התאגידים זורקים את האחריות לזבל

ועדת הכלכלה אישרה אתמול את תקנות חוק איסוף פסולת אלקטרונית, ובכך חייבה תעשייה נוספת לטפל בפסולת שהיא מייצרת. ההיגיון בבסיס החוק החדש זהה לזה שבבסיס חוק האריזות - לחברות שמייצרות פסולת יש אחריות לטיפול בפסולת זו, והאחריות לא פוחתת גם כאשר מי שזורק את הפסולת הוא הצרכן: למעשה, התעשייה היא זו שאחראית לגרום לצרכן להיפטר מהמוצר באופן נכון. 

ב־1 ביולי 2011 החלה המדינה לחייב את כל החברות שמוכרות מוצרים ארוזים לצרכן לטפל בפסולת שהן מייצרות - והציבה בפניהן בחירה: שלמו לתמיר (תאגיד מיחזור יצרנים בישראל), התאגיד היחיד שהוכר על ידי המדינה לאיסוף האריזות, או שלמו קנסות. הסכומים אמורים להפוך את הבחירה לפשוטה במיוחד - החברות מדווחות על כמות חומרי האריזה ששווקו לציבור, והתעריפון של תמיר קובע כמה תשלם החברה תמורת אותה פסולת פוטנציאלית. כך למשל, חברה תשלם 299 שקל עבור כל טון זכוכית ששווק לצרכנים, ועבור פלסטיק סכום שנע בין 391 ל־591 שקל, תלוי בסוג הפלסטיק שבו נעשה שימוש. מנגד, מאיים על החברות קנס בסך 2,500 שקל לכל טונה של חומרי אריזה שלא שולמו עליה דמי המיחזור. נכון לתחילת 2014 התקשרו 805 יצרנים ומשווקים עם תמיר, והחלו לשלם. כך, תמיר יכולה להרשות לעצמה תקציב של 36 מיליון שקל בשנת 2013, ושל 70 מיליון שקל בשנת 2014. ואם כל החברות יצייתו לחוק, תקציב תמיר אמור להגיע לכ־300 מיליון שקל בשנה.

פחי מיחזור של תמיר בבניין מגורים

אלא שהגופים העברייניים, אלה שלא משלמים לתמיר, הם גם אלה שאחראים לרוב הפסולת: 58%–67% מהאריזות שמשווקות לצרכן.

כתום זה הירוק החדש

החברות משלמות לתמיר על שירותי האיסוף והמיחזור שלה, אבל מי שבאמת מאפשרים את המיחזור הם הצרכנים, שזורקים את האריזות המשומשות לפח המיחזור. פחי מיחזור כתומים של תמיר פרוסים היום ב־15 רשויות מקומיות, ועד מרץ יצטרפו חמש רשויות נוספות. בעצם, הפח הכתום כבר הגיע לכ־373 אלף בתי אב בישראל. אחת הבעיות הגדולות של תמיר היא חינוך השוק, או במילים אחרות - לגרום לישראלי הממוצע להפריד את פסולת האריזות שלו לפח נפרד בצבע כתום. תקציב השיווק של תמיר עמד ב־2013 על סכום של 7.5 מיליון שקל, כאשר תקציב התפעול באותה שנה עלה 10 מיליון שקל. כלומר, הצורך לשווק את הפח הכתום עלה כמעט כמו הצורך לרוקן אותו בכל שבוע ולמיין את תכולתו. ב־2014 התמונה הזו אמורה להשתנות, ובתמיר צופים כי יוציאו באותה שנה 12.5 מיליון שקל על פרסום והסברה, ו־45 מיליון שקל על תפעול המערכת.

השיווק של תמיר מגיע בעיקר דרך מערכת החינוך, עם ערכות מיוחדות לגנים ולבתי ספר כדי ללמד את הילדים להפריד את האריזות. בנוסף, התאגיד מחלק לבתים גם שקיות כתומות כדי לאסוף את האריזות בתוך הבית ולאחר מכן לרוקן אותן בפח הכתום של הבניין.

2012 היתה שנת הפעילות המלאה הראשונה של תמיר. לפי הדו"ח שהגיש התאגיד למשרד להגנת הסביבה, עולה כי עד סוף 2012 התקשרו עם תמיר 607 יצרנים ויבואנים. קבוצה זו אחראית להערכת המשרד על 33%–42% מפסולת האריזות בישראל - עוד נתון הממחיש עד כמה חוק האריזות עדיין נמצא בתחילת היישום שלו.

