חמודי, לֶרְגּוׂכבר עשית היום?

אנשי חינוך אמריקאים עומדים משתאים בשנים האחרונות מול תופעת Khan Academy. מה שהחל כיוזמה פרטית לגמרי בלי שום כוונה גדולה תפס תאוצה מדהימה והיה לאחד ממחוללי השינוי הגדולים באמריקה בשנים האחרונות בתחום טכנולוגיות חינוך חדישות וצמצום פערים בחינוך. המייסד שלו הוא בכלל לא איש חינוך, אלא אנליסט פיננסי ממוצא הודי, סלמאן חאן. שמונה שנים אחרי שהקים את אתר האינטרנט שלו יש בו אלפי סרטונים בנושאי לימוד שונים, וכ־10 מיליון תלמידים צופים באמצעותו ב־300 מיליון שיעורים מצולמים בווידיאו. יש אפילו בתי ספר שהחלו להשתמש באופן ממוסד בסרטונים שבאתר.

עכשיו, בארץ, נאוה לוי רוצה לעשות בדיוק את זה - ויותר. לוי רוצה לעשות לשיעורים הפרטיים לילדים את מה שוויקיפדיה עשתה לאנציקלופדיה בריטניקה - לשחרר אותם מכבלי המחיר, להביא אותם לכל מי שיכול להתחבר לרשת ולהזמין את כל מי שרוצה לתרום מהידע ומהזמן שלו למען אחרים. היא רוצה להיות נושאת הדגל של הקטנת הפערים בחינוך בין מי שהוריו יכולים לממן שיעורים פרטיים למי שהוריו אינם יכולים. בשביל זה היא הקימה את LerGO, אתר לשיעורי וידיאו קצרים, פשוטים ונגישים.

כך זה אמור להיראות: הילדים הגדולים חוזרים מבית הספר. לאמא שלהם אין זמן. היא צריכה להכין אוכל, לטפל בתינוק, לענות לטלפונים מהעבודה, מה שזה לא יהיה. הילדים הגדולים רוצים לצאת לשחק. "לפני זה", היא אומרת להם, "תעשו שיעור אחד בחשבון. אתם צריכים לתרגל שברים". הילדים מתיישבים מול המחשב, מתחברים ללרגו ולוחצים פליי. דמות מונפשת מספרת להם על השיעור שהם עומדים לראות היום. מי שיעביר אותו יהיה איזה מישהו מהאוניברסיטה, הם לא מצליחים לתפוס את שמו, והשיעור כבר מתחיל. דמויות מסתובבות על המסך, מסבירות את מה שעד אותו רגע היה מסובך. חמש דקות חולפות, ועל המסך עולה בוחן קצר, רק חמש שאלות, אמריקאיות. הילדים חושבים, עונים, והשיעור נמשך. כעבור עשר דקות שוב בוחן קצר, והשיעור של לרגו נגמר. הילדים יוצאים לשחק. אחר כך, בערב, אחרי שיירדמו, אמא שלהם תקבל סמס או מייל שיעדכנו אותה מה הילדים הספיקו ללמוד בלרגו, אם עשו את הבחנים ברצינות או חיפפו (לפי משך הזמן), מה היו התוצאות, מה כדאי שיהיה השיעור הבא שלהם ואילו עוד תכנים בחשבון, או בכל מקצוע אחר, כדאי להם להכיר. למידה נגישה, ממוקדת, אפקטיבית, אישית וכנראה משמעותית.

נאוה לוי. רק לא דרך משרד החינוך צילום: תומי הרפז

בכל מקום, בכל שפה

זה לא פתרון אידאלי, אבל זה פתרון ריאלי. לראות סרטון קצר באינטרנט זה לא כמו לשבת עם מורה פרטי שמסביר לך שוב ושוב את מה שאתה לא מבין, עובר איתך על משוואות או על מילים שוברות שיניים באנגלית ומזהה את החולשות המסוימות שלך, את השגיאות ואת הדרך הנכונה לתקן אותן. "זה תחליף לשיעור פרטי, זה לא שיעור פרטי", לוי יודעת ומודה. "אם אפשר היה להצמיד מורה פרטי לכל הילדים שצריכים את זה, זה כמובן היה הפתרון הטוב ביותר, אבל אנחנו במציאות. אז זה רק תחליף לשיעורים פרטיים, אבל זה תחליף לא רע".

