בקשה לייצוגית: "פסגות רימתה את ביהמ"ש ואת היועץ המשפטי לממשלה"
ייצוגית נגד פסגות על העלאת דמי הניהול לעמיתי גדיש נדחתה לפני שנה לאחר שפסגות הצהירה שמעולם לא התחייבה להימנע מצעד כזה. כעת התביעה מוגשת שוב בצירוף מסמך נעלם ובו התחייבו מנהלי גדיש לדמי ניהול קבועים לצמיתות
צבי קרני, לשעבר הגזבר הראשי של פז, עשה סדר בניירת בביתו ומצא בין המסמכים מכתב שעלול לעלות לפסגות עשרות מיליוני שקלים, ואולי יותר. המכתב הוגש אתמול במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד פסגות על 140 מיליון שקל. לפני כשנה נדחתה תביעה זהה, שכנראה היתה מתקבלת, אילו המכתב היה מוצג אז בבית המשפט.
בבקשה שהוגשה אתמול מעלה התובע חיים אופיר, באמצעות עורכי הדין צבי כהנא וגדעון קירש, טענות חמורות המייחסות לפסגות תרמית והטעיה הן כלפי בית המשפט והן כלפי היועץ המשפטי לממשלה, הנוגעות להסתרת ההתחייבות שמתגלית בראיה החדשה. הסיפור מתחיל ב־2008, עת רכשה פסגות מבנק הפועלים את זכויות הניהול בקופת הגמל גדיש. פסגות קיבלה על עצמה את כל ההתחייבויות של הבנק כלפי העמיתים. אחת מהן, זו הנוגעת לענייננו, נוגעת לגובה דמי הניהול.
לבדש לא ידוע דבר
חיים אופיר, בכיר בחברת פז, הצטרף לגדיש ב־1999 בהמלצת מחלקת כוח האדם בפז. נאמר לו שגדיש התחייבה שדמי הניהול שייגבו מעובדי פז יעמדו על שיעור קבוע של 0.25% לשנה ללא הגבלת זמן. אבל לאופיר לא היה מסמך בכתב המאמת את ההתחייבות הזו. בינואר 2010 גילה אופיר שפסגות העלתה את דמי הניהול ל־1.6% לשנה (פי 6.4). העלאה זו בוצעה חד־צדדית וללא הודעה מוקדמת. אופיר הגיש תביעה ייצוגית על הפרת התחייבות והפרת החובה להודעה מוקדמת של חודשיים לפני צעד כזה.
אופיר זכה רק בעילה השנייה, בפשרה שקיבלה תוקף פסק דין ושבמסגרתה השיבה פסגות לחברי הקבוצה 1.1 מיליון שקל על הפרת חובת ההודעה המוקדמת. בעילה הראשונה, המשמעותית - עצם ההתחייבות להקפיא את דמי הניהול - נכשל אופיר משום שלא הראה לבית המשפט הוכחה להתחייבות, מה שאילץ את השופטת שושנה אלמגור להסתפק בתצהיר של חגי בדש, אז מנהל פסגות קופות גמל. "נראה כי אין כל התחייבות כתובה בעניין זה. לפסגות גמל ולפסגות בית השקעות לא ידוע דבר על טענה זו של המבקש (אופיר - מ"ג). למיטב ידיעתן, לא קיים כל מסמך בכתב המאשר את טענת המבקש", טען בדש. עוד טענה פסגות שהתחייבות כזו, הכובלת לנצח את ידיה, אינה מתקבלת על הדעת. "אין היגיון בטענה שחברה מנהלת תיטול על עצמה התחייבות בעלת תוקף נצחי, כשמנגד העמית רשאי לעזוב אותה בכל עת". עו"ד איל רוזובסקי, בא כוח פסגות בתביעה ההיא, חיזק את הדברים: "אמנם קנינו את זה מהפועלים, אבל אין שום התחייבות במערכת, לא קיים כל מסמך המאשר את טענת המבקש".
ואז הופיע קרני, הגזבר הראשי של פז לשעבר וידיד של אופיר, שמצא מכתב ממאי 2000 ובו אישר בנק הפועלים ששיעור דמי הניהול מעובדי פז הוא 0.25% לשנה ולצמיתות. על המכתב (ראו תמונה) חתומים דני גיגי, מנהל מחלקת פיתוח ושיווק מוצרים של הבנק, ומוטי בלחסן, סגן מנהל המחלקה.
אין תשובה טובה
ועכשיו השאלות הופכות מעניינות: האם אנשי פסגות ידעו על המכתב והעלימו מבית המשפט את תוכנו וקיומו; ואם לא ידעו, האם התרשלו בבדיקת הנאותות כשקנו את גדיש? אין תשובה שמיטיבה עמם.
עו"ד צבי כהנא צילום: ורדי כהנא "בניהול התובענה הקודמת", טוענים כעת עורכי הדין קירש וכהנא, "המשיבות לא ביצעו בדיקה סבירה במסמכיהן כדי לנסות ולבדוק אם טענות המבקש הן אמת, והן העדיפו להימנע מבדיקה אלמנטרית לבירור האמת. יודגש שאין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מטענת המבקש שהמשיבות פעלו בעניין דנן ביודעין ובזדון". ואכן השניים אינם חוסכים "יודעין וזדון" מהתנהלותה של פסגות בהליך הקודם. "הנה כי כן", נטען בבקשה שהוגשה אתמול, "המשיבות והמצהירים מטעמן (פסגות ובדש - מ"ג) לא אמרו אמת כשהכחישו את קיומה של ההתחייבות לצמיתות, והן רימו - ולחלופין הטעו - את המבקש, את בית המשפט ואת היועץ המשפטי לממשלה בשורה של מצגים שהציגו, כמפורט לעיל, ולפיהם ההתחייבות הנ"ל לא היתה, לא נבראה ולא היה בה כל הגיון, כפי שטענו. המבקש יטען שהתנהלותן הפסולה של המשיבות חמורה שבעתיים בנסיבות של מקרה זה, נוכח העובדה שמדובר באי־אמירת אמת בהליך של תובענה ייצוגית, שבה המבקש שימש כשליח ציבור של עשרות אלפי אנשים אשר נכללו בקבוצה המקורית".
לכן, מבקש אופיר להחיות את התביעה הקודמת. בבקשה נכתב "כי במכלול הנסיבות, ובמרכזן העובדה שהתגלתה עתה, והיא שקיימת אצל המשיבות פרקטיקה (מכוונת או רשלנית) של הפרת התחייבויות לשיעור דמי ניהול מופחת שנתן הבנק".
פסגות: "ניסיון נואש"
מפסגות נמסר בתגובה: "זהו ניסיון נואש של מי שכבר נכשל בהליך להחיות את התביעה באמצעות טענות שווא של 'ראיה חדשה' ו'הסתרת מסמכים'. המסמך שהציג אופיר נחזה להיות מכתב קצר מ־2000 ששלח בנק הפועלים בתשובה לשאלה כלשהי. פסגות, שרכשה את הקופה מהפועלים ב־2008, אינה מכירה את המכתב, לא היתה יכולה להיות מודעת לקיומו, ועומדת מאחורי כל הדברים שטענה בבית המשפט בהליך הקודם". לטענת פסגות, גם אם המסמך אותנטי, הוא לא משנה את מצב הדברים, שכן "החוק בישראל מתיר להשתחרר מהתחייבות בלתי מוגבלת בזמן".
