מעל כולם: 52% מתלונות הציבור נגד רשות השידור נמצאו מוצדקות
בשנת 2012 התקבל מספר שיא של תלונות אצל נציב תלונות הציבור - 15,123. נגד הביטוח הלאומי הוגשו הכי הרבה תלונות - אך רק כ-19% מהן נמצאו מוצדקות. עוד בצמרת הרשימה - המשטרה ודואר ישראל
בשנת 2012 התקבל מספר שיא של תלונות אצל נציב תלונות הציבור, מאז הוקמה הנציבות בשנת 1971 - 15,123 תלונות. גידול של 1.63 אחוז לעומת 2011. כך עולה מהדו"ח ה-39 שפרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, המתפקד בכובעו השני כנציב תלונות הציבור.
אחת הסיבות לגידול היא הגברת נגישות אוכלוסיות מוחלשות באמצעות לשכות אזוריות חדשות שנפתחו בפריפריה. הגופים שהנציב מוסמך לברר תלונות לגביהן הם משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, מפעלים ומוסדות מדינתיים, איגודי ערים, תאגידי מים וביוב.
המוסד לביטוח לאומי מוביל ובהפרש ניכר על מתחריו במספר התלונות שהוגשו: 1,393. אחריו משטרת ישראל – 733. משרד האוצר – 519 (כאשר עיקר התלונות הן כלפי רשות המסים – 309). משרד המשפטים – 464. משרד התחבורה 462. צה"ל – 428. משרד החינוך – 409.
נציב תלונות הציבור, יוסף שפירא צילום: חיים צח
אולם, כאשר מביטים בדירוג התלונות המוצדקות, ביטוח לאומי דווקא במצב טוב – רק 18.9 אחוז תלונות מוצדקות. המובילים בכמות התלונות המוצדקות הם: רשות השידור – 52 אחוז (חיובים וליקויים בגביית האגרה, השירות לציבור). דואר ישראל – 48.4 אחוז (ליקויים בחלוקת דואר). עיריית לוד – 47.7 אחוז (פיקוח על הבניה, טיפול במפגעים, שירות לציבור). משרד התחבורה – 45.2 אחוז (ליקויים במתן רישיונות נהיגה ורישיונות רכב, פיקוח על התחבורה הציבורית). משרד הביטחון – 42 אחוז (הסיוע לנכי צה"ל).
בשורה התחתונה נמצא כי 2,043 (27.2%) מ-7,503 מהתלונות שהתקבלה בעניינם הכרעה היו מוצדקים. שיעור נושאי התלונות שנמצאו מוצדקים בשנת 2012 גדול יותר משנה שעברה.
הקטגוריה הנפוצה בתלונות היא השירות לציבור - אי מתן מענה, עיכוב בטיפול, התנהגות לא נאותה של עובדי הציבור. אחריה נושא התשלומים - מסים, אגרות היטלים, חישוב התשלום, פטורים, הנחות. בריאות רווחה ושיקום - זכאות לטיפול רפואי, סוציאלי ולבסוף גבייה והוצאה לפועל.
נשיאת נשק
אחת התלונות המתוארות בדו"ח נוגעת לסוגיה שעלתה השבוע על סדר היום בנסיבות טרגיות ביותר. המתלונן קבל על כך שפקיד רישוי נשק באגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון הפנים הודיע לחברה שבה הוא מועסק, כי עקב התנגדות המשטרה הוא אינו רשאי עוד לשאת נשק ארגוני. לטענתו, לא ניתנה לו אפשרות לטעון נגד החלטת המשטרה.
הנציב התייצב לצדו לעניין הפגיעה בפרנסתו. "בירור התלונה העלה אפוא כי הן האגף והן המשטרה אינם רואים עצמם כגוף המתאים לדון בהשגה של עובד על שלא ניתן לו רישיון לשאת נשק ארגוני...אי-מתן זכות לעובד להשיג על ההחלטה שלא להעמיד לרשותו נשק ארגוני עלולה לפגוע ביכולתו לעסוק לפרנסתו בעבודות שמירה, ולכן חשוב ביותר לאפשר לו לטעון נגד ההחלטה".
הנציבות הביאה את עמדתה לידיעת המשרד לביטחון הפנים, ובעקבות כך הודיע המשרד כי יאפשר קיומו של הליך השגה: עובד שנקבע כי אינו רשאי לשאת נשק ארגוני יוכל להשיג על ההחלטה לפני המשטרה.
משטרה צילום: אוראל כהן
ניצולי שואה
"נוכח גילם של ניצולי השואה", כותב הנציב, "שמה הנציבות דגש מיוחד בטיפול בתלונותיהם של הניצולים, ועושה ככל יכולתה כדי לסייע להם, לזרז את טיפול הרשויות בעניינם ולקדם את מימוש זכויותיהם".
בדו"ח מובאות מספר דוגמאות לטיפול איטי ועצל בתלונותיהם של ניצולי השואה שמונע ומעכב הטבות המגיעות להם כגון גמלה חודשית, דמי הבראה שנתיים, הנחה בתשלום על תרופות הכלולות בסל הבריאות, הנחה בתשלום הארנונה, פטור מאגרת טלוויזיה והנחה בתשלום חשבון החשמל. ניצולי השואה מלינים על עיכוב הטיפול בפניותיהם לרשויות, על טיפול שגוי ולא מקצועי ועל נוקשות בטיפול.
