חקר ביצועים: השבוע של לפיד, דנקנר וקרמר

טראסטיר - יש מקום לרווח אדיר

במשך שנים דיברו על ישראל כ"אומת הסטארט־אפים", אבל השמיטו את סוף המשפט שהיה מובן מאליו: "אומת הסטארט־אפים הממש זולים". גם כשהיו כאן אקזיטים גדולים, אלה היו עסקאות קטנות בהרבה מכאלה שנעשו בארצות הברית. בחודשים האחרונים המגמה הזאת משתנה, וחברות מקומיות נמכרות בסכומים נאים מאוד - שרושמים למשקיעים תשואות אדירות. אחרי שאינטוסל נמכרה בכ־475 מיליון דולר עם השקעה של 6 מיליון ו־Waze נמכרה בכמיליארד דולר עם השקעה של 70 מיליון, השבוע הצטרפה לרשימה טראסטיר, שנמכרה ליבמ ב־800 מיליון דולר אחרי ששלמה קרמר (בתמונה) ואחרים השקיעו בה כ־10 מיליון. ככה נראית תעשייה מקומית שמשקיעי הון סיכון זרים רק מחפשים איפה לשים בה את הכסף.

מאיר אורבך

שלמה קרמר צילום: שרון ברקת

צוקרברג מאלף את ההאקרים

לבכירי הרווארד היתה השבוע סיבה טובה לגחך, כשפייסבוק חסמה זמנית האקר פלסטיני שהזהיר מפני פרצת אבטחה על הקיר הפרטי של הסטודנט לשעבר מארק צוקרברג. זה אותו צוקרברג שהחל את הקריירה בפריצה לשרתי האוניברסיטה כדי להקים אתר שמדרג תמונות של סטודנטים. עם כזו התחלה, פייסבוק אימצה את תרבות ההאקרים אל חיקה ומשלמת מאות ואלפי דולרים לגולשים שמאתרים בעיות אבטחה ברשת החברתית. אבל ח'אליל שריטא לא יקבל כסף. אחרי שהאתר התעלם מההודעה שלו על באג שגילה, שמאפשר לפרסם הודעות גם על טיימליין חסום, הוא פרסם את זה על הטיימליין החסום של צוקרברג. זה כבר היה יותר מדי מבחינת פייסבוק, והמסר לקהילת ההאקרים ברור: מה שהיה מותר לצוקרברג בהרווארד 2003 אסור להם בפייסבוק 2013.

דור צח

מארק צוקרברג צילום: בלומברג

כמה עולה לחנך ילד?

פחות משבוע לפתיחת שנת הלימודים, והחור בכיס שתביא איתה הוא עדיין בגדר תעלומה. משרד החינוך מגביל את התשלומים שבתי הספר יכולים לגבות, אבל הטווח רחב, ולבתי הספר ניתנת גם יד חופשית ברשימת הציוד והספרים הנדרשים. כך קורה שספרים לתלמידי כיתה א' בבית ספר אחד עולים פחות מ־300 שקל, ובאחר כ־450. מעבר לכך, הורים רבים עדיין לא יודעים כמה בדיוק יעלה הצהרון, המעונות המסובסדים עוד לא עדכנו את התעריפים, וגם ההוצאות לאורך השנה (ועד, טיולים, מסיבות, חוגים), שמשתנות בין בתי הספר השונים, עדיין לא ידועות. רגע אחרי קיצוץ הקצבאות, בתקופה שמחייבת רבים להדק את ההוצאות שלהם, האי־ודאות הזאת היא עול שצריך למנוע, באמצעות יצירת תעריפים הדוקים וקביעת מועדים ברורים לפרסום המחירים. זה כשלעצמו אקט חינוכי.

חן פונדק

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

המספרים בבריטניה נחשפים

שר העסקים הבריטי וינס כייבל ממליץ לאחרונה לחברות ציבוריות להגדיל את מספר הנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות ולהציב יעד ברור: 25% דירקטוריות ב־2015. השבוע פורסמו בבריטניה נתונים שמשלימים את התמונה, ומגלים כי במשרות ניהול בדרגים הנמוכים בכל המגזרים שכרן השנתי של נשים גבוה ב־989 ליש"ט מזה של הגברים, אבל במעלה הפירמידה הגברים מדביקים את הפער ועוקפים את הנשים במהירות. בקרב מנהלים, הבונוס השנתי לגברים כבר גבוה פי שניים מנשים באותם דרגים: 6,442 ליש"ט לעומת 3,029 ליש"ט. גם בדירקטוריונים הפערים דומים: 63,700 ליש"ט לעומת 36,270 ליש"ט. במילים אחרות, אפליה מתקנת להגדלת הייצוג היא אקט חשוב, אבל כל עוד לנשים האלה משלמים הרבה פחות, האקט הזה נשאר כמעט סמלי בלבד.

