הרפורמה שתנסה לבלום את האינפלציה בהצעות החוק

31 מדינות מה־OECD כבר אימצו מודלים שונים של הליך ששמו RIA (Regulatory Impact Analysis) - אוסף של מתודות, שבאמצעותן נבחנות השפעותיה וכדאיותיה של רגולציה טרם ההחלטה על יישומה. זאת במטרה לייעל את הרגולציה ולהקל בנטל שהיא מכבידה על התעשייה. שלוש המדינות היחידות שעדיין לא אימצו מודל של RIA הן אלה שהצטרפו לארגון ב־2010: צ'ילה, אסטוניה וישראל. אך לאחרונה מסתמן שינוי מקומי בנושא.

יישום מוחלט של RIA יוביל לכך שכל הצעת חוק וכל החלטה של משרד ממשלתי יעברו בדיקה מעמיקה של עלות־תועלת. המדינה תחשב מה עלות הרגולציה החדשה לתעשייה ולעסקים ותבחן אם יש רגולציות דומות בעולם, מה החלופות שלה, מה התועלת שהיא משיגה, ואם התועלת שווה את אימוץ הרגולציה.

בכנס שנערך בישראל ב־2011 בנושא עלויות הרגולציה דיברו כמה שרים על נכונותם לאמץ את נוהלי ה־RIA, אבל לא הרבה נעשה בנושא עד לפני כשבועיים. ב־25 באוגוסט קיבלה הממשלה החלטה שכותרתה "טיוב, תיאום ושיפור הרגולציה הממשלתית", ובה נקבע כי על מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר להגיש עד 31 במאי 2014 תוכנית לצמצום הנטל הבירוקרטי של הרגולציה הקיימת ולשיפור רגולציה עתידית על פי עקרונות ה־RIA, וכן להכין תשתית לביצוע תהליכי RIA במדינת ישראל.

הרגולציה עלתה לאוסטרים 4.3 מיליארד יורו בשנה

עשרות הצעות חוק פרטיות מוגשות מדי יום, חלקן הקטן אמנם מגיע לסיום הליכי החקיקה, אך מדובר בתסמין מרכזי בתופעה מטרידה שנמשכת כבר שנים ארוכות — עודף רגולציה וחוסר תיאום בין הגופים המפקחים בישראל. ב־31 ביולי, לדוגמה, 51 הצעות חוק פרטיות הונחו על שולחן הכנסת ובהן חובת סימון בקר, חוק בטיחות מתקני ילדים בגני שעשועים ותיקון לחוק זכויות החולה. יומיים קודם לכן הוגשו 69 הצעות חוק פרטיות.

הצעת החוק לבטיחות מתקנים בגני שעשועים, כדוגמה, היא הצעה שלכאורה איש לא יכול להתנגד לה. מדובר בהצעה להקים גוף שיפקח על גני משחקים, לערוך בדיקות אחת לשנה לפחות ועוד. אבל האם יש גורם שביצע בדיקה מעמיקה של עלויות יישום ההצעה למדינה ולציבור? האם נבחנו אלטרנטיבות זולות ויעילות יותר למודל המוצע? האם נבדק היקף הבעיה של גני משחקים לא בטיחותיים, ומה הנזק שנובע מהם? בהצעת החוק כפי שהוגשה אין תשובות לשאלות האלה.

החברה הישראלית לקסידל, שמעניקה שירותי ייעוץ לרגולציה בינלאומית, כתבה עבודה עבור המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה שבחנה את יישום מודל ה־RIA בע ולם ומתמקדת ברגולציה סביבתית.

אחת הדוגמאות בעבודה ליישום מוצלח של RIA היתה דו"ח שהכין המשרד להגנת הסביבה האמריקאי, שבחן חמש דרכי רגולציה על שימוש בגז אוזון במטרה לתת כלים למחוקק לקביעת סטנדרט לשימוש בגז. בדו"ח זה בוצע חישוב כלכלי של העלויות לתעשייה מיישום כל אחת מהחלופות, ומנגד בוצע כימות של העלויות הסביבתיות והחברתיות שלהן. כך למשל חישבו מחברי הדו"ח את עלויות הטיפול במחלות נשימתיות הנובעות מחשיפה לגז האוזון, ולא רק כעלויות טיפול בלבד, אלא גם בעלויות של אובדן ימי עבודה, ימי לימודים בבית הספר — עד לרמת תדירות הביקורים בבית חולים או חדר מיון.

דוגמה אחרת הגיעה מהולנד, שם נקבעו תשע שאלות שעליהן צריכה לענות כל הצעת חוק ובהן: על כמה עסקים החוק ישפיע? מהי עלות היישום לחברות? כמה עסקים ייסגרו בעקבות יישום החוק ואיך ייראה השוק ביום שאחרי? מה המדיניות בנושא זה במדינות עם תעשיות מתחרות לתעשייה ההולנדית? בכך מכריחה השיטה ההולנדית את המחוקקים להסתכל גם על השיקול הכלכלי, ולהביא בחשבון תקנות שעלולות לפגוע בכושר התחרות של התעשייה המקומית.

באוסטריה כימתו את עלות הרגולציות מ־561 חוקים, שהכילו 5,678 חובות לעסקים. לאחר שנתיים של חישובים האוסטרים מצאו כי העלות הכוללת של הרגולציות היא 4.3 מיליארד יורו בשנה, והחליטו לקצץ 25% מהעלויות בתוך שלוש שנים — מהלך שעתיד לחסוך לעסקים מיליארד יורו בשנה.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר. יגיש תוכנית יישום עד מאי צילום: עמית שעל

המרוויחים הגדולים: התעשיינים ובעלי ההון

החיסרון הכי גדול ביישום תהליכי RIA הוא הזמן הרב שנדרש להעריך ולכמת את כל ההשפעות בכל התעשיות — כאשר ב־OECD מעריכים כי התהליך אורך כשנה.

הצמדה של תהליך RIA לכל החלטה רגולטורית בישראל תסרבל מאוד את הליך קבלת ההחלטות ותאט את זמן התגובה של השלטון להתפתחויות בשטח. כמו כן, גם לבדיקות מעמיקות יש עלויות כספיות שבהן יישא הציבור.

המפסידים העיקריים מאימוץ ה־RIA הם השרים וחברי הכנסת, שלא ייהנו עוד מיד חופשית בקביעת חוקים, תקנות וצווים, ויידרשו לבדוק גם מה העלות של ההתערבות שלהם ואם היא משיגה את מטרותיה.

המרוויחים הגדולים צפויים להיות התעשיינים, החברות המסחריות ובעלי ההון, שיצטרכו לסבול פחות מרגולציה מיותרת. אם השווקים יהיו תחרותיים ויעילים, החיסכון אמור גם להתגלגל בסופו של דבר אל הצרכן.

הפרדוקס הוא שאותם פוליטיקאים שהליכי ה־RIA אמורים להגביל ולרסן הם אלה שאמורים להחליט כיצד ייושמו ההליכים בישראל.

את הניצנים הראשונים לתקיעת היוזמה היה ניתן לראות בממשלה עצמה — אותה החלטה ליישום ראשוני RIA שהתקבלה בסוף אוגוסט הונחה על שולחן הממשלה הרבה קודם לכן, אבל חילוקי דעות בין השרים מנעו את אישורה. ואם רק ההחלטה על תחילת עבודה ליישום הרפורמה נתקעת בממשלה, ניתן רק לשער מה יקרה כשהממשלה תידרש לאשר את יישום הרפורמה.