הר הסוכר: איך הושג הפיצוי הגבוה ביותר בתביעה נגד חברת תרופות
גלקסו־סמיתקליין העדיפה לשלם 12 מיליון שקל ולא להיאלץ להתמודד עם טענות שהסתירה מידע על השפעות תרופה שפיתחה לסוכרת. מחיר זול יחסית לזה שהיתה עשויה לשלם אם ההליך היה מגיע לפסים פליליים
יותר מ־12 מיליון שקל תשלם חברת התרופות גלקסו־סמית־קליין, יצרנית התרופה AVANDIA לטיפול בסוכרת, בהסדר פשרה שמחק בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגדה. הפיצוי הגדול, מהגבוהים ששולמו בישראל בתביעה צרכנית, עומד בסתירה מסוימת לקשיים הרבים שבבסיס הבקשה, שאותם מנתה השופטת ענת ברון.
- מנהל בי"ח הורשע כי המליץ על תרופה של חברה שממנה קיבל תשלום
- נקודות התורפה של טבע נחשפות
- כלל ביוטכנולוגיה: הצלחה בניסוי של אנדרומדה במוצר לטיפול בסוכרת נעורים
בשבוע שעבר אישרה השופטת ברון פשרה בתביעה ייצוגית של מנחם בכרך, חולה סוכרת שנטל בקביעות את התרופה ונחשף למידע על הסיכונים בתרופה בעקבות כתבה שהופיעה ב"ידיעות אחרונות" ביולי 2007.
בעקבות הכתבה הגיש בכרך למחוזי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד גלקסו. בכרך, שיוצג בתחילה בידי עו"ד דוד אור־חן ובהמשך בידי עו"ד צבי כהנא, טען שגלקסו נמנעה מליידע את הציבור בסיכונים הכרוכים בנטילת התרופה. מהכתבה שקרא בכרך בעיתון עלה שהשימוש ב־AVANDIA מגדיל משמעותית את הסיכון להתקף לב. התביעה הוגשה נגד כמה חברות בהן טבע ואוניפארם, אולם אלה נמחקו בהמשך מההליך ובחזית נותרה רק גלקסו.
השופטת ענת ברון
הבקשה של בכרך התמקדה בעלון לצרכן שצורף לתרופה. בכרך טען שגלקסו נמנעה מלכלול בעלון אזהרה מפני הסכנות שבנטילת התרופה וביסס את הבקשה על הטעיה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ופגיעה באוטונומיה של הצרכן.
טענת התביעה נתקלה בקושי להוכיח סיבתיות
מדוע, אם כך, נגמר הסיפור כפי שנגמר וחברת התרופות הסכימה לפיצוי כזה? על כך ניתן ללמוד רק מהנרמז בין השורות. הסדר הפשרה לא הושג בגלל מה שהתברר בהליך, אלא בשל החשש ממה שעלול היה להתברר בו אילו התביעה היתה מגיעה למיצוי. 12 מיליון שקל שנתרמו לתוכנית למלחמה בסוכרת "קנו חסינות" מפני בירור עובדות שהיו עלולות להיות לא נוחות עבור החברה שהפיצה את התרופה בישראל.
התרופה, ששווקה בישראל משנת 1999, הוסרה מהמדפים בפברואר 2012. עוד לפני כן היא נאסרה לשיווק בארה"ב ובאירופה בגלל הבעיות שנתגלו בה. למרות זאת קבעה השופטת שאין בעובדה זו בלבד כדי לגבש עילה נגד החברה. "הסרת התרופה מהמדפים, כשלעצמה, אינה מלמדת שמלכתחילה לא היה מקום לשווקה באופן שבו שיווקה אותה גלקסו", כתבה השופטת ברון והזכירה שהאישור לשיווק התרופה בישראל ניתן כדין.
זה לא היה המכשול היחיד בפני התובע: "בקשת האישור, בסכום כולל הגבוה מ־2.5 מיליארד שקל, הוגשה בחופזה מיד לאחר פרסום הכתבה, כשהיא מנוסחת בכלליות ונעדרת הן תשתית ראייתית והן תשתית משפטית מתאימה", כתבה השופטת.
עו"ד צבי כהנא, פרקליטו של התובע. גלקסו העדיפה שלא להיחקר על אי־עדכון העלון לצרכן צילום: ורדי כהנא
לדברי השופטת, "בקשת האישור מעוררת שאלות נכבדות שעניינן היחס בין משפט למדע", והיא אף ציטטה מתגובת גלקסו, שייצג אותה עו"ד ישראל לשם ממשרד מיתר: "האם בעת אישור תרופה צריך וניתן לדעת הכל על אודות השלכותיה? מתי מצבור של נתונים וממצאים הופך לתובנה שבה מובהקות ותקפות מדעית?".