תמר טוניק

לקראת ההכרעה על אי.די.בי

זה עשוי להיות סוף השבוע האחרון של נוחי דנקנר כבעלים של אי.די.בי, וביום ראשון יכריע בית המשפט אם אחרי עשור הוא ינותק מהחברה ומצינור המזומנים שלה. כך שבשבוע הבא דנקנר עשוי למצוא עצמו במצב שמוכר ללא מעט ישראלים, כערב עם חובות. בקומות העליונות של הפירמידה, גנדן וטומהוק, חתום דנקנר על ערבויות אישיות במאות מיליוני שקלים, שעלולות לחשוף אותו ואת מעונו הלא צנוע ליעד שהבנקים הנושים לא יוכלו להתעלם ממנו. על הרבה פחות מזה מפנים כאן חייבים מבתיהם, וראינו שהבנקים כבר לא נזהרים על הבכירים. לדנקנר עצמו אין מה לחשוש, הוא תמיד יכול לקבל ממוטי זיסר טלפונים של מתווכים שמתמחים בדיור קצת יותר עממי.

משה גורלי

נוחי דנקנר צילום: יריב כץ

לקראת החזרת הדיבידנדים

הבוקה והמבולקה סביב אי.די.בי הצליחה לדחוק לשוליים אירוע מהותי. בעלי איגרות החוב של אי.די.בי אחזקות אמרו שהם לא מאשרים הסכם פשרה שהיה אמור להכניס להם כמה עשרות מיליוני שקלים, בדמות דיבינדים שיחזירו לה משפחות מנור ולבנת בתמורה לגניזת ההליך המשפטי. מחזיקי האג"ח כנראה הריחו דם, והחליטו שאם מנור ולבנת מוכנים לשלם, הם כנראה מוכנים לשלם אפילו יותר, רק שההליך ייגמר. חבל. זו הפעם הראשונה אי פעם שבעלים מוכנים להחזיר דיבידנדים. אבל הניסיון לסחוט מהם עוד עלול להפוך את הפעם הזאת לפעם האחרונה.

גולן פרידנפלד

לפיד מתחיל להיות מסוכן

בפוסט ארוך, מאוהב בעצמו ומייגע כדרכו, כתב שר האוצר יאיר לפיד באתר של יש עתיד ש"אין שום קיצוץ של 10% בפנסיה". הוא אפילו הדגיש את זה בשורה נפרדת, ובבולד. שיהיה ברור. אלא שמדובר בהטעיה גסה של הציבור, בניסיון לעצום את עיניו שרק נפקחו לצרה שהיא הפנסיה שלו. במקום להתחיל להתעמת חזיתית עם עומק הצרה הזאת, לפיד בורח לסמנטיקה. זה אולי לא "קיצוץ" בהבנתו הצרה את המילה, אבל העובדה היא שהגופים המוסדיים נדרשים לעדכונים בחסכונות הציבור, שבסופו של דבר יחתכו 10% מהקצבאות. עכשיו תקראו לזה איך שאתם רוצים, זו לא הבעיה. הבעיה היא שאי אפשר להמשיך לשקר לציבור על עומק הבעיה הפנסיונית במסווה של מכבסת מילים. ההתבטאויות של לפיד, שנתפסו עד עכשיו כמצחיקות, מביכות או קצת מטרידות, נהפכו השבוע למסוכנות ממש.

נעמה סיקולר

יאיר לפיד צילום: אוראל כהן

בלחסן שינה נצחית ודי

עשו לעצמכם טובה בסוף השבוע הזה. לכו ליוטיוב ושמעו את "גם כשעיניי פקוחות", שיר הנושא מהאלבום האחרון שגבריאל בלחסן הותיר אחריו. יותר מכל הכתבות והניתוחים, השיר הזה מספר הכל על מוזיקאי בן 37 שעזב אותנו מוקדם מדי. "גם כשרגליי עומדות, יש בור שנפער תחתיי (...) שום דבר לא ממלא אותי / אולי אלוהים אולי אשה אולי סמים / האם אחזיק מעמד עוד שבוע עוד שנה", הוא שר ומסיים בשורה המצמררת: "אולי שינה נצחית... ודי, ודי". הוא היה אאוטסיידר שבא מהדרום וכבש מקום של כבוד בסצנת הרוק המצומקת שלנו, כחלק מלהקת אלג'יר וכסולן, עם מילים ואמת שנתנו קול לרבים, עד שנפל בקרב. זה קורה לנפש פצועה שנלחמת לא רק נגד כל העולם, אלא בעיקר בעצמה, פנימה.

גיא בניוביץ'