"ניהול נכון של קרן גז משפר משמעותית את החוזק הכלכלי"

בזמן שמדינת ישראל מתחבטת כיצד להקים קרן לקליטה וניהול של רווחי הגז, במדינות אחרות כבר נמצאים בשלב שבו הכסף מופנה להשקעות באזרחי המדינה. בנורבגיה, שנחשבת לאחת מהמדינות שהתמודדו בהצלחה המרובה ביותר עם הסוגיה, הקרן מצליחה כל כך עד שהפוליטיקאים שם סבורים שאין ברירה אלא לעשות בה שינוי. כך למשל, יאן טורה סאנר, סגן יו"ר המפלגה השמרנית שצפויה לזכות בבחירות במדינה בספטמבר הקרוב, מתכנן לערוך שינוי מבני עמוק בקרן, שהגיעה לאחזקה של 1.25% בממוצע בכל חברה ציבורית בעולם, ולפצל אותה לשתי קרנות נפרדות "שיתחרו זו בזו", לדבריו.

"הקרן שלנו מחזיקה כ־700 מיליארד דולר, והכל מושקע בחוץ, בכמה עשרות מדינות", מספר מרטין סקנקה, שכיהן בשנים 2006–2011 כמנכ"ל שר האוצר וכראש האגף לניהול תקציבים בנורבגיה. "מדובר בהשקעות סולידיות שמפוזרות בין כמה חברות ויבשות, והרעיון הוא לרכוש חלק בשוק מסוים. ההשקעה לא נועדה לחזק מגזרים מסוימים, ולכן אין לנו עניין במה שיקרה לביקוש למכוניות, לשער הדולר או למחיר חבית הנפט".

סקנקה. "אם לא היתה לנו אנרגיה אף אחד לא היה רוצה לדבר איתנו" צילום: עמית שעל

סקנקה, שהגיע לישראל במסגרת כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי בנושא הגז הטבעי, אומר שהודות לניהול ההכנסות ממכירת משאבי טבע כלכלת נורבגיה צומחת בקצב ממוצע של 3% בשנה. "המצב הזה כבר נמשך כמעט עשור, וביחס לאירופה הוא בריא ויציב מאוד. האינפלציה נמוכה ושיעורה 1.5%, והמשכורות גבוהות ב־60% בממוצע מאירופה", הוא מתפאר.

90% מס ושותפות מדינית

עדיין רחוקים מהחלטות האוצר ישתמש בכספי קרן הגז עד שהא תפעל משה גפני: "כפי שהדברים מופיעים כאן זה אפילו לא תקציב ב', זה תקציב רגיל" ליאור גוטמן לכתבה המלאה 

מיצוי משאבי הנפט בנורבגיה ושיטות המיסוי המוטלות עליו שונים מהותית מאלה שבישראל. כך לדוגמה, שיעור המיסוי בישראל מגיע ל־62%, ואילו זה שבנורבגיה מגיע ל־90% ויותר. מנגד, המדינה שותפה במאמצים לגלות נפט או גז ומשתתפת בהוצאות החברות השונות, גם אם מדובר בהשקעה שירדה לטמיון והתגלתה כלא מוצלחת.

"בכל הנוגע לבעלות על שדות הגז המדינה היא הבעלים והיא משלמת לחברות זרות כדי לפתח אותם", אומר סקנקה. "נורבגיה היא גם הבעלים של צנרת ההולכה בחלקה, והחלק השני נמצא בידיים פרטיות; את תעריף ההולכה קובעת הממשלה".

מהי דרך המיסוי הטובה ביותר על מאגרי גז?

"הדרך הכי יציבה להרוויח היא בכמה שלבים. אפשר לחשב נפח מאגר מסוים ולקבוע על פיו תמלוגים אד הוק, אבל הממשלה קודם כל צריכה להחליט כמה סיכון היא רוצה לקחת. אם הסיכון גבוה אפשר להטיל מיסוי גבוה, כמו בנורבגיה, כי הממשלה משתתפת בקידוחים. אם הסיכון נמוך אז החברה הפרטית צריכה לקחת אותו ולחייב את המדינה לשמור יותר מהרווחים. זה בעצם משחק של סיכון והחזרים".

וניהול ההכנסות שקוף לציבור?

