שינוי בשוק הרכב? לא כל כך מהר

בשבוע שעבר הכריעה ועדת הכלכלה בשורה ארוכה של סוגיות הנוגעות לאופיו של היבוא המקביל. מעתה יכול כמעט כל ישראלי לרכוש מלאי של מכוניות בחו"ל ולייבאו לישראל בידיעה שגם אם יביא דגם של רכב, שאינו נמכר בישראל ביבוא מסחרי, הוא יוכל לטפל בו במוסכי יבואני הרכב, וכל תביעות אחריות בנושא יכוסו. המשמעות: אם יווצר מצב בו יבואן רכב מפריע לתחרות - רישיון היבואן ישלל.

בפועל, עבור מי שייבאו עד כה לישראל רכבים מדגמים שלא נמכרו מעולם בישראל באופן רשמי - כמו שברולט קורבט ודומותיה, לא מדובר בחדשות מרעישות - רכבים שאינם מיובאים ביבוא סדיר לארץ מטופלים במוסכי יבואני הרכב וחלקים עבורם מגיעים באמצעות חברות השילוח השונות תוך ימים ספורים בלבד. אך כאן נשאלת שאלה כיצד יושפע שוק הרכב הישראלי מהמהלך, ויותר חשוב מכך, כיצד יושפע כיסו של הצרכן.

רכבי ליסינג (ארכיון) צילום: יריב כץ

יש לציין עוד, כי במהלך הדיון בלטו בשתיקתם אנשי רשות המסים והאוצר, אלה, כך נדמה, קיבלו הוראה מפורשת לא להתערב ולא לטרפד את המהלך. לאנשי רשות המסים והאוצר יש דווקא הרבה מה לומר בנושא: בחודשים האחרונים, בשורה ארוכה מאוד של מבצעי אכיפה מתוזמנים היטב הבהירו אנשי רשות המסים שכל מי שייבא בעצמו מכונית לישראל לא יכול לישון בשקט בלילה: מבצעי אכיפה, בדיקות חשבוניות ובדיקות רקע מבוצעים ברשות המיסים על כל מי שמייבא ארצה מכונית ביבוא אישי.

כעת אנשי רשות המיסים עלולים למצוא עצמם ניצבים בפני פרץ של יבוא מקביל על ידי גורמים אופורטוניסטיים שינסו "להביא מכה" ולהיות הראשונים שינגסו בעוגה. בל נשכח שכדי לייבא מכוניות לישראל חייבים לרכוש אותן בזול, לפחות ברמה שתאפשר תחרותיות - והפיתויים הרובצים לפתחם של היבואנים הפוטנציאליים, החל מרכבים גנובים (כפי שחשפה רשות המסים לפני שבועות ספורים) וכלה בחשבוניות מזויפות גדול.

השאלה הגדולה היא אילו מכוניות ייובאו לישראל? התשובה טמונה בין היתר בשני גורמים עיקריים: מטבעות ועלויות הובלה. בהתחשב במצבו של השוק כיום סביר להניח שחלק ניכר מהרכבים שיגיעו לישראל יהיו מדגמים פופולאריים בארצות הברית, קרי רכבי טויוטה, יונדאי ושאר רכבים שאופייניים לשוק הרכב האמריקאי. במקרה כזה יבואנים של רכבים אירופיים עממיים כגון פיז'ו ורנו יכולים לישון בשקט. בגלל אופיו של השוק האמריקאי, סביר להניח שרוב הרכבים שייובאו ארצה יהיו רכבים גדולים יותר מן הנהוג בישראל, מה שנקרא כאן רכבי מנהלים ורכבי כביש שטח. בשוק האמריקאי ניתן למצוא גם גרסאות מקומיות של הקורולה ושל מאזדה 3, אך אלה נמכרות עם מנועים גדולים מן המקובל בישראל ולכן ככל הנראה לא ייובאו. אפיק יבוא רווחי נוסף הטומן פוטנציאל אדיר הוא זה של רכבי היוקרה.

מי בעצם ירוויח מהמהלך? בשבועות האחרונים הצהירו גורמים העוסקים בהיערכות ליבוא מקביל שהוא יוריד את מחירי הרכב ב-10%, אך בפועל מדובר בקביעה בעייתית ובסופו של דבר הרכבים אינם צפוים להיות נמוכים מהותית ממחירי יבואני הרכב. הסיבות טמונות בחוקי כלכלה בסיסיים: מדובר ברכבים שנרכשים דרך מתווכים שדורשים את ליטרת הבשר שלהם, שלא לדבר גם על עלויות היבוא - בעוד שיבואני הרכב הוותיקים מייבאים מאות אלפי מכוניות, היבואנים החדשים ייבאו מאות ואולי אלפים בלבד. מעבר לכך, מחיריהם הרשמיים של יבואני הרכב כבר מזמן אינם מהווים אמת מידה, אלא פתח למבצעים, הנחות, הטבות ומיקוחים.

כל התרחישים של יבוא רכב שלא דרך היבואניות הוותיקות הם תרחישים על הנייר, אך אם אלה יקרו - לשוק הרכב הישראלי יש עוד קלפים בשרוול. ראשית, יבואני הרכב לא יעמדו בצד ויצפו בחגיגה בלי להצטרף. אם העיסוק ביבוא מקביל יהיה רווחי, לא מן הנמנע שהיבואנים עצמם יעסקו בנושא - באמצעות מערכי השיווק שחלקם כבר מחזיקים כיום לביצוע טרייד אין. מאחורי הקלעים, פיגורות כגון ג'ורג' חורש, בעלי יוניון מוטורס יבואנית טויוטה מחזיקים בחלקים מחברות סחר רכב בינלאומיות. כפי שהסברנו בעבר, גם בחברות הליסינג, שבימים אלה עוברות בהדרגה מביצוע עסקאות ליסינג לסחר ברכב וחברות הליסינג עלולות גם ללטוש עיניים בכיוון היבוא, מצב שיסכן את יחסיהן עם יבואני הרכב.

האם הצרכנים צריכים להמתין למבול הרכבים החדשים ולבשורת ההוזלות? לא בדיוק. עבור הנחה של עשרה אחוזים, שבכל מקרה ניתנת כיום על רוב המכוניות לא צריך למהר ולפתוח את הארנק. מעבר לכך, המכשולים עדיין רבים: יבואני הרכב לא אמרו את המילה האחרונה - מבחינתם המהלך שמכריח אותם לייבא חלקי חילוף לרכבים שאינם משווקים בארץ דורש משאבים ניכרים והדבר צפוי לעמוד למבחן משפטי.

מעבר לכך, ברשות המסים ממתינים ליבואנים הפוטנציאליים שיצטרכו לקחת בחשבון כי עיסוק ביבוא מקביל עלול להכניסם למחול ארוך מול חוקרי המכס. ואגב רשות המסים: ניכר שבאוצר קיבלו את מה שרצו: הסטת תשומת הלב הציבורית מן העובדה שמחירי הרכב בישראל גבוהים בשל מיסוי שמגיע ל-83%. לציבור קל לעכל מחירי רכב גבוהים כשהאשמה תלויה בגופים פרטיים שקל להאשים. כשהמדינה אשמה ועושה כמיטב יכולתה להסיט את תשומת הלב מן הבעיה האמיתית, זה כבר סיפור אחר. הציבור יקבל מס שפתיים בדמות הנחות, לפחות כך מבטיחים, בגובה של עשרה אחוזים ממחיר הרכב אך ההכנסות למדינה ישארו גבוהות.