דואר אדום ועידות

בין תעש לנגב טקסטיל

המדינה מעדיפה להזרים 100 מיליון לתעשייה הצבאית, אבל אפילו לא מיליון אחד לעובדי נגב טקסטיל. הגיע הזמן לקבוע כללים ברורים למתן סיוע ממשלתי

עופר שפירא 08:1413.09.13

דפי העיתונים מלאים לאחרונה בידיעות על התנהלות המדינה בנוגע לשתי חברות כושלות: האחת, נגב טקסטיל, שבה נכונים הבעלים להשקיע סכומים נוספים כנגד השקעה של המדינה בהיקף של כמיליון שקל, והשנייה, תעש, המבקשת 100 מיליון שקל, לאחר שהלוואות מדינה קודמות בהיקף של כשני מיליארד שקל לא נפרעו. התנהלות המדינה בפרשות אלה מטרידה ביותר, ובמיוחד נוכח ההבדל התהומי בין הקושי של נגב טקסטיל לסיוע פעוט, לבין הקלות שבה מוזרמים סכומי עתק לתעש.

קראו עוד בכלכליסט:

אבהיר מראש שאין לכותב שורות אלה דבר או חצי דבר עם נגב טקסטיל או תעש, אולם יש לו גם יש לו עניין בשלטון החוק ובהחלת עיקרון השיוויון לא רק בין דפי העיתון, אלא גם בחיי המעשה.

למרבה הצער, המחוקק במדינת ישראל לא טיפל עד היום בסוגיות מרכזיות ביותר הנוגעות לדיני חדלות הפירעון, ובין השאר, לא קבע מעולם כללים ברורים למתן סיוע מהמדינה לחברות כושלות. בכלל זאת, לא נקבעו בחוק תנאים משפטיים לקבלת אשראי חדש, היקף המימון הממשלתי, אופן העמדתו (אשראי או מענק), קביעת הגורם המממן, קביעת הגורם המפקח ועוד. מצב זה אינו תקין ומהווה כר נוח למשחקי כוח בלתי סבירים בין בעלי אינטרסים שונים הקשורים לעסק שנכשל, וביניהם בעלי השליטה, ספקים מרכזיים, בנקים וגם נציגי המדינה.

מפעל נגב טקסטיל צילום: אבי רוקח

במצב הקיים זרועות שונות של המדינה מנהלות במקביל או בטור דיונים אינסופיים בנושא סיוע אפשרי שבהם לוחות הזמנים וכללי המשחק אינם ברורים. ייאמר לזכותן של רשויות המדינה, שבמקרים המתאימים (להבנת הגורם המטפל) הן יוצאות מגדרן כדי לאפשר סיוע. אלא שהעדר חקיקה מתאימה מביא את הצדדים לעתים לתת כותרות משונות לתקציב המועבר, כגון: השתתפות בהשתלמות עובדים (גם כשאיש אינו יוצא להשתלמות), או "הלוואות" מדינה (כשברור לכל שהסיכוי לפירעונן אפסי) ובכל מקרה ההסדרים הקבועים בחוק לא נותנים כל הגנה לכסף חדש זה.

חשוב להזכיר, שקיימים שיקולים כבדי משקל למתן סיוע מאת המדינה לעסקים שנקלעו לקשיים, ובמיוחד במקרים שבהם מועסקים עובדים רבים בעסק הכושל וקיימת תכלית כלכלית בהמשך ניהולו. אחרי הכל, עובדים שלא ימצאו מקום עבודה חדש יקבלו דמי אבטלה מהמדינה ואף סיוע כלכלי נוסף, זאת בנוסף על פגיעה בכלכלה המקומית ובמשק בכלל. מצד שני, יש לזכור שרוב העסקים מתנהלים לשם יצירת רווח לבעליהם, ומובן שאין לאפשר מצב שבו המדינה מכסה על טעויות הבעלים והוא עצמו נשאר ליהנות מפירות ההשקעה החדשה של המדינה. באותם מקרים שהמדינה פועלת גם כבעלים, הרי שהמצב "מסוכן" בהרבה, שכן כספי ציבור עלולים חלילה להיות מועמדים להשקעה בכיסוי כשלים שלא באו וגם לא יבואו על תיקונם.

כך או כך, הגיעה העת לקביעת כללים ברורים שיאפשרו כמקובל במדינות רבות בעולם למתן סיוע ממשלתי אמיתי לחברות שכשלו ויקבע כי יש עניין כלכלי או ציבורי לאפשר את החייאתן לתקופה מוגבלת או לאורך זמן. במדינות מסוימות (כמו גרמניה לדוגמה) ניתן לקבל מימון ממשלתי לשם מימון שכר עובדים בתקופת הקפאת הליכים של חברה. לענייננו בין השאר היה נכון לקבוע כי תנאי לקבלת מימון ממשלתי בחברה חדלת פירעון (כן, גם תעש) יבוצע רק בפיקוח בית המשפט במסגרת הליכי חדלות פירעון מסודרים שבמסגרתם יבחנו נסיבות העניין על-פי כללים ברורים, ייחקרו ויאותרו נסיבות הקריסה ויקבעו על-ידי בית המשפט אמצעים לפיתרון הטעון תיקון. כמו כן, חשוב שיקבעו מנגנוני פיקוח אובייקטיביים הולמים לטובת כל הצדדים הקשורים ולטובת הציבור שעל חשבונו בפועל ניתן הסיוע.

אם המצב ישאר כמות שהוא, נמשיך לראות מיליוני שקלים נשפכים על בור ללא תחתית כמו תעש, בזמן שעובדי הפריפריה הבלתי-מקושרים מקבלים מכתבי פיטורין כמתנת חג.