הלאות הגדולה תימשך
גם אם ביצועי הכלכלה העולמית ישתפרו ב־2014, השנה הקרובה עתידה להיזכר כתקופה של הזדמנויות מבוזבזות
בחמש השנים שחלפו מאז פרוץ המשבר הפיננסי העולמי ב־2008, כתיבת סיכומי שנה הפכה למשימה מדכאת. נכון, נמנענו ממהדורה שנייה של "השפל הגדול", אבל כנגד זה שקענו ב"לאות גדולה", שבה ההכנסות של חלק גדול מאזרחי הכלכלות המתקדמות בקושי עולות. אפשר לצפות שהמגמה הזו תימשך גם ב־2014.
ההכנסה החציונית בארצות הברית ממשיכה לרדת בהתמדה. עבור גברים, ההכנסה ירדה לרמות נמוכות מאלו שהיו לפני 40 שנה. המיתון הכפול באירופה הסתיים ב־2013, אבל איש לא יכול לומר בוודאות שהגיעה עת ההתאוששות. יותר מ־50% מהצעירים בספרד וביוון מובטלים. קרן המטבע הבינלאומית מעריכה ששיעור האבטלה בספרד ייוותר מעל 25% עוד שנים.
הסכנה האמיתית הניצבת בפני אירופה היא התבססותה של תחושת שאננות. במשך השנה ניתן היה לחוש בהאטה בקצב הרפורמות המוסדיות החיוניות בגוש היורו. לדוגמה, גוש היורו זקוק לאיחוד בנקאי אמיתי, כזה שלא יסתפק בפיקוח משותף, אלא יכלול גם ביטוח פיקדונות משותף ומנגנון מוסכם לפירוק בנקים כושלים. הוא זקוק גם לאג"ח אירופיות משותפות, או מכשיר דומה ליצירת חוב משותף. אבל בשנה האחרונה הוא לא התקרב להשגת המטרות הללו.
הנשיא ברק אובמה, בן ברננקי וג'נט ילן צילום: Pete Souza, הבית הלבן אפשר לחוש במחויבות מחודשת לאמצעי הצנע שיצרו את המיתון הכפול באירופה. הסטגנציה המתמשכת באירופה גרועה מספיק, אבל יש עדיין סיכון משמעותי למשבר נוסף במדינה נוספת בגוש היורו - אם לא בשנה הבאה, אזי בעתיד הלא רחוק.
בארצות הברית המצב טוב רק במעט: הפער הכלכלי הגדל בהתמדה, עם אי־שוויון גדול יותר מאשר בכל מדינה מתקדמת אחרת, מלווה בקיטוב פוליטי חמור. ניתן רק לקוות שהמטורפים במפלגה הרפובליקנית, שהשביתו את הממשל הפדרלי ודחפו את המדינה לסף חדלות פירעון, יחליטו שלא לחזור על מעשיהם.
אבל גם אם הם כן יחזרו עליהם, הפחתת הפעילות העסקית הצפויה בעקבות סבב הצנע הבא (שכבר עלה לתמ"ג ב־1–2 נקודות אחוז ב־2013) תתבטא בצמיחה אנמית, שתהיה בקושי חזקה דיה כדי ליצור משרות לנכנסים החדשים לכוח העבודה. עמק הסיליקון הדינמי, החומק מתשלום מסים, והשגשוג במגזר הנפט והגז הטבעי לא מספיקים לקיזוז משקל הצנע.
לפיכך, אף שהפדרל ריזרב צמצם במידה מסוימת את רכישות הנכסים ארוכי הטווח (מה שמכונה "הקלה כמותית"), שיעורי הריבית לא צפויים לעלות מהרמות האפסיות שלהם עד 2015 לכל המוקדם.
