שותפיו של שי לבנת תובעים אותו: "נטל 10 מיליון שקל שלא כדין"
אמיר אדלר ואילן פדלון הגישו נגד לבנת תביעה להשבת הכסף - בטענה כי השתמש בו לענייניו הפרטיים; לבנת: "הם חשים שהעניבה מתהדקת סביב צווארם"
איש העסקים שי לבנת ושותפיו ממשיכים לריב: בתביעה שהוגשה היום (ב') לבית המשפט המחוזי מרכז, טוענים השותפים אמיר אדלר ואילן פדלון כי לבנת נטל שלא כדין 10 מיליון שקל מהחברות המשותפות על מנת לקדם את ענייניו הפרטיים ולממן ההליכים המשפטיים נגדם. לבנת בתגובה: "לא ניתן להבין את התביעה אלא כתגובה מבוהלת של מי שחשים שהעניבה מתהדקת סביב צווארם".
- "משפחת לבנת היתה מוכרת את חלקה באי.די.בי כבר מזמן"
- ביהמ"ש: פעולותיו של לבנת קיפחו את בעלי מניות המיעוט
- חשיפת "כלכליסט": מה השתבש בעסקיו הפרטיים של שי לבנת
בתביעה מבקשים השותפים, בין השאר לחייב את לבנת (בנו של אברהם לבנת) להשיב להם את מיליוני השקלים שניטלו לטענתם שלא כדין מקופת החברות המשותפות, וזאת במסגרת ההתמחרות שצפויה להיערך בין הצדדים ביחס לחברות הללו. "שי לבנת", הם מאשימים, "גזל כספים מהחברות המשותפות על מנת לנהל את ההליכים המשפטיים נגדנו".
לפני מספר חודשים פסק שופט בית המשפט המחוזי מרכז, עופר גרוסקופף בתביעות הדדיות שהוגשו על ידי השותפים. פסק הדין קיבל באופן חלקי את הטענות של שני הצדדים, כשבשורה התחתונה הוא קיבל את טענת שני השותפים לפיה הם היו שותפיו של לבנת ולא "פועלים או שכירים" כפי שהגדיר אותם לבנת. בית המשפט קבע, כי לבנת קיפח את שותפיו והרחיקם שלא כדין מכל מעורבות בניהול החברות המשותפות וכי בין השלושה תיערך התמחרות ביחס לחברות.
כעת טוענים השותפים, בתביעה החדשה שהגישו, כי במהלך תקופת המשפט, במשך כשנתיים, במהלכן הורחקו אדלר ופדלון מנהול החברות המשותפות, חייב לבנת את קופת החברות הללו בהוצאות המשפטיות ובהוצאות פרטיות בסכום העולה על 10 מיליון שקל.
שי לבנת
"בשנות ילדותנו", כך נפתחת התביעה, "נפוץ היה ז'אנר של בדיחות ילדים שנפתחו בשאלה הרטורית – 'מהו שיא החוצפה?'. דומה, כי בדיחות אלה עברו מן העולם, אלא שהניסיון לאתגר את שיאי החוצפה עדיין עמנו".
באמצעות עוה"ד בעז בן-צור ואלירם בקל, טוענים השניים, כי נפלו פגמים קשים בדרך בה נתקבלה ההחלטה על החיוב בהוצאות האמורות וכי בכל מקרה לבנת לא היה רשאי להחליט לבדו על נטילת הכספים. כן מוסיפים השותפים, כי ההוצאות האמורות פסולות אף לגופן, שכן הם נועדו לשרת את טובתו האישית של לבנת ולא את טובת החברות.
"בדרך לא-דרך זו פעל לבנת, על מנת ליטול את הסכום ולהיעברם לידי מקורביו. כך, משרדי עוה"ד ארדינסט בן נתן, ששימש כבא כוחו של לבנת, זכה ליטול סכום עתק של למעלה מ-5 מיליון שקל. כך, 'המומחים' מטעמו של לבנת, שמועדו להקנות נופך של חשיבות לגרסאותיו המפוקפקות, שלשלו לכיסם סכום דמיוני של כ-2 מיליון שקל בקירוב".
תגובתם של עוה"ד גיורא ארדינסט ורן שפרינצק ממשרד ארדינסט בן נתן ושות': "התביעה היא צעד נואש של אדלר ופדלון, לאחר שבית המשפט כבר אמר את דברו וקבע בפסק דין שניתן בתביעה שהגיש נגדם לבנת, כי הם פעלו מאחורי גבו של מר לבנת, הסתירו ממנו עסקאות שביצעו בחברות שבשליטתו ונטלו ממנו שלא כדין נכסים ששוויים עשרות מיליוני דולרים. עוד קבע בית המשפט כי אדלר ופדלון הפרו את חובת האמונים כלפי מר לבנת וכלפי החברות, וכי הם "נזקקו לתחבולות שאיש ישר ירחק מהן", בלשונו של בית המשפט. בית המשפט אף הפנה את ההיבטים הפליליים של מעשי אדלר ופדלון לבחינת הרשויות המתאימות, אשר אכן בוחנות את הנושא. אשר להוצאות הנתבעות בתביעה, החברות שבשליטת לבנת נשאו בהוצאות אלה על מנת להשיב לעצמן את הכספים והנכסים שנגזלו מהן על ידי אדלר ופדלון, ואכן הצליחו להחזיר לעצמן חלק גדול מכספי הגזילה. דרושה מידה רבה של ציניות ועזות מצח מצד אדלר ופדלון על מנת לתבוע הוצאות שהם עצמם גרמו להן, ואשר לבנת הוא הנושא העיקרי בהן. לא ניתן להבין את התביעה אלא כתגובה מבוהלת של מי שחשים שהעניבה מתהדקת סביב צווארם".
