חקר ביצועים: השבוע של דורית סלינגר, קרנית פלוג ובית החולים הדסה

האלגוריתם הישראלי

זו היתה רק מוזיקת המקרה שזימנה לי ביום אחד שני קצוות מעוררי השראה של הישראליות. בבוקר ראיתי חבורה של עשרים חנונים דבוקים למחשבים במבנה נטוש למחצה באחת השכונות הלא מטופחות של תל אביב. הם רוצים לכבוש את העולם, או לפחות את המסחר המקוון בעולם, ויש להם שכל ואדרנלין לעשות את זה ואולי יגשימו את חלומם לפני שפייסבוק הקשישה תבין מה צמח מתחת לרדאר שלה. בערב הקשבתי לד"ר רון פונדק, שקיבל השבוע את פרס ישעיהו ליבוביץ, מסביר למה ציונים נלהבים כמוהו חייבים להמשיך להאמין בפיוס ישראלי־פלסטיני, כדי ליצור כאן חברה טובה יותר, ולמה אסור להתעייף בדרך. האלגוריתם השאפתני, החצוף, של הסטארטאפיסטים הצעירים והיושרה החכמה, הבלתי נלאית, של פונדק העירו בי את התקווה - אולי יש לנו סיכוי, אף על פי כן ולמרות הכל.

יואל אסתרון

מאבק על דמי הניהול הכפולים

המפקחת על הביטוח דורית סלינגר מובילה מאמץ להגביל את דמי הניהול הכפולים - אלה שגופי הפנסיה גובים מאיתנו פעמיים, על ניהול הכסף אצלם ועל ניהול חלק מאותו הכסף בידי מנהלים חיצוניים, בעיקר לצורך השקעות בחו"ל. בתגובה יצאו אותם מנהלים חיצוניים, קרנות השקעה ישראליות, למתקפה חריפה על סלינגר ומפעילים לובי רב־עוצמה ואמוציות בממשלה בניסיון לסכל את המהלך. הנימוק שלהם פתלתל: הגבלת דמי הניהול תמנע מהמוסדיים להעביר כסף לקרנות ההשקעה (כי הרי לא סביר, חלילה, שהמוסדיים יספגו את העלויות בעצמם), ובלי הכסף הזה הקרנות לא יוכלו להשקיע בחברות מקומיות והמשק הישראלי ייפגע. האיום הזה נשמע שוב ושוב, רק שהוא לא רלבנטי. מצב המשק והשקעות בחברות ישראליות הם לא שיקול בניהול כספי הפנסיה; את הכסף הזה צריך לנהל עם שיקול אחד בלבד - השגת תשואות ראויות שיבטיחו לחוסכים פנסיה נאותה. ועל הניהול הזה סלינגר צריכה לפקח עם שיקול אחד בלבד: טובת החוסכים.

רחלי בינדמן

סלינגר. בלבולי כספים צילום: אבי אוחיון, לע"מ

פלייסטיישן נגד אקסבוקס

שלושה פרקים שלמים הקדישה לאחרונה הסדרה "סאות' פארק" למלחמה הגדולה בין קונסולות המשחקים, פלייסטיישן 4 של סוני נגד אקסבוקס וואן של מיקרוסופט. ממחוות ל"משחקי הכס" עד דמותו של ביל גייטס עם חרב סמוראים, המסר היה ברור: שתי החברות מרוויחות מהמלחמה ורוצות שנתווכח על זהות הקונסולה המנצחת. השבוע נופפה סוני בנתונים של חברת המחקר NPD, שלפיהם בינואר מכירות פלייסטיישן היו כפולות מאלה של אקסבוקס. מיקרוסופט לא מצמצה, ומסרה שלפי אותו מקור היא מכרה באותו חודש יותר משחקים. בפועל, שתיהן משדרות לחץ. כי אותה NPD הכריזה כבר לפני שנתיים שהמשחקים בסלולר עוקפים את הקונסולות, וגם היצרניות שלהן יודעות שעכשיו זה קרב מאסף.

דור צח

ניתוח נוקב של הנגידה

משהו טוב עובר על נגידת בנק ישראל, ולכן גם על בנק ישראל. סליחה על הניתוח הפסיכולוגי בגרוש, אבל נראה כאילו מאז מונתה הנגידה משילה מעליה אט אט שכבות של דיפלומטיה בנקישראלית, מנערת אבק פוליטיקליקורקטי ירושלמי - ומתחילה להגיד את שבאמת מצופה ממשרתי ציבור להגיד: את האמת. גם אם היא אינה נעימה לאוזניו של מי שמינה אותה, גם אם היא כרוכה בהארת הפינות הכי חשוכות ומזוהמות, אלה שלא נוקו במשך שנים. מוזר ככל שזה נשמע, יש סיכוי שד״ר קרנית פלוג היא הדבר הכי מרענן שקרה לכלכלה הפוליטית הישראלית זה שנים.

