"גם בתחום בעייתי אפשר להיות יוצא דופן"

אחרי צבי זיו ועופרה שטראוס, הודיע בשבוע שעבר ארגון מעלה על מינוי מיקי אדיב, מנכ"ל קבוצת G4S לתפקיד יו"ר הארגון שנועד לקדם אחריות תאגידית במגזר העסקי בישראל. אדיב לא חולק את הפרופיל התקשורתי הגבוה של שני קודמיו, אך בדומה לאנשי בנק הפועלים ושטראוס, גם ב־G4S יודעים מה המחיר שהארגון משלם כשפעילותו נתפסת כלא הוגנת בעיני הציבור. החברה עמדה בעבר במוקד תלונות על הפרת זכויות עובדיה, שב־2006 אף גרמו למשרד המשפטים לשקול את שלילת רישיונה. הטראומה ההיא עדיין ניכרת באדיב, שזהו ראיונו הראשון לתקשורת. אפילו כששואלים אותו היכן נולד, הוא עונה בחוסר רצון "כפר שמריהו", ומציין מיד בחיוך כי "אז זה באמת היה כפר".

מה תגיד למי שמחשיב את הבחירה במנהל חברת שמירה ליו"ר ארגון מעלה כבחירה בעייתית?

"גם בתחום הזה, שנתפס כבעייתי, אפשר לעשות דברים יוצאי דופן. שמונה שנים אנחנו נלחמים כדי ליישר את השוק, שהיה במצב נוראי ועדיין לא במצב טוב. זה הביא אותנו לא לעבוד אצל לקוחות מסוימים, כי הבנו שהתמורה שאנחנו מקבלים שם לא מאפשרת תשלום הוגן לעובדים. ובכל מקום שאנחנו לא עובדים, מישהו אחר כן עובד. ויתרנו על מאות מיליוני שקלים רק מהסיבה הזו".

אדיב עם עובדי G4S. "כיבוד האדם בתוך המערכת הביא את החברה למקום חדש" צילום: עמית שעל

ושילמתם מחיר כלכלי.

"התחלנו בהחלטה אמיצה, בתמיכת בעלי המניות, שהדרך הנכונה לפעול היא הדרך הערכית. ושילמנו מחיר נורא, חריג בשוק הישראלי על החלטה מהסוג הזה. אבל כשעושים מצווה מקבלים תמורה ממקומות לא צפויים. ללקוחות שנשארנו איתם אכפת מהאנשים. התהליך הזה, של כיבוד האדם בתוך המערכת, הביא את החברה למקום חדש. מקום שבו בתלוש השכר מופיע קו חם, ועובד לא צריך להמתין 20 אלף דרגים להתלונן. מקום של SMS ליום הולדת וחלוקת סופגניות בחנוכה. זה כשאכפת לך שהם בשמש, אכפת לך שאין להם מים. לא להתייחס אליהם כאל עובדי שטח אלא כעובדי סגל שאין הבדל בינם לבינינו. רק צריך להדליק את הגפרור - אתה עושה סוויץ' למנהלים וזה כבר הופך לדנ"א של ארגון".

זה יצר יתרון עסקי?

"בתעשייה שלנו חשבנו שכמעט אין סיכוי שלקוחות יפנימו את זה, אבל יש מנהלים שאומרים 'אנחנו מאמינים בדרך שלכם'. הם בחרו בחברה שהם בטוחים שלא תעשוק את העובדים שלה. אנחנו מצהירים שאצלנו יקר יותר, ובוחרים להמשיך לעבוד איתנו הרבה שנים. אז זה כנראה מחלחל בסוף".

נראה שהמשימה העיקרית של אדיב היא להילחם בציניות שמופנית כלפי מעלה, והדירוגים שהוא מעניק לחברות הגדולות בישראל על אחריות תאגידית. החברות עושות לעתים שימוש בדירוג של מעלה כעלה תאנה, "תעודת כשרות" לגבי התנהלות הוגנת וערכית - גם כשברור שברבדים מסוימים החברה מאוד לא הוגנת ומאוד לא ערכית.

לא להרוג את התאגיד

המחאה החברתית הביאה את הציבור להציב שאלות קשות לתאגידים בישראל, שאלות שלרוב מצאו את התאגידים ללא מענה מספק - גם תאגידים שהיו חברים בארגון והפעילו תוכניות אחריות תאגידית ענפות. כך שנראה כי הארגון, שהוקם ב־1998, איבד מהקשר עם הציבור בישראל של 2014. מבחינת אדיב, הפער הזה בין הציבור לארגון הוא כשל הסברתי. אדיב הוא מאמין אמיתי באסטרטגיה של מעלה - להוביל ארגונים בדרך האחריות התאגידית, לאט ובאמצעים וולונטריים. מבחינתו גם אין בעיה שחברה תיכנס לתהליך ממניעים ציניים: "אם התחלת מכוונות לא טהורות, לא תישאר במעלה", הוא מסייג, "אבל תהליך הכנסת אחריות תאגידית הוא בלתי הפיך. יש מנגנון סתרים יפה שגורם לחברה להתמיד ולפתח, והמנגנון הזה הוא האנשים. כשב־G4S התחלנו לעבוד עם מעלה, לא הכרנו את הנושא. התהליך חלחל פנימה לאט לאט, לא בהנחיות מההנהלה, ומרגע שהתחלת אתה כבר לא שולט בו".