ותחליף כזה, מתברר, אין. ל-Khan Academy יש תרגום חלקי בלבד לעברית שנמצא בעבודה. BrainPop, שמציע סרטוני אנימציה לילדים במגוון נושאים, הוא אתר בתשלום. פלטפורמות ישראליות אינן באמת נגישות; השיעורים של עמותת עת הדעת, למשל, מחייבים למידה בכיתה, עם מורה, המערכת שלהם יקרה והיא רק בעברית. "ואם אתה רוצה לגשר על הפערים זה חייב להיות גם בערבית", מדגישה לוי ומוסיפה שלרגו יפעל מהרגע הראשון בארבע שפות: עברית, ערבית, אנגלית ורוסית. "אנחנו הולכים לבנות משהו שיהיה זמין לכולם, בכל מקום, בחינם, ללא פרסומות, בטכנולוגיה לא יקרה".

ויש עוד משהו: לרגו אמור לדלג על ההורים. הם לא אמורים להבין את החומר, מה שאמור לעקוף את הקושי הגדול של הורים בשכבות חלשות לסייע לילדיהם בלימודים. "אפילו אם לילדים עצמם אין מוטיבציה אבל לאמא יש מוטיבציה והיא יודעת לשלוט בהם, היא תוכל להשתמש בלרגו", אומר לוי. "היא תוכל להגיד להם 'מי שרוצה לשחק צריך לעשות חצי שעה לרגו'. היא לא צריכה להבין בנגזרת או בשברים, היא כן צריכה להבין שלקרוא ספרים ולעשות לרגו זה חשוב. והיא תהיה מעורבת כשתקבל את הפידבק בסמס או במייל ותדע במה הילדים שלה טובים, כמה זמן הם מקדישים לזה ולמה צריך לכוון אותם בהמשך".

תחליף לשיעור פרטי

כמה עמוקה הבעיה

לפני שנתיים עזבה לוי (42), נשואה ואם לשלושה, את עבודתה בחברת cVidya, שם שימשה ראש תחום טכנולוגיית ענן (קודם לכן היתה אחראית לתחום באמדוקס במשך שמונה שנים), ולקחה זמן לחשוב, לגבש את הרעיון. היא מדברת מהר, מרעיפה אינפורמציה, ממוקדת מאוד במטרה שלה, בחזון יומרני אבל מעורר תקווה: לגשר על הפערים במערכת החינוך הישראלית.

וצריך את לוי בשביל זה, כי מערכת החינוך לא עושה את זה. למעשה, היא אפילו מרחיבה את הפערים בעצמה, באמצעות תקצוב מפלה של הרשויות המקומיות. בדיקה שערך "כלכליסט" בעבר, בהתבסס על נתוני הלמ"ס (כל עוד משרד החינוך מסרב לשחרר את הנתונים המלאים שברשותו, אלה הנתונים היחידים שזמינים), מראה בבירור כי הרשויות המקומיות מהמגזר הערבי מקבלות תקציבי חינוך נמוכים מרשויות מקומיות במגזר היהודי. ב־2011, למשל, השקיע משרד החינוך כ־19 אלף שקל בממוצע בכל תלמיד בגימנסיה העברית בירושלים, אבל רק 15.5 אלף שקל בממוצע בכל תלמיד בתיכון האזורי של רמלה־לוד. נוסף לכך, רשויות חזקות מגדילות במידה ניכרת את ההשקעה שלהן בתלמידים, לעומת רשויות חלשות שנותרות הרחק מאחור. למשל, עיריית רעננה משקיעה יותר מ־9,000 שקל בממוצע בשנה בכל תלמיד, לעומת 2,700 שקל שמשקיעה עיריית קריית מלאכי או 267 שקל מעיריית כפר קאסם. ומשרד החינוך לא שם כדי לאזן ולתקן.

התוצאות בהתאם. על פי נתוני מבחני המיצ"ב ישנם פערים גדולים בין ההישגים של תלמידים מרקע כלכלי נמוך לבין אלה של תלמידים מרקע כלכלי גבוה, והפערים האלה רק גדלים עם הגיל. בחשבון למשל, הציון הממוצע של תלמידי כיתות ה' משכבות חזקות היה גבוה ב־35% מהציון הממוצע של תלמידים משכבות חלשות; בכיתות ח' הפער כבר גדל ל־77%. הסיכוי של התלמידים מרקע חלש להשיג את התלמידים מהשכבות המבוססות פשוט מתכווץ ונעלם עם הזמן, אלא אם כן מישהו ישלים את הפער.

