זמן האמת של לבני
תיקון החקיקה המתגבש מבורך, אך יידרש שינוי עמוק יותר כדי לעצור את המפרקים בדרך לשכרם
ציפי לבני. במשרד המשפטים צריכים לזכור שהם מתעסקים כאן עם עורכי דין, שתמיד מצאו וימצאו פרצות שונות להגדיל את שכרם צילום: מיקי אלון
אלא שאין זה נכון לבוא בטענות רק למפרקים עצמם. מי שכשלו בשמירת נורמות של סבירות כשמדובר בכספיהם של הנושים הם השופטים הכלכליים וכונס הנכסים הרשמי. פעם אחר פעם הם לא הצליחו לעמוד בלחץ שמפעילים בעלי התפקיד, כשהם מגישים עוד חשבון שכר טרחה יצירתי, ומתבלים אותו בתיאורים דרמטיים על עובדיו של משרד שלם שלא ראו אור יום במשך חודשים של עבודה מפרכת. נדיר מאוד שהמפרקים הבכירים הללו טרחו להגיש פירוט אמיתי ומלא של כל אותם אנשים במשרדיהם שעבדו ללא הרף על התיק, והשעות שהשקיע כל אחד מהם. עוד יותר נדיר למצוא מפרק בכיר שמשרדו אינו מלהטט במקביל בלפחות שלושה תיקים גדולים.
התוצאה היא חלוקה לא הוגנת ובהחלט לא צודקת של המעט שנשאר. הקופה הדלילה גם ככה מתרוקנת עוד, והנושים הלא מובטחים כגון ספקים ובעלי אג"ח זוכים לפירורים.
בשבועות האחרונים מנשבת רוח של שינוי מכיוונו של משרד המשפטים, וייתכן שאין זה מפתיע שהשינוי הזה מתחולל רק כיום - כשציפי לבני היא שרת המשפטים ולא פרופ' יעקב נאמן, שבעצמו צמח והגיע מאחת מפירמות עריכת הדין הגדולות בישראל. נראה שסוף סוף הבינו שם שרק שינוי חקיקה יעצור את התופעה המקוממת.
כל זה מבורך, אלא שכיוון הרוח לא מעיד בהכרח על שינוי. תקנות השכר במתכונתן הנוכחית דורשות טלטול אפילו משמעותי יותר ממחיקתו של סעיף 8א. במשרד המשפטים צריכים לזכור שהם מתעסקים כאן עם עורכי דין, ועוד עם היצירתיים והמוכשרים בהם. עורכי הדין הללו תמיד מצאו וימצאו פרצות שונות להגדיל את שכר הטרחה שלהם עוד ועוד. אם התקנות מאפשרות להם לקבל סכום אסטרונומי הם ידרשו אותו ולא יוותרו; אם התקנות מותירות להם שכר צנוע, הם מיד ידרשו לחרוג מהן ולפסוק להם שכר לפי שעות עבודה בפועל; ואם מישהו ינסה לפסוק להם שכר לפי שעות, במקום שבו התקנות יאפשרו להם לקבל הרבה יותר - הם יגיעו עד בית המשפט העליון, ושם יקבלו את מבוקשם.
