הפספוס הגדול של מהפכת קצבאות הילדים

יאיר לפיד עשה את כל הטעויות האפשריות במהלך האחרון שבו קוצצו קצבאות הילדים. כדי להבין את עומק הטעות יש לחשוב קודם מה מטרות שינוי זה: בטווח קצר הקטנת גירעון הממשלה ובטווח הארוך השפעות כלכליות על התמריץ להביא ילדים ולצאת לעבודה.

לגבי המטרה המיידית -הקטנת גירעון הממשלה - ניתן להתווכח האם זהו המקור התקציבי היעיל והצודק למימון הגירעון. אבל, אם מצרפים לכך את העלאת המע"מ באחוז מתקבלת תמונה ברורה של החמרת העוני וירידה ברמת החיים אצל המעמד הנמוך והבינוני. לגבי הטווח הארוך - עוד לא ידוע מה יהיה המחיר הכלכלי שהמשק ישלם בטווח הארוך על הפעולה הזו (בזבוז פוטנציאל של הון אנושי, פשע וכד').

איך שינוי קטן יכול להשפיע על שינוי הילודה?

מבנה הקיצבאות שהיה קיים לפני השינוי הנוכחי היה בעייתי, הרי ידוע כי הקצבאות משפיעות על התמריץ להביא ילדים נוספים בעיקר אצל משפחות עניות. כמו כן, ידוע כי תחולת העוני בקרב משפחות בנות 5 ילדים ויותר הינה 67% בשעה שבקרב משפחות בנות 1-3 ילדים שיעור זה עומד על 20% בלבד.

לפיד. פספס את ההזדמנות לשינוי במבנה החברתי צילום: עמית שעל

ילדים זה שמחה ואם המשפחה מסוגלת לפרנסם בכבוד זו ברכה למשפחה ולכלכלה הלאומית, אך משפחה המביאה ילדים לחיי עוני מגבירה את הבעיות החברתיות והכלכליות של ישראל וכאן הפספוס הגדול של לפיד.

שינוי נכון במדיניות הקצבאות עשוי להביא כאן לרווחה כלכלית לכלל אוכלוסיית ישראל בטווח הארוך. כל תלמיד כלכלה בשנה א' יודע שמה שקובע את התמריצים לפרטים הוא התמריץ השולי. במקרה של קצבאות התמריץ להבאת ילד נוסף נקבע לפי הקצבה שתתקבל בעבור הילד הנוסף.

התכנית של לפיד משאירה את התמריץ על רף קבוע של 140 שקל לילד, כך שדווקא עבור הילד החמישי ומעלה כמעט ואין שינוי בתמריץ (ירידה מ 175 שקל לילד ל 140 שקל לילד).  

אם לממשלה יש רצון בשינוי היא צריכה למקד את השינוי בקצבה של הילד החמישי והילדים שאחריו ולהעמיד אותן על סכום אפס. מהלך כזה עשוי להשפיע על התמריצים להביא ילד חמישי ומעלה בקרב אוכלוסיות חלשות ובכך להפחית את העוני בקרב משפחות אלו ובנוסף לחסוך לתקציב המדינה. בטווח הקצר מדובר רק בחסכון בתשלומי הקצבאות, אך חשוב מכך, בטווח הארוך מדובר בשינוי במבנה הילודה וכתוצאה מכך חיסכון ניכר בתקציבי החינוך, הבריאות ותקציבים נוספים.

אם מחשבים את סך הקצבאות עבור משפחה עם 7 ילדים לפי המתווה הנוכחי, הסכום שהתקבל עומד על  980 שקל, בשעה שלפי המתווה שאני מציע הסכום הכולל יעמוד על כ-964 שקל. הסכום אולי נראה דומה, אבל לשיטת החישוב יש השפעה שונה על אפקט על הילודה ועל שיעורי העוני בעתיד. בנוסף, אם מחילים את שיטת החישוב הזו על ילודה עתידית בלבד, ניתן להבטיח מקסימום רווחה למשק בטווח הארוך ללא פגיעה מיותרת באוכלוסיות החלשות ביותר.

50% מהעניים בישראל עובדים

טיעון נוסף של משרד האוצר הוא שהשינוי בקצבאות הילדים יעודד אנשים לצאת לעבודה. גם כאן נראה שלא הביאו בחשבון את התמונה המלאה: בישראל 2013 עבודה אינה מספיקה על מנת להיחלץ מעוני. לראיה, מעל 50% מהעניים בישראל עובדים.

מכיוון שהירידה בהכנסה עבור המשפחות החלשות עשויה להגיע ללמעלה מ-10% מההכנסה החודשית, הדבר יוריד משפחות עובדות רבות אל מתחת לקו העוני. מה זה יעשה לתמריץ לצאת לעבוד? לי זה לא ברור, מצד אחד המשפחה תזדקק להגדלת הכנסה ולכן תרצה לעבוד יותר, אך מצד שני גם אם עובדים נשארים עניים (יותר מקודם), אז למה לעבוד? ואולי כעת המשפחה לא תוכל לממן מעון יום כך שבן הזוג השני בכלל לא יוכל לצאת לעבודה? ומה עם היציאה לעבודה של הילדים לכשיגדלו? הילדים שיהפכו לעניים ולעניים יותר יקבלו פחות ופחות (מזון, חינוך בריאות ועוד) וסיכוייהם להשתלב בשוק העבודה יפחתו משמעותית מה שעלול לגרום להפסדים כלכליים נוספים למשק בטווח הארוך.

ד"ר מיקי מלול הוא כלכלן, חבר סגל במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב