"הבעיה היחידה היא שער הדולר"

דורון שהרבני מפירמת הרו"ח הגדולה במדינה לא חושב שיש משבר במשק, ולדעתו הפיטורים הנרחבים הם צירופי מקרים. אבל בדולר חייבים לטענתו לטפל מיד: "אני מאוד מקווה שיתקנו את השער, בין שבכוח ובין שביותר כוח"

הדר קנה 09:5430.12.13

"אני לא חושב שהפיטורים שאנחנו רואים כיום הם מגמה. אלה מעגלי התייעלות שקורים כל הזמן בעולם העסקי", אומר רו"ח דורון שהרבני, שותף מנהל בארנסט אנד יאנג. "טבע וכיל הן חברות שלא ניזונות מהמשק הישראלי. הן מתמודדות בעולם הגלובלי, כל אחת בתעשייה שלה, ובמקרה זה מתנקז לאותו תזמון".

קראו עוד בכלכליסט:

על אף הפיטורים בטבע, כיל, בזן, אופיס דיפו ועוד, שהרבני משדר אופטימיות: "אני אפתיע אותך. אני לא חושב שיש משבר", הוא מכריז. "הבורסה טובה, הריבית נמוכה, האבטלה נמוכה, והבעיה היחידה היא שער הדולר".

ב־2001 התמנה שהרבני לשותף המנהל בארנסט אנד יאנג - אחת מארבע הפירמות הגדולות לראיית חשבון בעולם, והגדולה ביותר בישראל. הוא החל את דרכו בחברה כבר לפני 27 שנה כמתמחה, וטיפס כל הדרך עד שהתמנה לתפקיד השותף המנהל, שאותו הוא חולק עם רו"ח יורם טיץ. כעת הוא חולק מניסיונו במפגש עם הסטודנט אהרון צברי מבית הספר למינהל עסקים במכללה למינהל, במסגרת פרויקט The Leaders של "כלכליסט" והמכללה.

שהרבני (משמאל) עם הסטודנט אהרון צברי. חוק הרווחים הכלואים היה מהלך נכון צילום: אוראל כהן

הורדת הריבית היא לא תרופה

שהרבני סבור שלכל אחד ממקרי הפיטורים בתקופה האחרונה אפשר לספק הסבר שונה: "אפשר לבחון כל מקרה לגופו — בכיל, אחרי הרבה שנים עם מנהל מאוד דומיננטי, הגיע מנהל בינלאומי שמשנה את החברה, וגם הענף שלה בעולם משתנה. טבע, אחרי מסע ארוך ורב־שנים של רכישות, מתחילה להתבונן פנימה עם שינויי הנהלה ותפיסה, ואין לזה קשר למצב המשק. אופיס דיפו היא כישלון ניהולי, אבל הצורך במוצרים שלה עדיין קיים — העסקים עדיין צורכים ציוד משרדי, ומחזור של 600–500 מיליון שקל מכירות לא ייעלם, אלא יעבור למישהו אחר. מפעל בריל הוא בעיה לוקלית של תעשייה שאין לה הצדקה כלכלית בישראל. נתנו לה החייאה ועוד החייאה, וככה זה נגמר".

רשות ניירות ערך פרסמה שיש ל־30% מהחברות הציבוריות הערות הפניית תשומת לב למצבי אי־ודאות, או הערת עסק חי. איך אתה צופה שהמצב הזה יתפתח?

"אני חושב שזה יתמתן. הבציר של הנפקות איגרות החוב של 2008–2006 הגיע לפירעון בשנתיים האחרונות, כל הבעיות פחות או יותר על השולחן והשוק למד את הלקח שלו מצד החברות, המוסדיים וכל שאר השחקנים. אני חושב שמה שאנחנו רואים היום זה השיא, ובעתיד נראה ירידה משמעותית".

מה בכל זאת מעיב על הכלכלה?

"הדבר היחיד שמעיב על הכלכלה היום הוא שער הדולר, וזה פוגע ביצוא בעיקר. בגלל שער הדולר יש תעשיות יצוא שאין להן יכולת קיום. חלקן עוברות התייעלות, אבל זה לא מספיק כדי להתאים את עצמן לשער הנמוך. ואני מאוד מקווה שיתקנו אותו, בין שבכוח ובין שביותר כוח. הורדת הריבית היא כבר לא תרופה - הורידו אותה לאפס כמעט וזה לא עוזר, אפשר להתערב ולקבוע שער כמו שהיה בשנות השמונים".

לאור הביקורת על הנחות המס שמקבלות חברות הענק במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, האם הוא צריך להישאר במתכונתו הנוכחית?

"אני חושב שזה חוק טוב שעזר בהקמה של הרבה מפעלי תעשייה בארץ ובדחיפה של השקעות ויזמות. אבל צריך לחשוב עליו בראי המציאות הכלכלית של היום ולעשות את השינויים הנדרשים. יש תהליך חזרה למענקים של השקעה בנכסים הוניים. זה תהליך טוב וצריך למצוא לו תקציבים, לצד מענקי מס באיזון נכון".

מה הלקח מהרווחים הכלואים - לחברות לא כדאי לשלם מס במיידי כדי לקבל הנחה עתידית במס?