המישהו הזה חייב לבוא מבחוץ. ככה זה בדרך כלל בשינויים גדולים, וגם את מערכת החינוך הישראלית אי אפשר לשנות מבפנים. אין מה לצפות שמשרד החינוך יהיה מי שיוביל את צמצום הפערים בהזדמנויות לקבל חינוך איכותי בין מי שיד הוריהם משגת לבין מי שידם לא. זה לא יקרה כל עוד המשרד מונע מהאג'נדה הפוליטית של מי שעומד בראשו, כל עוד למגזר הערבי אין ייצוג פוליטי בעל השפעה, כל עוד המבנה של המשרד הוא מזמן בפלונטר בלתי אפשרי שמשתק כל סיכוי לעשייה, כל עוד כל רעיון וכל יוזמה צריכים לעבור תחת מכבש מדכא יצירתיות של עשר טונות ביורוקרטיה.

לכן הסיכוי היחיד לראות משהו קורה בתחום הזה הוא שהשטח יעשה את זה בעצמו. מדי פעם צצות הבלחות כאלה, אבל הן כמעט תמיד פתרונות סקטוריאליים למצוקה מקומית של קהילה מסוימת, שמבקשים להחליף את המערכת באלטרנטיבה פרטית. יוזמות בעלות אופי אחר - שמנסות להגיע לקהל רחב יותר, לענות על צורך בסיסי יותר ולהשלים את המערכת הקיימת - אין הרבה. או לפחות לא כאלה שמכות גלים. לוי נמצאת עכשיו בדיוק ברגע הקריטי הזה, שבו היא מנסה להתחיל לייצר גלים.

צילום מסך מתוך שיעורים לדוגמה של לרגו. המרצים בכירים, הדמויות מונפשות, וכל שיעור יועבר בכמה סגנונות

הכי פשוט שיש

הרעיון של לרגו נולד ממשהו אחר לגמרי. במפגשים של לוי עם ילדים שהיא מלמדת בהתנדבות היא שמה לב שיש להם שגיאות כתיב בעברית ובאנגלית, וחשבה ליצור מדריך שילמד איך כותבים את 1,000 המילים הנפוצות ביותר בעברית. החיפוש אחר רשימת המילים הנפוצות גילה שאין רשימה כזו, ולוי יצרה אותה בעצמה. היא חיפשה דרך להפיץ אותה בצורה נגישה לילדים, ואז הבינה שהיא גם צריכה לבנות בעצמה את הפלטפורמה הטכנולוגית שתעשה את זה. ואם כבר, אז למה להסתפק רק באיות נכון? למה לא להרחיב את זה לנושאים אחרים?

מאז נבט הרעיון, תוך כדי חיפוש ותנועה ובדיקה, לוי אספה סביבה מחתרת לרגו קטנה, עשרות מתנדבים מהארץ ומחו"ל. כלכלנים ומנהלים שאיתם למדה לתארים ראשון ושני, אנשי הייטק שאיתם עבדה, מרצים ומומחים שהתמסרו לרעיון במהירות ובהתלהבות. אם לא עוצרים אותה, היא יכולה למנות עוד ועוד שמות: חתן פרס ישראל פרופ' אריאל רובינשטיין כבר הקליט שיעור על מספרים שליליים. ד"ר האלה אספניולי, מהחוקרים החשובים בישראל בתחום החינוך הערבי, עזרה בתרגום התכנים לערבית ובהקמת דף הפייסבוק בערבית. היזם גיל שי הוא אחד ממייסדי העמותה. ערן וגנר מקרן ההון סיכון ג'מיני והמשקיע גיגי לוי חברים בוועדה המייעצת. הנשיא שמעון פרס הזמין את לוי לפגישה, שמע, התלהב וגם נתן את אותה עצה שכנראה רוב אנשי החינוך בישראל היו חותמים עליה: אם את רוצה להצליח, אל תלכי דרך משרד החינוך, אלא תתפתחי באופן עצמאי; אם תהיי טובה, המשרד כבר יאמץ אותך.

והרשימה נמשכת. לא במקרה. זה חלק מהדנ"א של לרגו: המיזם אמור להיות מבוסס על המון אנשים שונים ומגוונים. הרי כבר יש גופים שמעניקים שיעורים פרטיים בחינם, כמו עמותת פוש ששולחת מתנדבים לבתי הילדים. לוי רוצה לעשות משהו אחר.

