הם לא נחמדים

יוג'ין קנדל צילום: אוראל כהן

האמירות האלה של קנדל מתחברות גם לדברים שראש הממשלה בנימין נתניהו השמיע אתמול בישיבת הממשלה סביב אישור החלטות יצוא הגז. נתניהו חזר שוב ושוב על שהוא ושרי ממשלתו ימשיכו לעמוד אל מול הפופוליזם לטובת המשק. דברים דומים השמיע לפני שבועות ספורים עו"ד פיני רובין על פרשת מחיקת החובות של בנק לאומי לנוחי דנקנר שכמעט היתה, כשאמר שההמון לא צריך לשבת בישיבות הדירקטוריון.

האמירות האלה שייכות כולן לעולם הישן, העולם שבו הציבור ישב בשקט וחיכה שיקבלו עבורו החלטות. בעולם החדש, זה שהחל להיווצר בישראל בקיץ 2011, הציבור הוא פרמטר שמבקש להיכנס למשוואה. אך אויה, שוד ושבר. הציבור אינו מעונב, הוא קולני, ולעתים הוא אפילו לא יודע מה הוא רוצה מלבד להוציא עצבים.

הדמוקרטיה משתנה. גם כלכלת השוק משתנה. השינוי הזה כואב, כמו כל לידה, אבל בסופו של דבר העולם החדש שייוולד פה יציג מודל שבו נבחרי הציבור ונציגיו ימצאו את הדרך להקשיב לציבור במקום לגעור בו על שהשמיע את קולו. צריך לומר ביושר: השינוי הזה מחייב גם את הציבור לדעת להשמיע את קולו כראוי. קנדל צודק בדבריו שאין להטיל רפש אוטומטי בפקידי הציבור רק משום שקיבלו החלטה שהציבור לא אוהב. ועדיין נקודת המוצא צריכה להיות שהציבור הוא גורם בתוך המשוואה.