למה כשעוקפים נהג אחר אני כועס יותר?
פרופסור יקר, כשאני מרשה למישהו להיכנס לפניי בזמן פקק אני מרגיש טוב עם עצמי, אבל כשנהג מולי נותן שייכנסו לפניו אני מתעצבן - גם על הנהג שעקף אותי בלי שחיכה כמוני, וגם על הנהג שהיה אדיב על חשבוני. בשני המקרים התוצאה זהה, אז למה אני מרגיש כל כך אחרת? ו'
ו' היקר,
הבעיה שאתה מתאר לא באמת נוגעת לכביש אלא לעניינים של שליטה והוקרה. כשאתה מאפשר למכונית אחרת להיכנס לנתיב שלך אתה זה שמקבל את ההחלטה, ואתה זה שהנהג במכונית השנייה מהנהן אליו בהכרת תודה. לעומת זאת, אם מישהו אחר מאפשר לאותה מכונית ואותו נהג להיכנס לפניו, אין לך שליטה על ההחלטה, ובהתאם אינך מקבל את הקרדיט. במקרה הזה אתה נשאר רק עם החסרונות, כלומר עם המתנה קצת יותר ארוכה בפקק.
תחשוב, לדוגמה, על מצב שבו אתה מבחירה שומר על מרחק רב מהמכונית שלפניך, כזה שמכונית אחרת יכולה להתגנב אליו. אם מישהו מנתיב סמוך ינצל את המרווח וייכנס לנתיב שלך, אבל בלי שאתה מצדך עשית פעולה מיוחדת שהפגינה אדיבות, אפילו לא האטת, להערכתי לא תהיה מרוצה במיוחד מהתוצאה, אף על פי שמדובר פה בסוג דומה מאוד של האדיבות שאתה מפגין. פשוט, הקרדיט לא ייזקף לזכותך.
פקק תנועה. מי נדחף? צילום: אוראל כהן
אז מה המסקנה? ראשית, טוב להכיר את עצמנו. אנחנו מרגישים טוב בעקבות המזל שנפל בחלקו של אדם אחר בעיקר כשאנחנו חושבים שהתוצאה הטובה נבעה מפעולה שלנו. ושנית, גם חשוב לנו מאוד שאנשים אחרים ירגישו את זה, כלומר יכירו בכך שאנחנו כאלה מועילים ונפלאים.
אבל בכביש בכל זאת מדובר במקרה קצת אחר. כלומר, בהתחשב בכך שלרוב תקועות לפניך לא מעט מכוניות שמאפשרות לאחרים להידחף לנתיב, אולי כדאי שתשנה את דרך המחשבה שלך, ותראה בעצמך אלטרואיסט אמיתי, כזה שמאפשר לדברים טובים לקרות
גם ישירות, כשאתה נותן שיעקפו אותך, וגם בעקיפין, כשהקרדיט נזקף בטעות לטובת אחרים. לא קל לאמץ גישה כזו, אבל כמו שהגורואים אומרים, אם תאמץ אותה, דברים טובים יתחילו לקרות.
שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il