ובכל זאת, יש חברות במעלה שמתמודדות עם ביקורת קשה. בנקים שמוחקים כסף לטייקונים, חברות סלולר שנאבקו בהכנסת תחרות. זה לא בעייתי?

"צריך להסביר נכון מה אנחנו עושים, ולדאוג שיעודדו את החברות לעשייה חיובית אבל יידעו גם מה לא נכלל בזה. מעלה מחפשת אחריות תאגידית שלא הורגת את התאגיד, כי ככל שהתאגיד יותר איתן הוא יוכל לעשות יותר טוב. האויב הכי גדול לזה הוא ציניות".

אדיב מדגיש לאורך כל הראיון שהעשייה של מעלה היא אך ורק חיובית. כשהוא נשאל על הצדדים באחריות תאגידית שחברות אוהבות לפעמים להזניח, הוא עונה: "נכון שיש ביקורת על היבטים מסוימים שנזנחים, אבל זה טוב שהחברה תפעל לגיוון בתעסוקה, טוב שחברה תדאג לבריאות עובדיה, תדאג לשקיפות? לסביבת העבודה? או שאתה רק אומר 'לא מעניין אותי, תעשו דברים אחרים'?. לכל דבר יש מקום משלו. יכול להיות שיש דברים שמעלה לא עוסקת בהם ושגורמים למגזר העסקי להיתפס כלא הוגן. יכול להיות. אבל זה אומר שמעלה לא צריכה לעסוק במה שהיא כן עוסקת בו? אחריות תאגידית זה עניין של קילומטראז', ולעשות כל מה שמעלה אומרת היום, זה יכול להפיל חברה".

שאלון שמצמיח מדיניות

אז איך בעצם מעלה עוזרת להניע תהליך של אחריות בארגון? "אחריות תאגידית היא הרי כל הדברים שהחוק לא מחייב", מסביר אדיב. "מעצם ההגדרה זה תחום וולונטרי. אני משוכנע מתוך פגישות עם מנהלים, עמיתים בכל מיני מקומות, שאנשים באמת מעוניינים לנצל את תפקידם כדי להשפיע לטובה. זו הנחת היסוד. פעם חברה היתה נייר ברשם החברות, היום אלה ביטים במחשב, וכל השאר זה אנשים. והאנשים האלה רוצים להשפיע. בהקשר הזה, המייסדים במעלה פיתחו שיטה מופלאה - השאלון. השאלון הזה, מניסיוני, הוא מאגי".

מה השאלון הזה עושה?

"המנהל פוגש בשאלה 'מה אתה עושה למען בריאות העובדים?', אז נותנים לזה תשובה פורמלית. אבל אחר כך אתה הולך עם זה הביתה כבן אדם, ואתה אומר לעצמך 'מה אני עושה למען בריאות העובדים?'. וביום שאחרי אתה תשאל בתוך החברה מה אתה עושה למען בריאות העובדים. היום יש לנו בחברה קורסים לתזונה, קורסים להפסקת עישון ומקלחות למי שרוכב על אופניים לעבודה. המודעות הזאת צמחה מתוך שאלה קטנטנה, שמהווה טריגר למנהל. תחום אחר הוא שרשרת אספקה: לכל חברה גדולה יש תקציב אדיר שהיא לא מודעת אליו, שיכול לשמש לאחריות תאגידית - תקציב הרכש. האופן שבו אתה רוכש מעביר אמירה חברתית. יש חברות שמכוונות את הדברים כך שההוצאה שלהם תעבור גם דרך מסננת ערכית, וזה מה שמעלה מנסה לעשות".

הציניות של הציבור לתהליכים האלה מרחיקה חברות מאחריות תאגידית?

"התהליך שחברה צריכה לעבור בתוך מעלה לא קל, והולך ונעשה קשה עם השנים כשהדרישות הולכות ומתרבות. ובתקופה יותר קשה כלכלית העול נעשה יותר כבד. הביקורת יכולה לייצר ציניות על הדירוג ולגרום נזק. חברות שמוכנות להתמודד עם העול הזה של בחירה בדירוג - צריך לעודד אותן".