איך לא לעזור להורים?

בקבלת החלטות, אנשים לרוב נוטים לבחור באפשרות האמצעית. נניח שמגיעים לחנות מכשירי חשמל כדי לקנות טלוויזיה, ונתקלים בשלוש טלוויזיות בגדלים שונים ומחירים שונים. המחקרים מראים שבהיעדר מספיק מידע, אנשים יבחרו לעתים קרובות את הטלוויזיה שנראית להם לא הכי יקרה ולא הכי זולה. לא הכי גדולה ולא הכי קטנה. את האמצעית. למה? כנראה בגלל עצם ההשוואה, אנשים מרגישים שהם לא רוצים לוותר על כלום, ולכן בורחים מהקצוות, שבהם מעדיפים תכונה אחת על אחרות, ומחפשים את הפשרה. קצת כמו בסיפור על זהבה ושלושת הדובים, שרוצה כיסא לא גדול מדי ולא קטן מדי, ומרק לא חם מדי ולא קר מדי.

ילד רוחץ כלים (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

אף פעם לא חשבתי שזה יכול לקרות גם כשמחליטים ממי לבקש עזרה, ואני באמת לא יודע אם הורים נוטים לפנות ביותר בקשות עזרה אל הבן האמצעי, רק כי הוא האמצעי.

אבל אם הייתי חושב על הבחירה ממי לבקש עזרה כמו בחירה במוצרים, אז העצה שלי היתה כזו: אם אתה חושב שמבקשים ממך יותר עזרה כי אתה האמצעי, אז מה שחשוב הוא שלא תוגדר על בסיס ההשוואה הזאת. מה שאתה רוצה זה לעזור להורים שלך להשוות בינך לבין אחיך לפי מושגים אחרים, שאינם הגיל. כדאי לך ליצור סולם חדש שבו אתה נמצא באחד הקצוות, ולא באמצע.

לדוגמה, אם אתה הכי עסוק מבין שלושת אחיך, או שיש לך הכי הרבה תחביבים, אתה יכול להציג את זה כטיעון לקושי שלך לעזור. אם אתה גר הכי רחוק או שיש לך הכי הרבה ילדים, אתה יכול לנסות להחדיר את הרעיון שהמרחק הוא שיקול. וכך זה יכול לעבוד עם כל מדד השוואה, אם אתה יותר אתלטי או פחות אתלטי, הכי גבוה או הכי נמוך - כל מה ששם אותך במקום שאינו האמצע יכול להיות כשר, ואתה יכול לנסות להשתמש בו כנימוק, וכך להפוך אותו לממד שישפיע על קבלת ההחלטות של ההורים שלך. אם תחשוב על זה באופן יצירתי, אפילו תוכל להראות להורים שלך שיותר משתלם לבקש עזרה משני האחים האחרים.

אני לא בטוח שאני רוצה לאחל לך בהצלחה, אבל מעניין אותי לדעת אם זה יעבוד.