במקרה אחד התלוננה ניצולת שואה כי אף שבית המשפט החליט כי על הרשות לזכויות ניצולי שואה להכיר במחלת הסוכרת שממנה היא סובלת כמחלה שנגרמה בשל רדיפות הנאצים, לא יישמה הרשות את ההחלטה במשך יותר משנה, בנימוק שלא נודע לה על ההחלטה מאחר שהתיק של המתלוננת לא הוחזר מבית המשפט וכנראה אבד, ובשל כך לא פעלה הרשות לבצע את החלטת בית המשפט ורק בעקבות התערבותה של הנציבות שוחזר התיק והחל הטיפול בענייניה של המתלוננת.
"הנציבות העירה לרשות לזכויות ניצולי שואה כי היא רואה בחומרה את העיכוב הממושך בטיפול בענייניהם של ניצולי השואה עקב העברת תיקיהם לבית המשפט", נכתב בדו"ח. בתגובה הודיעה הרשות לנציבות כי לפי נהלים חדשים שגיבשה, אין לעכב עוד את הטיפול בפניות של ניצולי השואה שתיקיהם הועברו לבית המשפט.
חושפי שחיתויות
בנציבות מתקבלות תלונות רבות של עובדים ולפיהן מעסיקם פגע בהם משום שחשפו מעשי שחיתות במקום עבודתם. "למרות תרומתם הרבה של חושפי השחיתות לגילוי השחיתות הציבורית ולמיגורה", כותב הנציב, "הניסיון המצטבר בטיפול בתלונות של עובדים אלה מלמד כי לא נעשה די בתחום ההגנה עליהם, הן בתחום החקיקה והן מבחינת שינוי התפיסה החברתית-תרבותית לגבי אותם עובדים".
שפירא מדגיש כי הוא רואה בהגנה על חושפי שחיתות "אינטרס לאומי, והוא עושה שימוש נרחב בסמכות שהוקנתה לו בחוק מבקר המדינה למתן צווי הגנה לאותם עובדים".
הניסיון המצטבר מלמד כי מלבד הפגיעה בזכויותיהם כעובדים, הם סובלים מפגיעות במישורים נוספים שאין לגביהן פתרון מספק או אפקטיבי בחקיקה הקיימת. לדוגמה, אף שלפי חוק מבקר המדינה אי-קיום צו הגנה שנתן הנציב הוא בגדר עברת משמעת, לא תמיד פוסקות ההתנכלויות לחושף השחיתות במקום עבודתו, גם אם קיבל צו הגנה. לעתים בעקבות החשיפה הופך העובד ממאשים למואשם: מוגשות נגדו תלונות על עברות משמעתיות ואף תלונות למשטרה; אם הוא ממשיך לעבוד בכפוף לממונים שעליהם התלונן, הם עשויים להמשיך להתנכל לו באמצעות "שינויים ארגוניים": סמכויותיו נלקחות ממנו, תפקידו מרוקן מתוכן או נמנעים ממנו הכלים הדרושים לו לביצוע עבודתו השוטפת.
אחת הדרכים עליהן ממליץ הנציב להגברת המודעות לנושא היא הענקת תעודות הוקרה לעובדים שתלונותיהם נמצאו מבוססות.
ב-2012 הוגשו 43 תלונות מהן 2 תלונות של מבקרים פנימיים שטענו כי נפגעו בעקבות פעולות שביצעו במסגרת תפקידם. ב-26 תלונות הושלם הבירור, ולגבי 4 מהן נקבע כי התלונה מוצדקת; ב-24 תלונות אחרות הופסק הבירור במהלכו, משום שעניין התלונה בא על תיקונו - בין בעקבות התערבות הנציבות ובין מסיבות אחרות; ועוד 10 תלונות נדחו על הסף.
הפליית נשים
החוק מאפשר לרשות לקידום מעמד האישה להגיש לנציב תלונה על מעשה הנוגע למעמד האישה. בשנת 2012 לא הגישה הרשות לנציבות שום תלונה כזאת. עם זאת, התקבלו בנציבות כמה תלונות שעניינן הפליית נשים. בתלונה אחת קבלה המתלוננת, נציגת ארגון חברתי, על הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שלטענתה אינה עושה די כדי להפסיק את הדרת הנשים בתכניותיה של אחת מתחנות הרדיו המשדרת לציבור החרדי. הרשות ציינה כי הנחתה את התחנה להעלות נשים לשידור בתכניות כלליות ובתכניות המיועדות לנשים, וכן לראיין נשים בעלות תפקיד ציבורי או מומחיות. לדבריה, היא מקיימת מעקב רצוף אחר מידת שיתוף הנשים בתכניותיה של התחנה, והתחנה פועלת כיום בעניין זה על פי ההנחיות שקיבלה. משנמצא כי הרשות השנייה פועלת למניעת הדרת נשים בתכניותיה של התחנה, לא ראתה הנציבות, לעת עתה, עילה להתערבות נוספת מצדה.
ולסיום אורלב
בנובמבר 1976 החליטה הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת כי בדו"ח השנתי של הנציבות יפורסמו שמותיהם של חברי הכנסת שהגישו תלונות לנציבות. המוביל, ללא מתחרים, מבין הח"כים המתלוננים ב-2012 הוא ח"כ זבולון אורלב – 28 תלונות. אחריו, עם 7 – אורי אריאל. אחריהם משתרכים עוד מספר ח"כים שהגישו תלונה או שתיים.