תמיר עמדה באותה שנה בכל יעדי המיחזור שלה לכל חומר אריזה למעט זכוכית - אך כאשר היעדים שלה נגזרים מכמות האריזות שמשווקת על ידי הגופים שמתקשרים איתה, נראה כי באמת מדובר כאן בתחילת הדרך. החברות שהתקשרו עם תמיר ב־2012 דיווחו על משקל אריזות כולל של 299.9 טונות, והערכת המשרד היא שבאותה שנה שווקו אריזות במשקל כולל של כ־800 טונות. ב־2015 אמור תמיר להגיע למצב שבו הוא מטפל ב־60% מהאריזות בשוק, והיעד ארוך הטווח שאפתני הרבה יותר - אפס הטמנה של פסולת אריזות בישראל עד שנת 2020.

מאות עבירות, 12 קנסות

בשנת 2012 הצליחה תמיר למחזר 62% מפסולת האריזות שעליה דיווחו הארגונים שמשלמים לה כסף. זאת, לעומת יעד של 40% שנקבע לתאגיד על ידי המדינה. הנתון הזה יפה, אבל באופן אירוני נתמך מהעובדה שהיעדים של תמיר נגזרים על פי 33%–42% מפסולת האריזות של ישראל. למעשה, כאשר תמיר אוספת אריזות, היא לא אוספת רק את האריזות של היצרנים והיבואנים ששילמו לה, אלא את האריזות של כולם - גם מפרי החוק. כמות האריזות הגדולה הזו מאפשרת לתמיר לעמוד בקלות יחסית ביעדים שהציבה לה המדינה. באותה שנה מיחזרה תמיר 186.6 טונות פסולת אריזות, שלפי ממוצע הערכות השוק מהווה 23.3% מכל פסולת האריזות ששווקה לצרכן באותה שנה. נתון זה אולי לא נשמע גבוה במיוחד, אך כאשר זוכרים שרוב הרשויות המקומיות לא משתתפות במיחזור, וגם מתוך הרשויות ששיתפו פעולה לא כולן עשו זאת במהלך 2012 כולה - מדובר בנתון מרשים במיוחד.

מי שהיתה יכולה לזרז את התהליך היא מדינת ישראל, אילו היתה נוקטת צעדים חריפים יותר נגד מאות היצרנים והיבואנים שעדיין לא התקשרו עם תמיר. המדינה יכלה לעזור יותר גם אילו היתה לוחצת על רשויות מקומיות שנוקטות סחבת ביורוקרטית אופיינית בכל הקשור להצבת הפח הכתום (זאת, אף שפעילות תמיר אמורה בסופו של יום להוריד את נפח הפסולת שמטופלת על ידי הרשות, כך שיש כאן גם יתרון כלכלי עבור הרשות המקומית).

מאז כניסת החוק לתוקף קנס המשרד להגנת הסביבה רק 12 גופים, בסכום כולל של 1.5 מיליון שקל. 12 מתוך אותם מאות גופים שלא עומדים בהוראות החוק. בחינה של רשימת הגופים שנקנסו מגלה חברות מובילות כמו נגב, 3M, לילית קוסמטיקה ורשת מתאים לי. בצד הרשויות המקומיות לא ידוע על צעדי אכיפה כלל, ונראה כי גם האכיפה מול הגופים המייבאים והמייצרים יכולה להיות אגרסיבית הרבה יותר. כל עוד האכיפה לא תעלה מדרגה, התחשיב של תשלום עבור מיחזור אריזות לעומת קנס גבוה לא יתקיים בשטח, ולא יהפוך לשאלה רטורית עבור חברות ששוקלות אם למחזר.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה כי "בימים אלו מטפל המשרד ברשימת האכיפה. אמנם קיימות מאות חברות שטרם התקשרו, אולם החברות הקשורות עם תמיר כבר היום מהוות כ־40% מכמות האריזות בשוק. כ־115 רשויות (מתוך 270) כבר התקשרו ונגד השאר החלו הליכי אכיפה, שימוצו ככל שיידרש עם כל רשות מקומית שלא תפעל בהתאם לחוק. רשות שלא מתקשרת עם גוף מוכר חשופה לעיצום כספי של 500 אלף שקל".