"אני חושב שההנחה ניתנה מראש ובחוק. המדינה עשתה טוב לימים שהיה חור בתקציב, אז היא עודדה את חלוקת הרווחים הכלואים וגבתה מסים מכך. מדיניות מס צריך להתאים לתקופה וכל דבר נכון בעתו - עשו מהלך נכון לפני שנה ועשו מהלך נכון כשחוקקו את החוק".

מהי הבעיה המרכזית שהממשלה צריכה להתמודד איתה?

"צריך לצמצם פערים. כדי לצמצם פערים בישראל המדינה חייבת להשקיע יותר בחינוך, בטכנולוגיה, בתשתיות ובענף התיירות. אם כמות התיירים שמגיעה ליוון היא 17 מיליון בשנה, ולקפריסין שהוא אי קטן יש 2.5 מיליון תיירים ולירדן 4 מיליון תיירים - אין סיבה שבישראל, אשר נמצאת עכשיו בשיא של כל הזמנים, יהיו רק 3 מיליון תיירים. אני לא חושב שהזוי לחשוב שבעוד 4–3 שנים, בפעולה נכונה של הממשלה, יהיו 6 מיליון תיירים. זה ענף שמייצר הון והרבה מקומות עבודה. גם בטכנולוגיה המדינה לא עושה מספיק, וגם התשתיות נזנחו במשך זמן רב - תחבורה, רכבות וכבישים. עם השקעה נכונה בתחום הזה, המדינה יכולה להפוך לעיר אחת גדולה. אצלנו משקיעים בממוצע 1,000 יורו בתושב לתשתיות תחבורה, לעומת 10,000 יורו במדינות המערב. כמה זמן לוקח להגיע מגדרה לחדרה? מדובר ב־79 ק"מ, וזה צריך לקחת בערך 40–50 דקות. בתחבורה ציבורית היום זה לוקח שעתיים ו־50 דקות. זה לא סביר. אם ננגיש את מקומות העבודה לאזורי מגורים חדשים ורחוקים זה ישפיע מאוד על שוק הדיור".

ומה עוד אפשר לעשות כדי לעזור לשוק הדיור?

"צריך להוציא עוד הרבה קרקעות לתוך המשק ולעבור מ־40 אלף התחלות בנייה ל־50–60 אלף. המדינה עשתה נכון בטיפול במשקיעים בשוק הדיור - היא הכבידה על משקיעים גם מצד המשכנתאות וגם מצד המיסוי, עם מס רכישה מאוד גבוה ומיסוי חדש על הרווח ממכירת דירה. פעולה משולבת של שלושת הגורמים הללו - מיסוי, תשתיות והיצע גדול יותר - תשנה את המחירים. גם צריך לזכור שלא נחזור לאן שהיינו, כי המדינה סגרה פער מול המערב. ב־15 שנה ישראל עשתה קפיצה ענקית, ממדינת עולם שני למדינה מערבית. אתה לא יכול להיות מדינה מערבית ושמטר מגורים יימכר ב־2,000 דולר, כשהמתחרים שלך במערב מוכרים ב־10,000 דולר".

אתה רואה את מחירי הדירות יורדים בקרוב?

"לא בנפילה. אני מעריך שתהיה שחיקה בתהליך אטי, וזה משמעותי - אם נחליף עלייה של 2%–3% בשנה בירידה של 2%–3% בשנה זה הרבה. אני לא יודע אם זה יקרה בקרוב או בעוד שנתיים, אבל זה תהליך שיגיע. בעוד כמה שנים נראה מחירים שפויים יותר, אבל לא נחזור למה שהיה לפני עשר שנים".

עודף גדול בבוגרי חשבונאות

אחד התחומים המדוברים כיום בענף ראיית החשבון הוא שאלת הרוטציה התקופתית בין משרדי רואי החשבון המבקרים בבנקים ובחברות הביטוח. "אנחנו חלק מהתהליך הזה אז אני מעדיף לא להיכנס לזה", מבהיר שהרבני. "באופן כללי אנחנו חושבים שפירמה צריכה לבחור את רואה החשבון שלה על בסיס היכולות והידע שלו. ברוב העולם המערבי אין רוטציה בשום ענף. רואה חשבון נבחן מדי שנה בביקורת שהוא עושה, ואם הוא עושה אותה בצורה טובה הוא נבחר מחדש בידי בעלי המניות. אני לא חושב שיש מקום להתערב בזה פה".

מה הבעיה הגדולה של ענף ראיית החשבון בימים אלו?

"תופעה משמעותית בשנתיים האחרונות היא עודף גדול בבוגרי חשבונאות ביחס למה שהשוק מסוגל לקלוט. החשבונאות עשתה קפיצה בשנים האחרונות והענף התרחב, אבל הצמיחה היום אטית יותר ורגועה ומתאימה למשק מפותח ולא מתפתח. כתוצאה מכך, היכולת לספוג עוד עובדים הצטמצמה מאוד. לכן יש עודף גדול במבקשי עבודה בתחום, גם בדרג הנמוך וגם בגבוה — היום יוצאים לשוק העבודה כ־2,000 סטודנטים בכל שנה, ואני מניח שיוצאים לפנסיה בערך 300–100 איש".