שקיימו הגורמים האחראים לפרסום, המידע היה שגוי".

עם זאת, לדברי השופט שונים הדברים אם מדובר במידע שאמינותו היתה מופרכת מלכתחילה או שאמינותו כלל לא נבדקה או שהוצג בצורה מנופחת וחסרת פרופורציה לחשיבותו. "כלל זה ראוי להחיל לא רק על המועמד שבשמו פורסם המידע, אלא גם על היועצים המנסחים את המסר ועושים את הפעולות המביאות לפרסומו. הטעם לכך הוא שיועצים אלו הם אנשי מקצוע, אשר יכולתם לנתח בזמן אמת את המידע ולהעריך את אמינותו ואת חשיבותו באופן אובייקטיבי ושקול, עולה בהרבה על זו של מועמד המצוי בסערת המירוץ. הטלת אחריות מסוג זה מועילה אפוא הן למועמד שאותם יועצים משרתים והן לאינטרס הציבורי המבקש למנוע ניצול לרעה של מכשיר הקמפיין הנגטיבי".

"סיכון מינורי"

השופט הוסיף כי קביעה שיועץ אסטרטגי שמסייע למועמד בניסוח ובפרסום מסרים המהווים חלק מקמפיין נגטיבי נגד מועמד אחר באחריות לפרסום שאינו אמת יכולה אמנם להביא לזהירות יתר של יועצים אסטרטגיים, "ואולם סיכון זה נראה מינורי בהשוואה לסכנה המוחשית שמערכות בחירות ידרדרו להטחות רפש הדדיות בין מועמדים משולהבים ונטולי רסן המסתייעים ביועצים אסטרטגיים החסינים מפני אחריות משפטית".

לפיכך פסק כי יועציו של גוזמן נושאים באחריות כלפי מנירב הן בשל משלוח המייל השני והן בשל הפרסום הנוסף שניתן לו, וכי ציטרין אחראי רק להבאת המייל השני לעיתונאית. לדברי השופט, הפיצוי המקסימלי שניתן היה לפסוק למנירב ללא הוכחת נזק עומד על 200 אלף שקל והוא פסק פיצוי של 80 אלף שקל כאשר ארד תקשורת, ליאור חורב ולירן אלרם ישלמו 65 אלף שקל, וציטרין ישלם 15 אלף שקל.

בנוגע לקובי נבון, שהיה אחד מאנשי המטה, קובע השופט כי הוא מתקשה להבין מדוע מנירב בחר להגיש גם נגדו את התביעה וכי לא היו כל ראיות לכך שהוא עומד מאחורי המייל או היה שותף פעיל לניסוחו ולשליחתו. בנוגע ל־BDO, פירמת רואי החשבון בה היה שותף גוזמן, קבע השופט שהפירמה לא מימנה את הקמפיין אלא רק העמידה לשימושו של גוזמן את המערכת האדמיניסטרטיבית שלה לצורך ביצוע התשלום למימון שליחת המיילים ובכפוף להתחשבנות מול גוזמן. לדברי השופט, אין בכך ליצור זיקה מספקת להפוך את הפירמה לאחראית בגין תוכנם של הפרסומים. מסקנת השופט היא כי יש לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת לנבון ולפירמה.

עו"ד דרור ארד איילון מסר בשם ארד תקשורת, ליאור חורב ולירן אלרם: "ביהמ"ש דחה 99% מהתביעה, לא כביטוי אלא מספרית. התובע זכה ב־1%, כאשר מרבית הפריטים שפורסמו התבררו כנכונים, וגם לגבי אלו שהתביעה בגינם התקבלה, השופט קבע שהאמת לא היתה כל כך רחוקה. ההלכה העקרונית מטילה לטעמי בצורה מוגזמת תפקיד שומר סף, גם אם הלקוח נותן לו מידע באחריות ובאמונה שהוא נכון. איש יחסי הציבור הוא שליח וכל עוד הוא פועל בטווח השליחות, לטעמי לא ניתן להטיל עליו אחריות. ימים יגידו לאן ההלכה הזו תתגלגל". ליאור חורב מסר בתגובה: "אני גאה על הזכות שהיתה לי לעבוד עם רו"ח יגאל גוזמן". רו"ח נבון: "מלכתחילה לא הייתי אמור להיות בתביעה הזו ובנוספות שהוא תובע אותי ויתבררו, והשפט נתן את פסק דינו ויצא שכרו בהפסדו". ציטרין: "אנחנו לומדים את פסק הדין ונחליט בהמשך". חברת ארד תקשורת, חורב, ארד ואלרם יוצגו על ידי עוה"ד דרור ארד איילון וגיא זאבי; ציטרין יוצג ע"י חיים שטנגר וגיא הלוי; נבון על ידי איתן פלג וישעיהו אברהם ו־BDO באמצעות אלדד יניב וטל חכם. רו"ח מנירב יוצג על ידי עו"ד סביר רבין.