שומרים את המכירות בבקבוק

למתבונן מהצד נראה כאילו מדובר באכיפה סביבתית נושכת, אבל שיטת הקנסות נוחה ככל הנראה לשני הצדדים, כיוון שקרוב למחצית מהחברות שמשווקות בישראל בקבוקים ופחיות שתייה כלל אינן מסונפות לתאגיד מיחזור.

מתקן מיחזור בקבוקי פלסטיק. 185 גופים מדווחים ומשלמים צילום: אוראל כהן

במסגרת חוק הפיקדון שחוקק ב־1999, כל יצרן או משווק בתחום המשקאות חייב להתקשר עם תאגיד מיחזור מסודר. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד – לפי נתוני תאגיד אל"ה, המורכב מארבע החברות הגדולות במשק (החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, משווקת קוקה־קולה; טמפו תעשיות בירה; יפאורה־תבורי ומעיינות עדן), משתמשים בשירותי המיחזור של התאגיד 125 גופים. התאגיד הנוסף שפועל בתחום ומתחרה באל"ה הוא אסופתא, שם מספרים על כ־350 חברות שפועלות בענף בישראל, אבל נמצאים בקשר רק עם 60 מתוכן. כשמחברים את המספרים של שני תאגידי המיחזור, מגלים כי רק כ־185 מתוך 350 הגופים הפועלים בתחום התקשרו עם חברת מיחזור.

והסיבה לחוסר ההתקשרות? תלוי את מי שואלים. כל התקשרות עם חברה שאוספת פסולת בקבוקים או פחיות חייבת לשלם עמלת טיפול לתאגיד. מדובר בסכום של אגורות ספורות, אבל בחישוב שנתי, חברה בינונית תשלם עשרות אלפי שקלים. ירון ברדוגו, המנכ"ל והבעלים של אסופתא, מציע הסבר נוסף: "לא כל היצרנים ששים להתקשר עם תאגיד מיחזור, כיוון שמהדיווח לתאגיד נחשף היקף הייצור והמכירות של חברה, כלומר כמה בקבוקים או פחיות היא מייצרת ומוכרת. חלק מהחברות מעדיפות להישאר מתחת לרדאר, ולהסתכן בקנס בעוד כמה שנים על אי מיחזור הפסולת".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה כי "אנו מפעילים יד קשה כנגד יצרנים שאינם עומדים בחובת חוק הפיקדון ועל כן עד כה הטלנו קנסות ודרישות תשלום בהיקף של כ־60 מיליון שקל כנגד 170 יצרנים ויבואנים שעברו על החוק ופגעו ביכולת למחזר״.