"הכסף נכנס לקרן, שמשקיעה מחוץ לנורבגיה 60% באקוויטי ואת היתר בעיקר בנדל"ן. בונים פורטפוליו מסור לנושא, ובאופן רשמי שר האוצר הוא מנהל הקרן עם הבנק המרכזי, שבו הוקמה יחידה מיוחדת שמנהלת את ההשקעות בשם הממשלה".

בישראל קיים ויכוח האם לייצא בכלל גז או לשמור לדורות הבאים. מה דעתך?

"לתפיסתי יש בעיה עקרונית עם שמירת הגז לצורכי המשק. אם אתה יכול למכור את הגז ללקוחות זרים במחיר גבוה ממה שאתה יכול למכור לשוק המקומי, ואז אתה מחליט לשמור חלק מהגז, אתה למעשה מסבסד את התעשייה שלך. וסבסוד, כמו כל סבסוד, הוא בעייתי. יבוא יום שתצטרך להפסיק כי אנשים יתרגלו לסובסידיה. לעומת זאת, אם תמכור את הגז שמצאת בשוק החופשי ותנהל את ההכנסות לבד אז תוכל להחליט לבד על מה לבזבז את הכסף. בצורה שכזאת סבסוד של מגזר מסויים יכול להשתנות כל שנה".

2.2 מיליארד שקל בישראל

לקרן הגז הנורבגית יש אתר אינטרנט, ובו "שעון כסף", שמראה את היקף ההשקעה המנוהל שם בכל רגע. כיום שוכנים בקרן יותר מ־4,255 טריליון כתר נורבגי, שהם כ־250 טריליון שקל. "יש דיון ציבורי רחב על מקום ומועד ההשקעה. המשרד מכין בכל שנה דו"ח לפרלמנט, ואז דנים ציבורית בהשקעות בדיעבד וגם בהשקעות עתידיות", אומר סקנקה.

בחינת פורטפוליו ההשקעות במזרח התיכון מגלה שהקרן הנורבגית משקיעה לא פחות מ־3.7 טריליון כתר נורבגי, שהם כ־2.2 מיליארד שקל, ב־60 חברות שונות בישראל. עם החברות שהנורבגים משקיעים בהן ניתן למנות את אפריקה ישראל, דלק, פז, נייס ואפילו אסם. באתר מופיעים לצד כל חברה פרטי ההשקעה כדי שהציבור הנורבגי יוכל לדעת היכן הממשלה השקיעה את כספו.

אחת השאלות הגדולות שעומדות בפני מדינות שמשקיעות במדינות אחרות היא אם הזרמת הכסף מחזקת את מעמדה של המשקיעה. מדובר בסוגיה שנידונה גם בישראל, במסגרת ועדת צמח לבחינת משק הגז, שם טען משרד החוץ שיצוא גז מישראל יניב תועלות דיפלומטיות ולא כלכליות.

"בניגוד לישראל נורבגיה מוקפת חברים ולא אויבים, כך שיצוא הגז מחזק את המדינה ומייצב אותה אחרת באירופה", סקנקה מסביר. "זה אפילו יצר אפשרויות לשיתוף פעולה מעניין. כך למשל היה לנו ויכוח על גבולות עם רוסיה בצד המזרחי, בלב הים. הוא נמשך 40 שנה ונפתר לפני כמה שנים, לאחר שמצאנו אנרגיה. נחתם הסכם ואז באו חברות לקדוח נפט באזורים בעייתיים. מבחינת פנים המדינה יש שגשוג בערים הקרובות למאגרים, בעיקר בתחומי הספנות וחיפושי הגז והנפט".

וברמה הבינלאומית?

סקנקה מחייך. "אם לא היתה לנו אנרגיה אף אחד לא היה רוצה לדבר איתנו ולא היה בנו עניין. יש לנו חשיבות אסטרטגית לנאט"ו. כשראש הממשלה הנורבגי או שר האוצר הולכים למדינות אחרות, אנשים רוצים להיפגש איתם כי יש להם מה למכור והקרן יכולה להשקיע. השינוי הוא גם מהבחינה הפוליטית. נורבגיה פתאום הפכה לשחקנית בינלאומית, והיא משתתפת למשל בשיחות פיוס בסרי לנקה, שאין לה שום קשר גיאוגרפי או אתני עמה. גם בישראל היתה לה השפעה - אני מזכיר, למי ששכח, את הסכמי אוסלו", הוא מסכם.