שיעור האבטלה עלה ל-6.9% ברבעון השני של 2013

שיעור האבטלה עלה ברבעון השני של השנה ל־6.9%, לעומת 6.6% ברבעון הראשון, כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו היום. סך כל מספר המובטלים הגיע ביוני לכ־253 אלף. בצד החיובי, מספר המועסקים חלקית שלא מרצון, כלומר אנשים שחיפשו עבודה מלאה או נוספת ולא מצאו, ירד ב־1.6% לעומת הרבעון הקודם והגיע לכ־103 אלף.

מוקדם יותר השבוע פרסם משרד הכלכלה נתונים המחזקים את ממצאי הלמ"ס. לפי הסקר של המשרד, ברבעון השני היתה עלייה של 9% במספר המפוטרים, במקביל לעלייה של 1.3% במספר המשרות הפנויות - ועדיין המעסיקים מתקשים למצוא עובדים. מספר השבועות שלוקח למעסיק לאייש משרה עלה מ־3 שבועות ל־4 שבועות, כך שעל אף הגידול הקטן באבטלה, עדיין שיעורה נמוך, ייתכן כי מפוטרים לא ממהרים לקחת עבודות. זו יכולה להיות גם הסיבה לנתון אחר של הלמ"ס, שלפיו ממוצע שעות העבודה בשבוע לעובד עלה ל־36.6 ברבעון השני של 2013, לעומת 35.7 ברבעון הקודם.

שירות התעסוקה צילום: שאול גולן

עם זאת, הממוצעים הללו מטעים, שכן כשבוחנים את נתוני האבטלה בחלוקה למחוזות רואים את הפערים הגדולים שבין מרכז הארץ ואיזור תל אביב לבין הפריפריה. בתל אביב ובמחוז המרכז שיעור האבטלה עמד ברבעון השני על 5.7% ו־5.5% בהתאמה, בעוד שבמחוז הצפון שיעור זה הגיע ל־9.6% ובדרום ל־7.6%. בירושלים שיעור המובטלים הגיע ל־8%.

שיעור המובטלים אינו כולל אנשים שאינם מחפשים עבודה, ולכן עקרות בית או אברכים בכולל לא נכללים באומדן. לכן כשהפוליטיקאים מתגאים בשיעורי האבטלה הנמוכים בישראל הם למעשה מתעלמים באופן מכוון מהבעיה האמיתית של המשק הישראלי והיא שיעור ההשתתפות הנמוך בכח העבודה. לפי הלמ"ס, ברבעון השני של השנה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עמד על 63.7%, לעומת 70% ומעלה במדינות ה־OECD. אחוז זה בקרב הגברים ירד ל־69.3%, לעומת 69.7% ברבעון הראשון, ואילו בקרב הנשים הוא עלה ל 58.4% לעומת 58.1% ברבעון הקודם.

אחד מפתרונות הממשלה להגדלת שיעור התעסוקה הוא החייאתה של תוכנית ויסקונסין, שבה חברות פרטיות ועמותות יפעילו מרכזים להשמת מקבלי הבטחת הכנסה. בתמורה החברות יקבלו מהמדינה את קצבאות הבטחת ההכנסה, שנחסכו כתוצאה מהשמת המובטלים.

התוכנית השנויה במחלוקת היתה אמורה להיות חלק מחוק ההסדרים, אולם הוצאה משם לבסוף כדי להמשיך את הדיונים עליה בוועדת העבודה. בגרסא המקורית שלה, שהופעלה כפיילוט בשנים 2005-2010, ארבע החברות שהפעילו אותה ספגו ביקורת קשה על האופן הדרקוני, שבו כפו על מובטלים לעבוד במקצועות שאינם מתאימים להם, על הכשרה מקצועית לקויה ולעיתים גם על כפיית עבודה ללא שכר בתירוץ של התנדבות שאמורה להקנות כישורי עבודה.

עתה נראה כי ישנם סיכויים טובים לחידוש התכנית במתכונת שלדברי משרד האוצר הינה רכה יותר. בגרסה החדשה של התוכנית האפשרות לשלול קצבאות מהמובטלים תינתן רק לעובדי מדינה. כמו כן המדינה תעביר לחברות ההשמה כספים רק עבור השמה ארוכת טווח (לפחות 3 חודשים).