פרשת נמל אשדוד: דרושים שומרי סף

אלון חסן, ראש ועד עובדי נמל אשדוד הוא בעלים של שלוש חברות שמתפרנסות בנמל אשדוד. מה שנשמע כמו התחלה של בדיחה, היא מציאות מושחתת לכאורה שמתנהלת בגלוי תקופה ארוכה. העתירה של אחת מהחברות, בן עידן הובלות, לבג"ץ נגד החלטת נמל אשדוד לאסור המשך כניסת משאיותיה לנמל היא המשך טבעי לבדיחה. 

מבחינה משפטית העתירה דווקא מוצדקת. שימוע לפני החלטה הוא חובה משפטית שנגזרת מכללי הצדק הטבעי. ללא שימוע – דינה של ההחלטה להתבטל. אילו אני היועץ המשפטי של הנמל, הייתי מריץ כבר היום זימון לשימוע ומקיים אותו בהקדם. ממילא העתירה לא תתברר בימים הקרובים ואת הפגם הזה ניתן לרפא בקלות. עורכי הדין רונאל פישר ובני כץ שעתרו בשם החברה צודקים: סדר צריך להיות ושימוע צריך להקדים את ההחלטה. אבל מכאן ועד הזדהות עם ה"עוול" לחסן הדרך ארוכה, אלא אם רוצים להמשיך את הבדיחה עוד ועוד.

אלון חסן

החברה של חסן, נטען בעתירה, משרתת יבואנים ויצואנים ולא את הנמל. לכן, הקשר של חסן מול הנמל - שמתמצה בתשלום רישיון הכניסה לשטח הנמל - הוא לגיטימי לגמרי. וחסן בכלל לא קשור בשגרת הפעילות, כי את החברות מנהלים בני משפחתו. נו באמת, עכשיו הבדיחה כבר לא מצחיקה. הנמל חולש על כל הפעילות הזו, וחסן הוא האיש החזק בנמל. אפילו המשפטנים הפורמליסטים ביותר, שמזהים את צמרת השליטה במנכ"ל ובדירקטוריון, אמורים להבין שהמנהלים האמיתיים כאן הם חסן והסמנכ"ל עובדיה כהן. המתקשים בהבנת הנקרא מוזמנים לקרוא כמה פסקי דין של בתי הדין לעבודה, דו"ח מבקר המדינה וגם, לא מעט כתבות ותחקירים בתקשורת. לעתירה מצורפים פרוטוקולים מישיבות דירקטוריון הנסמכים על מבקר הפנים שמכשירים את הפארסה הזו. אז מה רוצים ממני, תוהה חסן, כל מה שעשיתי היה בסמכות, ברשות ובשקיפות.

והוא קצת צודק, קשה אפילו להאשים אותו שהוא מופתע ואפילו מחמיץ את חומרת העניין. ככה זה כשהממזרים משנים את הכללים. בישראל הרי ניתן להוריד ראש ממשלה מכהונתו על ידי עדות מוקדמת מפוקפקת. אפשר להפקיע מבעל שליטה חברה שעדיין בת פירעון. רק ראש ועד עובדים הוא מעל החוק. אגב, בין תחקיר ערוץ 2 לבין החלטת הדירקטוריון הספיק חסן להתפטר מראשות הוועד. אם הכל בסדר ואין ניגוד עניינים, אז למה בעצם?

שחיתות היא מושג מעורפל, עמום, לא מוגדר. לפעמים ההתנהלות היא פלילית, לפעמים היא הפרה משמעתית, לפעמים בגדר "לא ייעשה" (it's not done), לפעמים מכוערת. אתם מוזמנים לקטלג את המציאות בנמל אשדוד לקטגוריה המתאימה. אלא שחסן הוא בעיקר התוצאה ולא הסיבה. איפה היו שומרי הסף שאפשרו לחברות שבבעלותו לעבוד בתוך ומול הנמל, איך נראו המכרזים שבחרו אותם, איך מונו קרובי המשפחה. נסו לדמיין איפה היה נמצא פוליטיקאי אילו עשירית מכל המעללים האלה היה נדבק בו.

מרתקת האבולוציה של הקלון הציבורי-תקשורתי שבהוקעת בכיריה של המדינה הזו. נשיא, ראש ממשלה, רב ראשי הם יעדים ותיקים ומוכרים. בשנתיים האחרונות הועלו על המוקד הטייקונים שעד לא מזמן היו מושא לסגידה והערצה. והיום? האם אנו על ספו של עידן חדש, בלתי נתפס כמעט – ראש ועד עובדים של חברה ממשלתית?!