לא יהיה חכם להעלות כעת את שיעורי הריבית הנמוכים, אף שכנראה ההקלה הכמותית סייעה רק במעט לכלכלת ארצות הברית (וייתכן שאף העלתה את רמת הסיכונים בחו"ל). הזעזועים שנוצרו בשווקים הפיננסיים העולמיים בעקבות הדיונים השנה על צמצום ההקלה הכמותית הדגישו את מידת התלות ההדדית בכלכלה העולמית.
כפי שהשקת ההקלה הכמותית הניעה את ייסוף המטבע, ההכרזה על סיומה הובילה לפיחות. החדשות הטובות הן שרוב המדינות המתעוררות הגדולות צברו עתודות מט"ח גדולות, והכלכלות שלהן חזקות מספיק כדי לעמוד בזעזוע.
ועדיין, ההאטה בצמיחה בכלכלות המתעוררות היתה מאכזבת - בייחוד כיוון שהן צפויות להמשיך ולהאט גם ב־2014. לכל מדינה יש סיפור משלה: ההאטה בהודו, למשל, יוחסה לבעיות פוליטיות בניו דלהי ולבנק מרכזי הטרוד ביציבות המחירים (אף כי לא היתה סיבה לחשוב שעליית שיעורי הריבית תשפיע רבות על מחיר הבצל ומוצרים אחרים שבבסיס האינפלציה ההודית).
בברזיל, התסיסה החברתית הבהירה שלמרות ההתקדמות הראויה לציון בצמצום העוני ואי־השוויון בעשור האחרון, יש עוד הרבה מה לעשות במדינה כדי שרבים ייהנו מהשגשוג. במקביל, גל המחאה המחיש את הכוח הפוליטי הגובר של מעמד הביניים במדינה ההולך ומתרחב.
בסין, להאטה בצמיחה יש השפעה משמעותית על מחירי הסחורות, ועל כן גם על יצואני הסחורות ברחבי העולם. אולם יש להתייחס להאטה בסין מהפרספקטיבה הנכונה: גם שיעורי הקנאה הנמוכים יותר אצלה הם מושא לקנאה ברחבי העולם, והתקרבותה לצמיחה בת־קיימא יותר, גם אם בשיעור נמוך יותר, תשרת היטב אותה - ואת העולם - בטווח הארוך.
כמו בשנים הקודמות, הבעיה הבסיסית של הכלכלה העולמית ב־2013 היא היעדר ביקוש מצרפי עולמי. זה לא אומר שאין צרכים אמיתיים, למשל לתשתיות, או אם ניקח דוגמה רחבה יותר, להתאמת הכלכלות בכל רחבי העולם לאתגרים שמציבים שינויי האקלים. אולם נראה כי המערכת הפיננסית הפרטית העולמית אינה מסוגלת למחזר את העודפים של העולם כדי לעמוד בצרכים אלה. האידיאולוגיה השלטת מונעת מאיתנו לחשוב על הסדרים חלופיים.
יש לנו כלכלת שוק עולמית שלא עובדת. יש לנו צרכים שאינם מתמלאים ומשאבים שאינם מנוצלים מספיק. המערכת לא מספקת הטבות למגזרים גדולים בחברות שלנו, והסיכוי לשיפור משמעותי ב־2014, או בעתיד הנראה לעין, נראה לא מציאותי. ברמה הארצית וברמה העולמית, נראה שהמערכות הפוליטיות אינן מסוגלות ליישם את הרפורמות שעשויות ליצור סיכויים לעתיד טוב יותר.
אולי הביצועים של הכלכלה העולמית ב־2014 יהיו קצת יותר טובים מביצועיה ב־2013, ואולי לא. נראה שבהקשר הרחב יותר של הלאות הגדולה המתמשכת, שתי השנים הללו ייזכרו כתקופה של הזדמנויות מבוזבזות.
הכותב הוא חתן פרס נובל בכלכלה ומרצה באוניברסיטת קולומביה. מיוחד ל"כלכליסט"
פרוג'קט סינדיקט, 2013
