"הסכם הפרישה של מור יוסף לא נעשה בידיעתנו"

אני לא יודעת שהסכמנו להסכם פרישה כזה לפרופ' שלמה מור יוסף. עד כמה שידוע לי זה נעשה בין יו"ר הדירקטוריון דאז (יוסי ניצני - מ"פ) והנהלת בית החולים. זה לא נעשה על דעתנו", כך אמרה אתמול ל"כלכליסט" נציגת ארגון נשות הדסה בישראל אודרי שמרון. בתגובה לדברים מס פרופ' מור יוסף ל"כלכליסט": "הסכם הפרישה נעשה בתיאום ובאישור יו"ר הדירקטוריון וארגון נשות הדסה וכן באישור הדירקטוריון, בו לנציגות הארגון שליש מהחברים כולל הנשיאה והגזברית ומחזיקת תיק בית החולים".

שלמה מור יוסף	צילום: עומר מסינגר

מור יוסף נתן אתמול את הופעת חייו. הוא קרא מהדף, בקצב מהיר, כמעט בצעקות, את אשר על דם ליבו, את מה שהוא נושא איתו כבר כמעט שבוע. לרגעים זה הרגיש כמו לצפות בחיה פצועה נלחמת על חייה.

מור יוסף תקף את כולם. את ארגון נשות הדסה - הבעלים של בית החולים. את ההנהלה הנוכחית בראשות אביגדור קפלן, והאנשים שסובבים אותו. על העובדים הוא הגן, וכך גם על עצמו. "כלכליסט" עושה סדר בדבריו של מור יוסף, בניסיון להבין אילו מטענותיו נכונות ואילו פחות נכונות, והאם מדובר בתיאור אמיתי של האופן שבו נוצר משבר הדסה, או רק בניסיון להסיר מעצמו אחריות.

מערכת הבריאות הישראלית בנויה על גירעונות כשיטה. ואם יש ציפייה אחת מוועדת גרמן היא להגדיל את המקורות למערכת ולא להגיד אם שר"פ זה ראוי או לא"

נכון. משרד האוצר מנהל את מערכת הבריאות בתת תקצוב מובנה, בשביל לשמור שרמות המחירים (ובעיקר רמת השכר של הרופאים) תהיה מבוקרת ולא תתנפח, וכך גם היקף הפעולות הרפואיות. כל קופות החולים נמצאות בגירעון עתק של כ־7 מיליארד שקל, וגם בתי החולים הממשלתיים נמצאים בגירעון כולל של כ־700 מיליון שקל. כנראה שזה לא מקרי שהדסה הגיעה לשיא המשבר הפיננסי דווקא כשכל המערכת נמצאת בגירעון אדיר - כבר לא נמצא מקום להביא ממנו כסף.

התמודדתי בתקופתי עם גירעונות והייתי שותף לתוכניות הבראה, שהאחרונה שבהן נעשתה ב־2009, בשיתוף האוצר והעובדים. תוכנית שייצבה את המערכת לתקופתי"

נכון חלקית. מור יוסף אכן הציג תוכנית הבראה בשנת 2009, אחרי שארגון נשות הדסה חתך בערך במחצית את התמיכה השנתית שלו בבית החולים, שהיה בגירעון שוטף לאורך שנים ארוכות. אבל בעוד שהפסקת התמיכה מצד נשות הדסה בהיקף של כ־80–100 מיליון שקל בשנה הפכה קבועה, תוכנית ההבראה היתה רק זמנית. עיקר תוכנית ההבראה היה הלוואה משכר העובדים, בהיקף של 4% משכרם, לתקופה של שנתיים. זהו קיצוץ זמני של העלויות, לא קיצוץ קבוע. בינתיים, בצד ההכנסות של בית החולים לא חלה שום עליה משמעותית, ועד מהרה הוצאות השכר חזרו להתנפח. כך שמלכתחילה לא מדובר בתוכנית הבראה שהייתה יכולה למנוע לחלוטין את התדרדרות בית החולים.

המצב שהאוצר ונשות הדסה מציגים לבית המשפט ולכנסת הוא מגמתי ולא מדויק. הם שוכחים שהבעלים - נשות הדסה - הן חלק מהבעיה"

נכון. בשבוע האחרון אסף "כלכליסט" עדויות רבות בעל פה, וגם עדויות בכתב מתוך הפרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון הדסה על כך שארגון נשות הדסה הוא חלק מהבעיה. לא ברור עד כה עד כמה הארגון היה מודע לבעיה הפיננסית ולהיקפה האמיתי, אבל אין ספק שהוא היה מודע, וגם אין ספק שבחלק מהמקרים הוא לא אפשר להנהלה לטפל בבעיה במהירות ובחומרה שיש לטפל בה, אלא גרר רגליים. עם זאת, כדאי לקחת את הדברים של מור יוסף על ארגון נשות הדסה בעירבון מוגבל. אחרי הכל, נשות הדסה הן שהיו מוכנות לשלם למור יוסף חבילת פרישה כל כך נדיבה - בשווי של כ־10 מיליון שקל - רק על מנת שיפנה את מקומו כמנכ"ל.

אם המדינה היתה תומכת בהדסה לפני שלוש שנים כשעזבתי הכל היה נראה אחרת. אבל שלוש שנים שטה כאן אונייה בלי בעל בית כשהאוצר רואה אותה מידרדרת ולא נכנס לפעולה. האוצר נכנס לפעולה רק כשהגוף גוסס"

אם נכון, האחריות גם עליו. בתחילת 2008 הגירעון של הדסה היה "רק" 375 מיליון שקל. עם עזיבתו של מור יוסף, בתחילת 2011, הגירעון היה כבר 850 מיליארד שקל. קשה להאשים בזה את משרד האוצר, האחריות לכך מונחת על הכתפיים של מור יוסף, בתור מי שניהל את המוסד הזה. ובכל מקרה, אם מור יוסף חושב שהוא עזב את הדסה במשבר פיננסי, הרי שהאחריות היא עליו בלי קשר לשאלה אם האוצר היה צריך להתערב או לא. אם הוא חושב שהוא לא עזב את הדסה במשבר פיננסי הרי שהטענה שלו מאבדת תוקף. בקיצור, ככל שהוא כורך במשבר את משרד האוצר הרי שהוא כורך בו גם את עצמו.

רוצים לבדוק את הסכם הפרישה שלי? שיביאו שופט בדימוס ויבדקו ואני אעשה כל מה שהוא יחליט. מנהלים נגדי התקפה אישית ומאורגנת מצד הנהלת הדסה ונשות הדסה על ידי יועצי תקשורת ויועצי ניהול משברים"

אין כאן נכון או לא. בבקשה, קדימה, הציבור יהיה שמח לראות שופט בדימוס בודק את חבילת הפרישה של מור יוסף. כתזכורת לאותו שופט: מור יוסף הוא משרת ציבור. ככזה, הציבור משלם לו כל חודש סכום כולל של כ־140 אלף שקל, גם כשכרו כמנכ"ל הביטוח הלאומי וגם בחבילת הפרישה מהדסה שמגיעה בעיקר מקופות החולים, כלומר מכסף ציבורי (הכסף מנשות הדסה מהווה 10% בלבד מהכנסות בית החולים). אין משרתי ציבור שמשתכרים סכומים כאלה. זה פשוט לא ראוי, נקודה.