המספרים שמאחורי הסעיפים הקטנים

מעל לכל, ולפני הכל, הציבור הישראלי ממשיך להחזיר את חובות העבר. בערך שליש מהתקציב, יותר מ־130 מיליארד שקל, מוקדש להחזר חובות ולתשלום ריבית על חובות העבר. החובות האלה הם מחיר הגירעונות הגבוהים, בעיקר של העשורים הקודמים. הריבית הגבוהה שישראל נדרשת לשלם משקפת, בין היתר, גם את הסיכונים הגיאו־פוליטיים שגלומים במשק הישראלי.

לפרויקט המלא - לחצו כאן

ואחרי שהחזירה חובות, הממשלה משקיעה כסף בביטחון. הרבה כסף. הרבה יותר מבכל משרד אחר. ב־2013 תקציב משרד הביטחון אמור להיות כ־51 מיליארד שקל, מדובר בקיצוץ נומינלי של 3 מיליארד שקל לעומת השנה הקודמת, ריאלית - אין שינוי. בנוסף, למערכת הביטחון כבר ניתנה הבטחה מהפוליטיקאים - בראש ובראשונה מראש הממשלה עצמו - כי במהלך השנה מערכת הביטחון תקבל תוספות תקציביות (בנוסף ל־6 מיליארד שקל ויותר שיועברו לתקציבי המוסד והשב"כ). בשורה התחתונה, ואחרי התוספות, בערך 20% מתקציב המדינה מוקדשים לביטחון - תקציב שמטבע הדברים, תוכנו מוסתר מהציבור. במילים אחרות, זהו חור שחור שהציבור הישראלי לא יכול לדעת כיצד הוא מנוהל, ולפי אילו סדרי עדיפויות, אף שמדובר בכספי המסים שלו.

המשרד שתקציבו הוא השני בגודלו הוא משרד החינוך. למרות ההשקעה הגדולה בחינוך - כ־43 מיליארד שקל בשנה הבאה - ההישגים של הנוער הישראלי מידרדרים לאורך השנים. עובדה שיש בה כדי ללמד שלא הכל הוא רק עניין של כסף, אלא גם של איך מנהלים אותו. כשתקציב המטה של משרד החינוך לבדו עומד על 2 מיליארד שקל, קל להבין שניהול יעיל של הכסף הוא לא מנקודות ההצטיינות של המשרד.

וזוהי רק טעימה. פרויקט "מחלקים את העוגה" של "כלכליסט" בשיתוף הסדנא לידע ציבורי נועד לתת לציבורי הישראלי את היכולת הפשוטה, יחסית, להבין לאן הולך הכסף. מה הממשלה עושה איתו. המסע הזה מתחיל כאן.