"אני מכירה את פוש ומתנדבת שם. אבל תחשוב על זה - אנשים רוצים להתנדב, להיות חלק ממשהו שגדול מהם. אתה צריך לתת להם את הפלטפורמה לעשות את זה מתי שהם יכולים, ולעשות מה שהם יכולים. המון אנשים רוצים לעזור לילדים שצריכים שיעורים פרטיים, אבל הם לא יכולים תמיד לפנות שעה וחצי במהלך היום כדי ללמד ילד איפשהו במקום לאסוף את הילד שלהם מהגן. הם כן יוכלו להיכנס ללרגו בשמונה וחצי בערב כדי להקליט סרטון או אפילו רק בשביל להוסיף כמה שאלות בנושא מסוים לבוחן שמישהו אחר הכין".

גם להקליט סרטונים, מתברר, אמור להיות עניין פשוט. לוי מציגה לי שבלונות שהיא והמתנדבים בונים כעת, ויאפשרו לכל אחד לבנות סרט אנימציה בדו־ממד או תלת־ממד. מי שחושש להסתבך יכול להכין מצגת פאוור פוינט, והפלטפורמה כבר תהפוך אותה לסרטון, שעליו יעברו עורכים שיבחנו את רמת השיעורים ואת ההתאמה לחומר ולתלמידים. הסרטונים המוכנים יתויגו היטב, ובהמשך כל תלמיד ששמע שיעור מסוים יקבל המלצות על שיעורים נוספים שיכולים להתאים לו, כמו באמזון. בשאיפה, היא מוסיפה, בכל נושא יהיו שיעורים בסגנונות שונים, כדי שתלמיד יוכל לבחור את זה שהכי מתאים וברור לו.

צילום מסך מתוך שיעור לדוגמא של לרגו. "שינוי המערכת מבפנים נידון לכישלון. אתה צריך לעשות את זה מבחוץ ולהשתפר, עד שתהיה טוב יותר מהפתרון הקיים והמערכת תאמץ אותך. ויקיפדיה היא דוגמה לכך. גם מצלמות דיגיטליות וטלפונים סלולריים. זה מה שאני רוצה לעשות עם לרגו"

לשבש ואז להשתלב

לוי משמשת היו"ר של לרגו, שהיא עמותה ללא מטרות רווח. ההגדרה הזאת הגיונית, אבל בעייתית - קרנות הון סיכון לא משקיעות במיזמים ללא מטרות רווח, וקרנות פילנתרופיות שנוהגות לממן צרכים בסיסיים לא ממש יודעות מה לעשות עם פיתוח פלטפורמה טכנולוגית. נדרש ללוי קצת זמן להבין שהיא תקועה בלי מקורות מימון אפשריים.

עד שהיא הבינה שאם הדנ"א של הפרויקט הוא התנדבות המונים, גם המימון צריך להיות כזה. "העלינו קמפיין באינדיגוגו לגיוס 50 אלף דולר. גייסנו כבר כ־18 אלף, אבל בשלב הזה מיצינו את המעגלים הראשון והשני של תורמים אפשריים", היא אומרת. "מי שתרם עד עכשיו מכיר אותי או את המתנדבים, וכעת אנחנו רוצים להגיע לקהל רחב יותר", היא אומרת ומפנה לאתר הגיוס.

כשהגיוס יושלם, לוי תעלה הילוך בעזרת מתכנת ומעצב בשכר שיבנו את הפלטפורמה לסרטונים, לבחנים ולניהול כל החומר. אחר כך יושם דגש על איסוף כמה שיותר סרטונים בנושאים שונים, לפי תוכניות הלימוד, ובקיץ הקרוב היא מקווה כבר להשיק את המערכת - ולראות את השינוי מתחיל להתחולל.

"אתה יודע מה זה distruptive technology?", היא שואלת ומיד עונה: "בעברית זה לא נשמע טוב - טכנולוגיה משבשת. זו המומחיות שלי, טכנולוגיות שצומחות מחוץ לממסד. אתה לא מנסה לעשות טרנספורמציה בתוך הארגון, מתוך המערכת הקיימת, כי זה נידון לכישלון. אתה צריך לעשות את זה מבחוץ. להתחיל לא מושלם, עם טעויות, אבל לאט לאט להשתפר תוך כדי תנועה והתרחבות, עד שבשלב מסוים תהיה טוב יותר מהפתרון הקיים של המערכת, והיא תאמץ אותך בתור הפתרון החדש. ויקיפדיה היא דוגמה לטכנולוגיה כזאת. גם מצלמות דיגיטליות. גם טלפונים סלולריים. זה מה שאני רוצה לעשות עם לרגו".