שאול אמסטרדמסקי

פלוג. סוף סוף צילום: אלכס קולומויסקי

העתיד, קווים לדמותו

"הנשמה של העולם היא כלכלית", כתב הסופר האנגלי א"מ פורסטר לפני מאה שנה, "ותחתית המצולה היא לא מחסור באהבה אלא מחסור במטבע". כשמתרגמים את האבחנה הזאת לגרפים, מקבלים את הניתוח שהציגה השבוע הנגידה קרנית פלוג. היא דיברה על אוכלוסייה מזדקנת, עם שיעור גדל של חרדים וערבים. היא הסבירה שהמשמעות היא צמיחה אטית יותר וקושי גדל לספק שירותים ציבוריים. לא עוד נס כלכלי. פלוג המליצה על צעדים לשיפור המצב, אבל קשה לראות איך הממשלה הזאת תיישם את כולם או את חלקם המשמעותי. כשמפנימים את האזהרה של פלוג, מתקבלת תמונה של מדינה שבה מיעוט ניצב לבטח על איים של כסף, וכל השאר מתקשים לשרוד בעולם העבודה המודרני ושוקעים עם פורסטר אל המצולות. צריך לטפל בזה ברצינות, כי זה כבר מתחיל לקרות.

אורי פסובסקי

צרפת מקלה על התאגידים

נשיא צרפת פרנסואה הולנד אירח השבוע בארמון האליזה כ־40 מנהלים של תאגידי ענק - וולוו, ג'נרל אלקטריק, מרס, נסטלה ועוד - עם הבטחות מפליגות להטבות מס, להקלות ביורוקרטיות ולמענקים מיוחדים. בחודש שעבר הוא הצהיר כי יצמצם ב־30 מיליארד יורו את היקף ההטבות הסוציאליות שחברות בצרפת מחויבות להעניק לעובדיהן. אז נכון, לצרפתים לא ממש אכפת שהנשיא שלהם, שנבחר על בסיס מצע סוציאליסטי, מחליף בנות זוג. אבל הקלות שבה הוא מחליף אידאולוגיות כלכליות מטרידה. זה מה שנשאר ממשב הרוח של חברה חדשה שהולנד הפיח, לרגע קצר, בכל אירופה.

תמר טוניק

הולנד. יהפוך סוציאליסט עורו צילום: אם סי טי

חורבן הריכוזיות

שמעתי השבוע את הנאום שנשא אהרון פוגל, יו"ר אי.די.בי, בכנס על ריכוזיות. ואז הקשבתי לו שוב, פשוט כי לא האמנתי למה ששמעתי בפעם הראשונה. "חוק הריכוזיות יפגע בציבור", אמר פוגל, "למה? מכיוון שלא יתאפשר לו להשתתף בהשקעות במשק. שר האוצר וראש הממשלה חייבים לעצור אותו". לרגע יכלו התמימים לחשוב שפוגל באמת דואג לציבור. אבל אז הוא המשיך לדבר.

למשל על 500-400 דירקטורים "שרצו לתרום למשק" ועכשיו יהיה להם הרבה יותר קשה להרעיף עלינו טוב, כי חוק הריכוזיות הנורא יוביל למחיקת חברות מהבורסה. את הקטע הזה אפילו שמעתי בפעם השלישית. ואז הבנתי: פוגל באמת דואג לציבור. לציבור שהוא מכיר. זה שחולק איתו את התקרובת בישיבות דירקטוריון. זה שהוא פוגש באירועי האלפיון. מה, יש איפשהו עוד ציבור?

גולן פרידנפלד

פוגל. שליח ציבור צילום: אוראל כהן

משבר הדסה נמשך

מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו אמר בשבוע שעבר ש"החוק לא נותן לי סמכות" לבדוק מה מצבם של בתי החולים. השרה יעל גרמן הכריזה השבוע על הקמת צוות בדיקה מיוחד לקריסת הדסה, יותר מחצי שנה אחרי שאמרו לה שהדסה בדרך לקריסה. פרופ' יונתן הלוי, מנהל שערי צדק, חשף שמשרד הבריאות מעולם לא ביקש לדעת מה מצבו הכספי של בית החולים. ואחר כך, מעל בימת הכנסת, הסבירה גרמן כי כל הגורמים בהדסה יצטרכו לשאת בעול. כולם, מלבד אנשי משרד הבריאות. כי הגוף הממשלתי האחראי לבתי החולים מתנער באופן קבוע מהתפקידים הבסיסיים שלו - לפקח על המערכת, לזהות את הבעיות ולפתור אותן. הדרך למשבר הבא נסללת ממש עכשיו, וגם הוא יתפוס את משרד הבריאות בהפתעה מוחלטת.

מיקי פלד

גרמן. המשרד לא מתפקד צילום: חיים צח