לפי גלקסו, כל תרופה כרוכה בסיכונים מסוימים בהיותה מולקולה כימית "זרה" לגוף המשנה את האיזונים הביוכימיים העדינים שבו. שינוי זה כרוך תמיד בסיכונים. הידע המקיף ביותר בנוגע לסיכונים שבשימוש בתרופה נצבר רק במחקרים קליניים ובמעקב אחר חולים שנוטלים אותה לאחר שאושר השימוש בה.
לקושי זה חיברה השופטת את האפשרות שהרופאים הרושמים את התרופה מנתקים את הקשר הסיבתי בין הסתרת המידע לנזק. תרופות רבות לטיפול בסוכרת הקיימות בשוק טומנות בחובן סכנות ממשיות, אך לאחר התייעצות עם רופא מחליטים חולים רבים ליטול אותן לאחר ששקלו את ההתמודדות עם תופעות הלוואי הפוטנציאליות אל מול התועלת.
"במצב זה לא ניתן להניח באופן אפריורי שאילו ידעו חברי הקבוצה על הסכנות שהמבקש טוען שיש בשימוש בתרופה הם בהכרח היו בוחרים שלא ליטול אותה", כתבה השופטת והדגישה את חלקם של הרופאים לא רק בייעוץ, אלא גם באחריות: "AVANDIA היא תרופת מרשם, והרופאים הרושמים אותה לחברי הקבוצה עשויים להיות גורם המנתק את הקשר הסיבתי הנטען. הסכנות הושמטו מהעלון, שממילא לא נועד לשמש את ציבור הרופאים הרושם את התרופה". כלומר, הרופאים, לגישת השופטת, ידעו על הסכנות, שקללו אותן ובכל זאת המליצו להשתמש בתרופה, מה שעלול "להוביל לניתוק הקשר הסיבתי בין האמור בעלון לבין השימוש בתרופה".
מעל כל אלה נטען הקושי העקרוני - קשר הדוק ומוכח מחקרית בין מחלת הסוכרת לבין סיכון מוגבר ללקות בשורה של מחלות שונות, ובהן תחלואה לבבית, וזאת ללא קשר לשימוש ב־AVANDIA. "נסיבות אלה", טענה גלקסו, "מקשות להוכיח מבחינה רפואית מדעית שדווקא השימוש בתרופה עלול היה לגרום לסיכונים אלה בקרב חברי הקבוצה".
גלקסו רצתה להימנע מבירור מסוכן עבורה
אל מול שאלות כבדות משקל אלה נאלצה גלקסו להתמודד עם שאלה פשוטה הרבה יותר: מדוע נמנעה החברה מלציין בעלון שצורף לתרופה את הסכנות שהיו ידועות זה מכבר בעולם הרפואה. "לגלקסו עומדת לרועץ העובדה שמעת שהחל שיווקה של התרופה בישראל, בשנת 1999, ועד הגשת בקשת האישור בשנת 2007 היא כפי הנראה לא עדכנה כלל את העלון לצרכן, אף על פי שלשיטתה היה בכך צורך, והיא אף קיבלה את אישורו של משרד הבריאות לביצוע התיקון", נכתב בפסק הדין.
וזו הבעיה הגדולה של גלקסו בסיפור: מצד אחד, היא עדכנה את משרד הבריאות בסכנות, ומצד אחר נמנעה מעדכון העלון שצורף לתרופה. בארה"ב נקבע שאי־עדכון כזה הוא בהחלט עילה לאישור תביעה ייצוגית. גלקסו לא לקחה את הסיכון שכך ייקבע גם בישראל. בתחילה היא ניסתה להצביע על כשל נקודתי - העלון הלא מעודכן נמצא בחפיסה ישנה. עו"ד כהנא טען שבשתי חפיסות שנרכשו ב־2007 וב־2009 נמצאו עלונים משנת 1999. האם מדובר במקרה או בהסתרה מכוונת מהצרכנים?
האפשרות השנייה גובלת בפלילים. גלקסו העדיפה לא להעביר את התביעה לפסי בירור שבהם היתה אמורה להיחקר בעניין, ולכן תשלם 12 מיליון שקל כפשרה שחסכה ממנה חקירות שעלולות לגבות ממנה מחיר גבוה בהרבה. כמו שחולה עושה את מאזן העלות־תועלת בנטילת תרופה, כך ניהלה החברה את סיכוייה וסיכוניה בפשרה שעליה חתמה. "בהתחשב בסיכונים ובסיכויים שבניהול ההליך, שוכנעתי שפשרה היא הדרך היעילה וההוגנת לסיום ההליך", סיכמה השופטת.
במסגרת הפשרה הוסכם ש־12 מיליון שקל ייתרמו לקידום תוכנית לסיוע לחולי סוכרת בניהול פרופ' איתמר רז, ראש יחידת הסוכרת בבית החולים הדסה עין כרם וראש המועצה הלאומית הישראלית לסוכרת. רז, אגב, הוא שהכין את מתווה הפשרה לבקשת הצדדים.
